ב"ה יום שלישי, י"ד חשוון תשע"ט | 23.10.18
הבלוג השבועי של הרב זלמן וישצקי ■ לקריאה

השליח בבאזל שבשוויץ הרב זלמן וישצקי מגיש את הבלוג השבועי מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם'
הרב זלמן וישצקי
הקבינט הביטחוני של הצאר הרוסי היה מיואש. הצבא הצרפתי של נפוליאון כובש ומהר שטחים נרחבים, ערים ועיירות נופלות לידיו כפרי בשל, הוא כבר קרוב לפטרבורג הבירה. הצאר מקשיב לראשי הצבא, הם מראים לו על המפה כמה קרוב נמצא נפוליאון ומסכמים את הדיון באמרם: במצב שכזה, אין לנו סיכוי להתחיל להתכונן להתקפת נגד.

הצאר הנהן ואז סימן למזכירו הצבאי האישי שיבוא וביקש ממנו: גש למשרדי, הבא משם את המפה הגדולה של רוסיה שתולה על הקיר. מדובר היה על מפה גדולה פי עשרה מהמפה שבחדר הקבינט המלחמתי.

או אז פנה הצאר אל ראשי הצבא ואמר: חברים, הסבירו לי שוב את המצב, עד כמה קרוב נפוליאון ומדוע אין לנו סיכוי להתקדם? נו, במפה הגדולה נפוליאון כבר לא היה כל כך קרוב ולפתע היה נראה שיש תקוה ועדין לא מאוחר לצאת למלחמת תנופה בכדי להציל את המצב.

אם הסיפור הזה היה או לא אינני יודע, אבל הסיפור הזה משמש אותי לא פעם כשאני נדרש להסביר לעצמי או למישהו אחר שעומד בפרשת דרכים ולפעמים נראה לו שהכל אבוד, כבר מאוחר מידי והצעדים שעוד ניתן לעשות הם, כמאמר העולם, מעט מידי ומאוחר מידי.

או אז אני מנסה להגדיל את המפה, למתוח את תמונת המצב לאורך ולרוחב, ולפתע נראה שכל צעד ופעולה שעל המפה הקטנה היה בלתי נראה ולא חשוב, על המפה הגדולה הוא נתפס כמשמעותי ומרשים מאוד. ואז יש גם חשק וכוח להתחיל להתכונן למלחמת תנופה.

מוגש לכבוד פרשת 'פסח שני' הכתובה בפרשת השבוע, פרשת בהעלותך.

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי
י"ח בסיון תשע"ח