ב"ה יום חמישי, ח' תמוז תשע"ח | 21.06.18
ולהרכיב ולחיות ■ תובנות לחג השבועות

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● והשבוע: מאמר מיוחד לחג השבועות ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
להרכיב ולחיות את חלקיקי הפאזל היחודיים של משמעות החג

א) מבוא

חג הקציר - והלוא, פעולת הקציר אסורה בחג?

לתהות אחר המשמעות העמוקה והתכנית של חג השבועות ולהניח לתורת החסידות לזרות מאורה הקדוש על החלקיקים המרכיבים "פאזל" מרהיב ומדהים זה - היא חוויה מרשימה כ"כ... מעוררת... מחברת את הנפש עם רשמים יחודיים כ"כ, המרוממים את הרוח ומנשאים אותה מעבר לאותה תפיסה שגרתית רדודה... מלאה...

וכשהערכים האלה נעשים נר לרגליה של הנפש והיא מהלכת בעקבותם - נעשה זה לה "עת הקציר" והרי,  בשבועות אסורה מלאכת הקציר ואולם, עבורה יום זה הוא עת בה היא, אכן, "קוצרת" רוחנית...

היא קוצרת ב"רינה" את שכר "התפוקה" הרוחני של "האלומים" הנפשיים שבה... של תנועת הזריעה בדמעה ועמל, שהיא השקיעה במשך שבעה שבועות של "ספירה" (ספירות ובהירות בזיכוך הנפש) ובשל השקעה מפרכת זו היא זכתה בשכחה עצמית... בעמידה ממוקדת... של קשב וריכוז ודממה אילמת, המביעה תנועות של התחברות ותנועה של התבגרות... של הבשלה נפשית מוקדמת בשל היותה מבורכת בפוריות בריאה!
 
ב) חג הביכורים - להבשיל מוקדם. להתבגר - הכיצד?

לראות בחג הביכורים סמלים לבשלות נפשית מוקדמת... לראשיתה של עת ההתבגרות. זוהי העת בה "מבכירה" (ביכורים) הנפש ומתעצבת לאחר אותם שבעה שבועות של "ספירה", בה היא התמודדה במיגור הפצלות השונות שהתבטאו במבוך של קווי אופי וריגושים סותרים ורצונות שונים ומנגדים המקננים בה בבלבול ובמבוכה, ולהעניק לה קו של "ספירות"- של תפיסה שהיא בהירה וצלולוה ברצונות ומאוויים חיוביים ובמהותו של העונג האמיתי וזאת בתוך הסבך האפל הזה שהליט עליה...

עת "הביכורים" זוהי ראשיתה של עונה בה ממצה הנפש וממקדת בתוכה את  כל הנבטים של  משאביה הרעננים והמקרינים תכונה יוקרתית של "בכר" (בכורים) שחלילה, לא יאבדו לה וילכו שולל בשל התנהלות מתעתעת וסקרנית והרפתקנית בעקבותם של מחקרי שווא ובדרכים מפותלות ועקלקלות, המתמשכות להן למבוא של "תוהו", סתום ומאכזב כ"כ...

אך הנפש מתעוררות בכוחות צעירים, רעננים ומחודשים של (ראשית) בתכונות בוגרות של קשב וריכוז ושכחה עצמית וביכולות התמקדות  בתכנים האמיתיים של מתנת החיים  (מתן תורה) - שישפיעו לה מסרים של נצח ואז היא תחוש בבהירות מהו העונג היחודי, המאפיין אותה והמייחד אותה על הייתר מבלי להיסחף ולהידרדר לשפל ולשדות זרים...

ולא רבים זוכים להכיר במודעות ברורה בנקודת התמצית של חייהם והם הולכים נבוכים בעקבות מאוויים כוזבים שעוד מרחיקים אותן ממקור עונג זה.

ועת הביכורים, אכן, מגלמת את המסוגלות להעפיל אל היום ה-50... אל השלב בו מתלכדים להם ומאליהם ע"י ההשגחה העליונה כל אותם 49 הרגשות אותם היא עמלה לעצב עד כה בימי הספירה, אך לעולם לא תוכל להביאם בכוחותיה היא לדפוס של גוף  יחיד הממצה בקרבו את נקודת האושר והעונג הרוחני של האדם הספיציפי בחייו - מבלי שיפגמו במודעותו מניעים מסולפים של חציצה כוזבת ומנתקת...
 
ג) מדוע הכינוי חג השבועות והרי, החג מתרחש לאחר תום שבעת השבועות?

ומשביעים אותו בשבועות... בשתי שבועות של אמינות אין סוף. האחת בין ה' לעם והשניה בין העם לאלוקיו...

