ב"ה יום שלישי, ג' טבת תשע"ט | 11.12.18
צילום: שטורעם.נט
הייארצייט ה-20 של ר' בערל נפרסטק - קווים לדמותו

תשנ''ח – תשע''ח לרגל 20 שנה לפטירת ר' בערל נפרסטק ע"ה ● שטורעפם מגיש לכם קווים לדמותו ● הרב נפרסטק למד בישיבת "תומכי תמימים" בווארשא, מסר נפשו לחנך בני ביתו בדרכי החסידות גם בהיותו בארץ גזירה. נולד בערב פסח ה'תרס"ו בעיר מינסק מזיביצק בפולין, ונפטר בשנת ה'תשנ"ח מנ"כ בהר הזיתים
מערכת שטורעם
לבית אבותם

הרה"ח הרה"ת ר' ראובן דובער [בערל] ע"ה נפרסטק, נולד בערב פסח שנת ה'עת"ר, בעיר מינסק-מזיביציק, לאביו ר' יחזקאל גדלי-ה ולאימו מרת הניא הי"ד, הוא הי' הבכור במשפחתו והיו לו עוד אחים ואחיות, אביו שהי' מחשובי חסידי אלכסנדר, הי' מלמד תינוקות, וישנם עוד משרידי תלמידיו, כמו הרב קולטון שי' מארץ הקודש                                                                 

את חינוכו החסידי - יסודי קיבל מאביו, וממלמדים שאביו דאג לשכור כדי שילמדו איתו, וכשגדל קצת והגיע לתקופת הבר מצוה, עבר ללמוד בבית מדרש הגדול (שקרו לזה "קלויז"), ושם למד עם חברותות כמו שהי' אז המנהג בפולין            

כל זה הי' עד הגיעו לבן חמש עשרה בערך, שאז הגיע לאזניו השמועה על הקמת ישיבת תו"ת ליובאוויטש בווארשא, שיצאה לה שם טוב בקרב כל חסידי פולין, והרבה גם לא מחב"ד נהרו אליה, וגם בערל הצעיר החליט לקיים את דברי המשנה "הוי גולה למקום תורה", ונסע לנסות להתקבל בישיבה.  
                           

תמים תהי'

אז התחילה תקופה חדשה בחייו של התמים בערל נפרסטק, בכינויו החדש - תמים - שנדבק לשמו, או אז התחילה כניסתו לעולמה של חסידות חב"ד, בתור תמים-חסיד מן המנין, אך בל נקדים את המאוחר                                     

ראש הישיבה אז הי' הגאון האדיר הרה"ג ר' שמעון מזעליכוב (שימאלע זעליכאווער), שנחשב בין גאוני פולין דהדור ההוא, לאחרי שבחן את הבחור ונוכח בכשרונותיו וברצונו העז להתקבל לישיבה, קיבלו,ונכנס ללמוד בכיתתו של ר' ברוך פרידמאן, שהיא היתה הכיתה הגבוהה של הישיבה, שם שקד על לימוד נגלה וחסידות   

במשך השנים שלמד בישיבה, למד באותה כיתה עם הרה"ת ר' משה פנחס כץ שלימים נהי' גבאי ב770, וכן למד בחברותא במשך זמן עם הרה"ג ר' מרדכי מענטליק שנהי' ראש ישיבת תו"ת 770                                                             

בתחילת תרפ"ח לאחרי שכ"ק אדמו"ר הריי"ץ יצא מרוסי' בסוף חודש תשרי של אותה שנה, שלחו החסידים מווארשא לרבי ריי"ץ מכתב, וביקשו שיבוא לגור בעירם, תשובת הרבי ריי"ץ היתה, ש"לרגלי סיבות שונות ונימוקים אדירים בלתי אפשרי הוא", אבל הבטיח שיבוא לבקר, ואכן בי"א שבט במכתב ששלח לווארשא הודיע שיבוא בסוף החודש, וכך הי' שבסוף החודש הגיע הרבי ריי"ץ לווארשא לשמחת כולם בשבת הראשונה לשהותו בווארשא אמר מאמר, והוא הראשון שהתמימים דווארשא שמעו, והוא מאמר ד"ה "ועשו לי מקדש", על מאמר זה התבטא הרבי ריי"ץ "בזה קניתי את ווארשא", ביום ט' אדר ערך הרבי ריי"ץ ביקור בישיבה, הוא עבר בכל המחלקות, בזאל הגדול ובחדרי השינה, ואחרי הביקור נכנסו אליו תלמידי הישיבה אחד אחד ליחידות

