ב"ה יום שני, ה' תמוז תשע"ח | 18.06.18
לצאת מה'ריבוע' - יש תקדים / מאמר לכ"ח ניסן

בכ"ח ניסן תנש"א החלה התעוררות עוד יותר גדולה, ובהמשך לכך ראינו (בט"ו אייר תנש"א) כיצד הרבי עושה מעשה בפועל, "מעשה רב", בענין זה, כשחילק לכל אחד ואחת את הקונטרס "דבר מלכות – חידושים וביאורים בהלכות מלכים" ● הרב מנחם-מענדל רייצס במאמר מיוחד לכ"ח ניסן ● למאמר המלא >>>
הרב מנחם-מענדל רייצס
הרבי דיבר המון ועורר על חיזוק האמונה, הצפיה והלימוד בעניני משיח וגאולה; בכ"ח ניסן תנש"א החלה התעוררות עוד יותר גדולה, ובהמשך לכך ראינו (בט"ו אייר תנש"א) כיצד הרבי עושה מעשה בפועל, "מעשה רב", בענין זה, כשחילק לכל אחד ואחת את הקונטרס "דבר מלכות – חידושים וביאורים בהלכות מלכים".

מעניין שכהקדמה לחלוקה אמר הרבי שיחה מיוחדת, ובה התבטא שבהמשך יחלקו "מאמר חסידות" לכל אחד; בפועל, הקונטרס כולל פלפולים בנגלה – שיחות העוסקות בדברי הרמב"ם בסוף ספרו, בשני הפרקים האחרונים הנקראים גם "הלכות מלך המשיח".

[אגב, משום מה השתרש שהשם "דבר מלכות" מתייחס דוקא לשיחות הקודש שנאמרו על ידי הרבי בשנים האחרונות (תנש"א – תשנ"ב); אך אותו קונטרס "דבר מלכות" שחילק הרבי אז – זו היתה הפעם היחידה שבה הרבי חילק חוברת בשם זה – כלל שיחות משנים מוקדמות יותר].

●●●

כמובן הרבי לא חילק את הקונטרס רק כדי שיהיה לנו יותר צפוף בארון הספרים. כוונתו של הרבי היתה, פשוטה כמשמעה, שילמדו את הענינים הללו הנוגעים לביאת המשיח וייעודי הגאולה (וכמובן לא רק את הקונטרס הספציפי הזה, אלא גם את אלו שבאו בעקבותיו; למיטב זכרוני הופיעו בהמשך אותו קיץ עוד שני קונטרסים שנקראו "דבר מלכות – חידושים וביאורים בעניני גאולה ומשיח" – ובכלל).

זה הזמן להעלות נקודה מעניינת מתוך שיחה של הרבי באותה תקופה. הרמב"ם בסיום ספרו מדבר על האמונה במשיח והמקורות שלה בתורה שבכתב. הרמב"ם ממשיך שבספרי הנביאים "אין הדבר צריך ראיה, שכל הספרים מלאים בדבר זה".

ובכן, בשיחת ש"פ אחרי-קדושים י"ג אייר, התייחס הרבי ללשון הרמב"ם – "מלאים", ודייק שהמלה "מלאים" היא ממש כפשוטה! "גם הפסוקים ב"כל הספרים" שאינם מדברים (בגלוי) בעניני גאולה, או אפילו שתוכנם הפכי (לכאורה) מענין הגאולה – הרי לאמיתתו של דבר, תוכנם האמיתי הוא "דבר זה" – ענין הגאולה. ועל ידי עיון והעמקה בפירוש פסוקים אלו (במפרשים וכו') נראה בגלוי ש'כל הספרים מלאים בדבר זה'". עכ"ל.

לכאורה אלו מלים 'שמימיות' שקשה לעכל בשכלנו הדל, כי בפשטות ספרי הנביאים הם 'עולם שלם' שיש בו הרבה דברים מעניינים שאינם שייכים בדוקא לענין הגאולה העתידה; ובכן, בוודאי שצריך להתייגע כדי להבין כיצד כל ספרי הנביאים "מלאים" ממש בענין הגאולה, אך אולי אפשר לומר בזה נקודה שקצת תקרב את הדברים אל התפיסה האנושית – וכדלקמן.