וכשהוא מבקש להתרומם ולהתחבר באלוקיו, "הוא זוכה לכך ש"משביעין" אותו "בשובע" רוחני של כוחות על אנושיים....

מרוממים כ"כ ונישאים ועוטרים עליו ראשו כתר "המכתר" אותו במסוגלות שרבים כ"כ מועדים בה ואינם זוכים במענק האדיר הזה של תכונה יחודית כ"כ, של איפוק ודממה... ויכולת שליטה במחדלי האנוש המתלהטים בשל מאווי נפש נשפלים, גואים וזועקים בהמולה...

והכתר שעליו, מכתר וסוגר על הגעש שבו, כך שיוכל לכבוש את הסערה הזו ורק אז מתוך תחושה של רוגע וכבישה עצמית -  הוא יחוש בתכונה של רגישות, בטיב העונג המייחד אותו והוא יבקש להתחבר עימו. הוא מגלה מודעות והכרה בתפיסת מהותם של חיי הפרט הסודיים האישיים שלו והמאפיינים אותו - דווקא.

ד) מתן תורה - פנים בפנים:

כל מצווה מגלמת את הרצון האלוקי ובתוכה נעלם מסתתר לו העונג המניע ומעורר רצון זה. העמל של שבעה שבועות בהפיכה של אופי... בחרישת הטרשים ובסקול הסלעים היא המכשירה את האדם שנפשו תהיה זכה וצלולה והיא תחוש ותרגיש ותתחבר למקור העונג היחודי והפנימי שלו ורצונותיו יתנהלו בעקבות אופי עונג זה.

אדם זה מסיק כי העונג האלוקי הוא רצונו ורצונות ה' - הם רצונותיו הוא! והוא מתנהל לאושרו בנתיבות של חכמה, כשאין אף גוף אורב לו, מעכב ומונע את התחברותו זו מתוך הפנימיות שלו בפנימיותו של ה'. רק מי שמתתעשע בגופו של משחק - ישאב את העונג הספיציפי, האופייני והשונה של מקור שעשוע זה משאר מקורות של שעשוע.

הדבר מתגלם באופן שנושאים את הלוחות על הכתפיים. אין להפנות אליהם גב היות ויש לכוון את פנימיות לבבנו ללימוד התורה ולא לתפוס את הידע באופן חיצוני, רופף ומקיף ומאידך בכל צד שאנו מתבוננים בלוחות - נגלה צידם הקדמי של האותיות, להורות שכשלומדים תורה - יש לחדור לרבדיה העמוקים והפנימיים, כדי שלעולם לא תישתכח.

ה) ביכורי פרי אדמתך - ברקע של צליל מכה של החליל...

חג הביכורים מביע את ראשית ההבשלה של החיטה והקרבת שתי החלם המתירים להשתמש בתפוקת תבואת החיטה החדשה שהבשילה בעת הקציר, ואולם יום זה מסמל גם את ראשיתם של הבכרת פירות האילן ויש להביא את הראשונים שבהם מראשית העצרת ולא לפניה ואת המשובחים שמביניהם ומשבעת המינים דווקא - מלווים ע"י שור שקרניו מעוטרים בציפוי מפואר של זהב ועליהם לשאת את הפירות על כתפיהם בטנא... של סל נצרים או בכלי זהב וכסף מהודרים(של העשירים מבינותם)... ובלווי צליל החליל המכה כדי .להפיח בעם תחושה של שמחה..

טקס זה המתנהל מתוך שמחה מביע כי התנופה של הפרי ממשיכה אל האדם זריחה של קודש...

האדם מדומה לעץ ונשיאת הפירות לבית ה' מגלמת מסר כי חלק הנשמה המוגבל והצר הממלא אותנו מבקש להתחבר עם מקור הנשמה שלנו המקיפה אותנו וחוזה באלוקים, כך שהאור העילאי שנמשך אלינו מעולמות רוחניים ביותר במעמד אדיר של מתן תורה - ייאחז בטנא... בכלי... בעולם החומר כי דווקא כאן מתגלם אור מקודש ונעלה זה באופי השיא שלו..

והחליל המכה לפניהם מסמל את "החלל" האלוקי הזך ואשר בשל הבאת הביכורים ומימושם של כל הרעיונות המתגלמים במצווה זו - מתבהרים רעיונות חדשים ואשר בשל זריחה זו מצטיירים "לפניהם" האורות הזכים האלה ככהים. (מכה - כהה. חליל - חלל)     

ו) עצרת - עת הביכורים והקצירה של שכר התנועה המבכירה והמתחברת - תשאר ותעצר במודעות שלנו וההכרה למשך כל ימות השנה. אמן!
ד' בסיון תשע"ח