בין הנכנסים בקודש פנימה הי' ג"כ הת' בערל, לאחר זמן סיפר, שכשיצא מהיחידות השאלה הראשונה ששאלו אותו הבחורים הייתה, האם הרבי ריי"ץ הושיט לו יד לשלום או לא, הנפקא מינה הוא, ע"פ הידוע שהסימן אם הרבי קיבל אותך לחסיד הוא, אם מושיט ידו או לא, ולכן רצו הבחורים לדעת אם הרבי ריי"ץ קיבלו לחסיד, ואכן לשמחתם הרבה התשובה הייתה שהוא לא הושיט יד, ויצאו אתו בריקוד, ובכך נשלמה כניסתו לחב"ד.

בחתונת הרבי

בחורף תרפ"ט נערכה בווארשא חתונת הרבי עם הרבנית, כידוע שלתמימים הייתה השתתפות ברוב אירועי החתונה, ונתחיל ע"פ סדר הדברים, בתחנת הרכבת כשהגיע חתנו הרבי ריי"ץ, התמימים היו בין מקבלי הפנים שלהם, וגם ר' בערל ביניהם והתבטאה שדמות פניו הקדושות  של הרבי ריי''ץ היו נראות כפני מלאך,
וכן בהחתן מאהל (סעודה שנערכת בליל החתונה) שבה השתתפו קצת מוזמנים, ונערכה בישיבה, והייתה מיוחדת לתמימים, ואז הם זכו לשמוע מאמר מהרבי ריי"ץ, שחזר על המאמר שנאמר בשבת אויפרוף בריגא


וכמו"כ השתתפו בקבלת פנים, שג"כ נערכה בישיבה, שקירותיה נצבעו מחדש לכבוד החתונה המלכותית, ובחופה שנערכה בחצרה, עד להשתתף באולם החתונה, שאז זכו, שהרבי ריי"ץ אמר שיחה מיוחדת לבחורים, אך קודם נתאר קצת מה נעשה שמה

במשך החתונה הרבי ריי"ץ עבר בין השולחנות וחילק משקה למסובים, ובהגיעו למקום שעמדו התמימים, נעצר ואמר לר' אלתר שימחובי'ץ שהי' משגיח בישיבה, לחלק משקה לתמימים בשמו, ואח"ז התחיל שיחה על ענין לימוד התורה שמתקיימת רק אצל מי            
 שממית עצמו עליה.     

בתמונה: ר' בערל בצעירותו                     

וילך הלוך ונסוע

בשנת תר"צ לאחרי שגמר את שנות הלימודים בישיבה, התחתן, ונולדו לו בנים, הבכור ר' ישראל אהרון שי', ר' יחיאל ירחמיאל שי' והשלישי ר' משה אברהם ע''ה , בשנת תרצ"ט כשפרצה מלחמת עולם השני', העיר בה גר ר' בערל שכנה ליד נהר בוק, וזמן קצר לאחרי פרוץ המלחמה, פרצו אליה הצבא האדום (הרוסי), אך לאחר מכן הוסכם שהנהר ישמש כגבול בין תחום הכיבוש הקומונוסטי-רוסי והנאצי-גרמני

אז הי' ויכוח אם יותר טוב לעבור לרוסי', או יותר טוב להשאר בפולין, בזה היו חלוקים ר' בערל ומשפחתו, שכללה אביו ואימו אחיו ואחיותיו, משפחתו חשבה שיותר טוב להשאר בפולין, כי מרוסי' הגיעו הסיפורים איך שהקומוניסטים אסרו-הרגו ל''ע, ולכן יותר טוב להשאר בפולין, והוא סבר שבפולין יכול להיות יותר גרוע, ולכן יותר טוב ללכת לרוסי'

ואכן כך עשה הוא הלך עם משפחתו, ואחרי כמה טלטולים הגיע לרוסי', והתיישב בערי הגבול כמו לבוב, אך רק לזמן קצר, כי בשנת תש"ב כשהמלחמה התפשטה לרוסי', אז רוב החסידים שגרו שם עברו לעומק רוסי', בטשקנט, סמרנקד, והוא בתוכם, וכך מצא את עצמו עם הרבה חסידים