●●●

הנה נבואה חריפה של ירמיהו הנביא, מהדברים שמותרים ללימוד בתשעה באב אף ל'מהדרין מן המהדרין' (קאפיטל ז):
"הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר. עמוד בשער בית ה' וקראת שם את הדבר הזה, ואמרת שמעו דבר ה' כל יהודה הבאים בשערים האלה להשתחוות לה'. כה אמר ה' צבא-ות אלקי ישראל, היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה. אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה .. הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל .. כי לכו נא אל מקומי אשר בשילה אשר שכנתי שמי שמה בראשונה, וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל. ועתה, יען עשותכם את כל המעשים האלה נאום ה' .. ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו, אשר אתם בוטחים בו, ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשילה".

במלים קצרות: יושבי יהודה באותה תקופה לא דאגו מפני הפורענות, מפני שהיו בטוחים על בית המקדש העומד בתוכם ומגן עליהם. אומר הקב"ה: אין לכם במה לבטוח. הרי השכינה שרתה בעבר במשכן שילה, ובסופו של דבר הוא נחרב בשל העוונות; כך גם בית המקדש שבירושלים עתיד להיחרב, בגלל מעשיהם של אנשי יהודה וירושלים.

לכאורה, קטע שכל כולו אומר פסימיות וייאוש. משכן שילה חרב, בית המקדש עתיד להיחרב, ואין לנו על מי להישען; איזה 'גאולה' יש כאן?

●●●

כשנתבונן ביחס שלנו אל ענין הגאולה, נגלה שעיקר הבעיה שלנו היא ההרגל. התרגלנו לחיים מסויימים, יש כללים, תאריכים קבועים, הכל מסודר פחות או יותר – קשה לנו להפנים שלפתע פתאום יחול שינוי כולל: בית המקדש יבנה בירושלים ונצטרך לעלות לרגל (לפחות) שלוש פעמים בשנה; יהיה מלך בישראל שישלוט בעם במקום ה'קונגרס' וה'ממשלה'; יושבי חו"ל יבואו ויתגוררו בארץ הקודש; ועוד כהנה פרטים שמעולם לא ראינו ולא חווינו וגם לא אבותינו וזקנינו.

מהבחינה הזאת, דוקא הנבואה האמורה של ירמיהו לאנשי דורו – דור החורבן, מעוררת אותנו 'לצאת מהקופסא' ולהבין שיכולים להיות הפתעות בחיים:

אנשי דורו של ירמיהו לא האמינו שיכול להיות מצב שבית המקדש ייחרב. בית המקדש עומד בנוי לתפארה קרוב לארבע מאות שנים - איך אתה מעלה בדעתך, טענו כלפי ירמיהו, שהקב"ה יתן לבית חשוב וקדוש זה להיחרב?

כדי להוציא את האנשים מה'ריבוע' שבו הוא חיים, אומר להם ירמיהו: כבר היה לעולמים! המשכן בשילה גם הוא עמד לתפארת יותר משלוש מאות שנה, ובסופו של דבר היו מעשים שהביאו לחורבנו; אם כן, יתכן – וכפי שבאמת היה – שגם על הבית הגדול והקדוש שבירושלים אי אפשר לסמוך ולבטוח.

נמצא, איפוא, כי כאשר מעמיקים ומפנימים את נבואת ירמיהו, הרי זה מחזק ומעורר את האמונה והצפיה לגאולה השלימה: אם יכולה להיות הפתעה לרעה, ובית המקדש נחרב כנגד כל הסיכויים – באותה מידה יכולה להיות גם הפתעה לטובה, ובית המקדש ייבנה גם אם אכן זה כנגד כל הסיכויים!

ויש כאן נקודה נוספת: מעבר לעובדה שהנבואה הזאת מלמדת אותנו 'לצאת מהריבוע' ולהבין שיש הפתעות – הרי שהתבוננות בהלך הרוח של אנשי דורו של ירמיהו מלמדת אותנו עד כמה הגאולה היא דבר מציאותי ומוחשי:

אנו טוענים ואומרים "בית המקדש – נדמה לנו כחלום, כאגדה דמיונית"; אומרים לנו: ההיפך הוא הנכון! הנה, אצל אנשי הדור ההוא היה כל כך פשוט שקיומו של בית המקדש הוא דבר מציאותי ומוחשי מאין כמותו, עד כדי כך שהם סירבו להאמין שיתכן מצב שבו הוא ייחרב!...