כמו חסידים אמיתיים מיד הקימו חדר, ישיבה וכל המצטרך לחסיד, אך אז פרץ הרעב, ובעקבותיו מחלות קשות אשר התחילו להשתולל, זה הי' בעיקר מחלת השחפת שהפילה חללים רבים ל"ע, ר' בערל ג"כ התנדב ועמד בין ראשי המתעסקים לסייע לחולים, על אף שידידיו הזהירו אותו מפני המחלה המידבקת שיכולה לסכן את חייו, אך הוא בעקשנותו לא הפסיק מעבודת הקודש, ולזכותו נזקפת הצלתם של רבים, וגם אלו שר"ל לא החזיקו מעמד ונפטרו, עזר ר' בערל לבנות גדר בקצה בית הקברות המוסלמי שהי' שם, ולהביא הנפטרים לקבר ישראל, לפני שהשלטונות ישרפו את הגופות כדי שהמגפה לא תתפשט יותר

עם גמר המלחמה , בתחילת שנת תש"ז, חזר לפולין במסגרת השיבה למולדת, לאחר המלחמה, התירה רוסי' למי שברח מפולין בגלל המלחמה, לחזור, בהגיעו ללודז' עיר הנמצאת סמוך לגבול של פולין, מצא את עצמו בחזרה עם החסידים, שחצו את הגבול עם דרכונים פולניים מזוייפים, כשהם הגיעו למחנה הפליטים פאקינג שבגרמי', לאחר תחנת ביניים בפראג, הורה הרבי ריי"ץ לפעול שהם יגיעו לצרפת, אך באמצע חודש תמוז השתנה המצב, והרבי ריי"ץ כתב להודיע להם "לנסוע להמקומות שתחת ממשלת ארה"ב באשכנז [גרמני'] ויוכלו בעה"י בנקל לקבל רשיוני כניסה לארה"ב", וע"פ הוראה זו נשארו החסידים בפאקינג

בהגיעם למחנה פאקינג, מייד הקימו ת"ת וישיבה, והפעם משהו ג"כ לגדולים, שנקרא בית מדרש רבנים ושובי"ם, שם למדו שחיטה ועוד, וכך בתקופה שר' בערל הי' שמה, אז בניו ר' ישראל ור' יחיאל למדו במחלקה ב' דישיבה קטנה, ור' משה שהי' יותר קטן למד במחלקה ג', ור' בערל בבית מדרש רבנים ושובי"ם

אחרי שנתיים בערך שנשארו בפאקינג, המשיכו לצרפת כדי סוף סוף להגיע למטרה, לנסוע לרבי, בארה"ב, בזמן הקצר שהיו בצרפת, בניו למדו בישיבה שהוקמה אך לא מזמן, וכשהוא כבר שלח את המזוודות לארה"ב, והי' באמצע ההכנות לנסוע, הגיע מכתב מהרבי ריי"ץ שבו כתב, שטעות גדול הוא לחשוב שיותר טוב באמריקה, והורה להסתדר באה"ק, זה נכתב בתור הוראה לרבים, וכחסיד בטל לרבו השאיר את המזוודות להמשיך את דרכם לאמריקה, והוא עם אשתו מרת טעמא ע''ה ובניו, נסעו לארץ הקודש, ואז עם הקמת כפר חב"ד הי' מראשוני המתיישבים, כשבניו ממשיכים ללמוד בישיבת לוד , בארץ הקודש נולדו לו בנותיו , הניא שת' הנשואה להרב יצחק שי' ויינברג שלוחי הרבי בוונקובר, ובתו גולדא שת' הנשואה להרב שמעון שי' גאלווינסקי הגרים בקראון הייטס, ובנו ר' יחזקא-ל גדלי' שי' שליח הרבי בפאריז

ע"פ הוראת הרבי למתיישבים בכפר חב''ד לעזור בגופם בבנית וביסוס הכפר, מי בבנית בתים מי בחקלאות, אז הוא נחלץ לעזור בבניות.

וישב

יותר מאוחר הוא התחיל לעבוד בחברה קדישא, ונהג במנהגי החברה קדישא כגון להתענות בז' אדר ועוד, המשרד שכן בתל אביב ובזמנו הפנוי שקד בלימוד, וכשהרבי הכריז על מבצע תפילין אז הוא ניצל את זמן הנסיעה וההמתנה להנחת תפילין עם האנשים, אפי' שעבודתו הייתה בחברא קדישא, בכ"ז תמיד הי' עם חיוך על הפנים, ואף פעם לא כעס, ותמיד הי' מקדים שלום לכל אדם בסבר פנים יפות.

ניגש אליו אחד ואמר לו, במה תעבוד כשמשיח יבוא, כי הרי לא נצטרך לחברה קדישא, ענה לו ר' בערל,ארבעט אהין ארבעט אהער אבי ער זאל קומען [עבודה כאן עבודה שם העיקר שיבוא].