●●●

ואכן, אחד הדברים שכדאי לשים אליהם לב כשבאים ללמוד ולהסביר עניני גאולה ומשיח, הוא הענין של "כבר היה לעולמים".
כשבאים ואומרים ליהודי בלי שום הקדמות 'עוד מעט בא מלך המשיח והוא ישלוט על העולם כולו' – לא תמיד הוא יבין על מה בדיוק מדברים;

אולם אם מתחילים מהעבר: מספרים על דוד המלך, שנבחר על ידי הקב"ה להתחיל משפחה של מלכים בעם ישראל. ממשיכים בסיפורם של כל המלכים שבאו לאחריו, שלפי המסופר הרי יותר מארבע מאות שנה (!) שלטו ביהודה וישראל מלכים מאותה המשפחה, בן אחר בן ללא הפסקה. גם בהמשך הדורות היה שלטון מסויים לבית דוד, הנשיאים שממשפחת הלל הזקן וה'ריש גלותא' בבבל. לאחר כל ההיסטוריה הזאת, קל יותר להמשיך ולהסביר שמלכות בית דוד היא כמו הירח שיש בו עליות וירידות, ובסופו של דבר עתידה המלכות לחזור לבית דוד בדמותו של מלך המשיח – כמובן שככה זה נשמע אחרת לגמרי.

כך גם הייעוד של בית המקדש, מקבל משמעות אחרת אם מדגישים שלא מדובר בדבר חדש ומוזר, אלא שעם ישראל עלה לרגל במשך יותר מאלף שנים! [לשם המחשה: כמה זמן בסך הכל קיימת ה'מדינה' שאנו חיים בה?...] בשילה, בבית המקדש הראשון ובבית המקדש השני. שוב, כשאנו מתפללים ומצפים לבנין בית המקדש, לא מדובר בחלום דמיוני אלא בחזרה של דבר שכבר היה ועתה אנו מצפים לו באופן משודרג יותר.

אפילו ייעוד כמו "ברוח שפתיו ימית רשע" – מקבל משמעות אחרת כשנזכרים שכך היה בימי חזקיהו המלך, שאמר להקב"ה "אני ישן על מטתי", ואכן עשרות אלפי חיילים מתו בן לילה בלי שבזבזו עליהם אף לא כדור אחד.

●●●

נסיים בשאלה פשוטה בקשר לאותה שיחה מש"פ אחרי-קדושים תנש"א: באותה שיחה מדבר הרבי באריכות על המלה "גאולה", מסביר את משמעותה העמוקה של המלה וכיצד רוב האותיות של המלה "גאולה" הם "גולה" – משום שאמיתית הענין של הגאולה הוא גילוי הפנימיות של הגלות. באותו ענין ממשיך הרבי ומאריך בשיחה הבאה – שיחת ש"פ אמור, באריכות גדולה ונפלאה (עד כדי כך שבאותה שיחה הרבי בכלל לא מתייחס לפרשת השבוע פרשת אמור...).

והנה, תמיד רגילים אנו לומר "משיח וגאולה", "גאולה ומשיח". ובכן, הרבי מדבר כל כך הרבה על המלה "גאולה" והמשמעות העמוקה שלה; אך מה עם המלה "משיח"? מדוע נקרא שמו של המלך הגדול דוקא "משיח"? – מדוע מדברים הרבה על עומק המלה "גאולה" ולא מסבירים את המלה "משיח"?!

כי באמת זה דורש הסבר: כיצד מתמצית אישיותו הגדולה והנפלאה של הגואל דוקא במלה "משיח" – שלכאורה נקרא כן על שם המשיחה בשמן?

ואמנם ידוע ש"שמן" רומז על פנימיות התורה, תורת החסידות, שבכוחה תבוא הגאולה – אבל עדיין נדרש הסבר ברמה יותר פשוטה וקלה להבנה.

ותן לחכם ויחכם עוד, והעיקר שכבר נזכה לראות את המשיח כפשוטו ממש, בגאולה האמיתית והשלמה "נאו".
כ"ז בניסן תשע"ח