עבודתו לקונו התחילה כל יום, בשעה ארבע לפנות בוקר, שאז הי' הראשון שנכנס במקוה, וכן הראשון לבוא לבית הכנסת, שם הי' לומד עד המנין הראשון בשש בבוקר, שהי' מתפלל איתו, - בכלל הקפיד מאוד על תפילה במנין - והי' חוזר רק בשעה שמונה, וזאת, כי הי' מארגן שיעורים, לאחרי שחרית, וכן בין מנחה למעריב, זה הי' שיעורים על שו"ע, משניות ועוד, מהם ישנם שקיימים עוד עכשיו, הי' מקפיד להביא ולהוריד את הספרים לשיעור ומהשיעור, לבד, ולא נתן לאחר לעשות את זה במקומו, כשהי' ברכו, קדושה תמיד הי' הולך לענות, באמרו שזה כדי להשלים מה שהפסיד במשך שנות המלחמה.


ר' בערל נהג בהרבה הידורים, לדוגמא הוא אכל רק עוף שנשחט במיוחד בשבילו, וכן החלב, הי' קונה מר' זוסיא ריבקין ע"ה, ולא אכל שום מוצרי חלב חוץ מחלב , וכן כשנסע למקום אחר, לדוגמא אל הרבי, הי' ר' ישראל שמעון קלמנסון ע"ה [השוחט של הרבי] שוחט עבורו, וכשהיה נוסע לשמחות בצרפת אצל בנו ר' יחזקאל , הי' ר' שלום מענדל קלמנסון ע"ה שוחט עבורו, וכל ההידורים שהיה עושה היו בלי בליטות, אפי' במסיבות משפחתיות היו מביאים לו מהמטבח את הצלחת שלו עם הבשר שלו, כדי לא לעשות הבדל מהאחרים, וכן נהג בערב פסח לעשות סיום (כי הי' הבכור) ובכ"ז היה צם.

במשך כל השנים תמיד נהנה לתת משלו לאחרים, וביתו הי' פתוח לרווחה לכל אורח, ודאג לראות שלכ"א יהי' לו המצטרך לו, ואם מישהו התבייש לבקש נדבות, הוא עשה זאת בשבילו, שימש גבאי מעות חיטים בכפר חב''ד, אבל רק לקבץ את הכסף, כי לא רצה לחלק כדי שלא לדעת למי נותנים וכו', ר' שמעון הצדיק ע"ה סיפר שכשהגיע לגור בכפר חב''ד, הראשון שניגש אליו לשאול אם צריך עזרה במשהו וכו', הי' ר' בערל.

בהגיעו לשנת השמונים שלו, זכה וקיים מצות כתיבת ס"ת, ושילם לסופר שיכתוב ס"ת בשבילו, ואכן זהרו פניו בצורה בלתי רגילה, כשהכניס את ספר התורה לביהכנ"ס בית מנחם שבכפר חב"ד.

ואיך נגמור בלי להזכיר את נסיעותיו לרבי, ואת אופן עמידתו בביטול לרבי, כדי לעמוד כמה שיותר קרוב לרבי, נדחק בין האנשים,אף אם זה הי' כרוך בדחיפות, יש וידיאו שרואים איך שיש דחיפות עצומות לצעיר, וכ"ש למישהו שעבר את השמונים, ועם כל זה החיוך והשמחה שזכה ונמצא קרוב לרבי, נשארו על פניו שזרחו מאושר.

נתאר פה אחת מהעשרות פעמים שעבר לפני הרבי, זה הי' יחידות כללית (האחרונה לע"ע שזכה להשתתף) בכ"ו ניסן תשנ"א, לאחרי השיחה כשעבר לפני הרבי, בנותנו את הפ"נ בירך את הרבי באריכות ימים, הרבי הרים את עיניו אליו בנותנו את הדולר, וענה אמן גם אתם והמשיך להביט קצת בעוד שר' בערל ממשיך את דרכו.

בשנה האחרונה לחייו נחלש, וקשתה עליו ההליכה, ואעפ''כ הלך להתפלל בציבור, בשבועות האחרונים תקפה עליו חולשתו, ונפטר בשיבה טובה ושם טוב ביום הראשון דשלשת ימי ההגבלה, ג' סיון ה'תשנ"ח, נטמן בהר הזיתים בעיה"ק ירושלים .


ב' בסיון תשע"ח
צילום: שטורעם.נט