ב"ה יום חמישי, ט' חשוון תשע"ט | 18.10.18
ארבע כוסות לסיום הגלות ■ הפרשה החסידית

שתיית ארבע הכוסות בימים הראשונים של החג, הינם בתחילת היממה, מיד בליל החג, לעומת זאת שתיית ארבע הכוסות בימים האחרונים של החג, הם לקראת סוף היממה, בסעודה השלישית, ב'סעודת משיח' הנאכלת לקראת סיום החג. הבדל זה דורש ביאור ● הרב אלי וולף מגיש את 'פרשת השבוע' החסידית, על שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע, מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף
ימים אחרונים של חג הפסח – ארבע כוסות לסיום הגלות

בדומה ל'ליל הסדר', בתחילת חג הפסח, בו אנו שותים ארבע כוסות יין - כך גם ב'סעודת משיח' שאנו אוכלים ביום האחרון של חג הפסח לקראת סוף היום, הנהיג כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שיש לשתות ארבע כוסות יין.

אולם הבדל יש בין ארבע הכוסות של הימים הראשונים של החג, בלילות הסדר, לבין ארבע הכוסות של הימים האחרונים של החג. שתיית ארבע הכוסות בימים הראשונים של החג, הינם בתחילת היממה, מיד בליל החג, לעומת זאת שתיית ארבע הכוסות בימים האחרונים של החג, הם לקראת סוף היממה, בסעודה השלישית, ב'סעודת משיח' הנאכלת לקראת סיום החג.

הבדל זה דורש ביאור, והלא המושג שתיית ארבע הכוסות אותם אנו שותים ב'סעודת משיח', הושאל מ'ליל הסדר', ומדוע אין השוואה גם במועד שתייתם, כך שנשתה אותם כבר בתחילת החג, בסעודת ליל החג.

*

ההבדל בזמן שתיית ארבע הכוסות, נעוץ בהבדל שבין הימים הראשונים של חג הפסח לבין הימים האחרונים שלו.

הימים הראשונים, קשורים עם הגאולה מארץ מצרים, ואילו הימים האחרונים, קשורים עם הגאולה העתידה לבוא על ידי משיח צדקנו (זו גם הסיבה לכך שהפטרת אחרון של פסח הינה נבואת הגאולה העתידה, בספר ישעיהו).

בהתאם להבדל זה שבין הימים הראשונים של החג לבין אלו האחרונים, כך גם ההבדל בין מועד שתיית ארבע הכוסות - שהם כנגד שתי הגאולות האלו, הגאולה ממצרים והגאולה העתידה.

הדגש העיקרי בגאולת מצרים, אינו כל כך על סיומה של הגלות בת מאתיים ועשר שנה בה היינו במצרים, אלא על תחילתו של עידן חדש. הגאולה ממצרים העמידה אותנו בפתיחת תקופה חדשה: "בהוציאך את העם ממצרים – תעבדון את האלוקים על ההר הזה". ביציאה ממצרים החלה תקופת חדשה, מתן תורה.

מתן תורה אינו רק תקופת חדשה לעם ישראל, אלא זו תקופה חדשה לעולם כולו, לבריאה כולה. בעת מתן תורה נוצרה שלימות בקיומו של העולם.

הפסוק המסיים את ששת ימי בריאת העולם הינו: "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי", עם אות ה"א מיותרת לכאורה, "יום "ה"שישי" (בשונה מכל הימים שקדמו לו, שם אומרת התורה: "יום אחד", "יום שני", "יום שלישי", וכן הלאה, ללא ה"א הידיעה) –

חז"ל מבארים זאת (שבת פח) שהדבר מרמז על "יום השישי" הידוע, היום שיצר שלימות ויציבות בבריאת העולם, היום השישי בחודש סיון, עת מתן תורה. בעת מתן תורה. "התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו", בעת מתן תורה, העולם קיבל קיום מחודש למעמדו.

כך שמתן תורה, תכליתה של היציאה ממצרים - היא פתיחת תקופה חדשה, הן בעולם בכלל והן בעם ישראל בפרט.

כיון שעיקרה של היציאה ממצרים היא תחילת עידן חדש, לכן הזמן בו שותים את ארבע הכוסות המסמלים את הגאולה ממצרים, ארבע הכוסות שאנו שותים ב'ליל הסדר' – הוא בתחילת היממה, כביטוי לתחילתה של תקופה.

*

לעומת זאת, כאשר אנו כיום, בזמן הגלות, עוד לפני בא הגאולה, מדברים ומייחלים לגאולה העתידה – עיקר הדגש הוא על סיומה של תקופה. סיום תקופת "אלפיים שנה ימות המשיח", סיום חשכת הגלות, וכדברי הפסוק (איוב כח, ג) "קץ שם לחושך". סיום כללות מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות.

ובלשונו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ על תקופתנו זו, שאחרי העבודה של כל הדורות שקדמו לנו בשנות הגלות, תפקידנו הוא השלב והתפקיד האחרון שישלים את כל העבודה – "לצחצח את הכפתורים" של בגדי השרד איתם נצא לקבל את פניו של משיח צדקנו.

כאשר אנו מדברים, בזמן זה, על הגאולה העתידה - עיקר הדגש הוא לא על תחילתה של תקופה חדשה, תקופת הגאולה, אלא על סיומה של הגלות. סיומה של תקופה.

יתרה מזו: עיקר ענינה של הגאולה עתידה, היא קבלת השכר מהקב"ה על קיום המצוות שלנו במהלך הדורות. אחרי סיום עבודתנו בזמן הגלות, העבודה של תקופת "היום לעשותם", נגיע לזמן של "למחר לקבל שכרם", קבלת השכר מהקב"ה על מעשינו.

כך שמבחינת עבודת האדם, מצידנו, עיקרה של הגאולה העתידה, היא סיום עבודת זמן הגלות.

כיון שעיקרה של הגאולה עתידה היא "סיום", סיום הגלות וסיום כללות מעשינו ועבודתנו – לכן זמן שתיית ארבע הכוסות שכנגד גאולה זו העתידה, ארבע הכוסות שאנו שותים ב'סעודת משיח', הוא דווקא קרוב לסיום היום. כדי לבטא את סיומה של התקופה, סיומה של הגלות.

*

העובדה ששתיית ארבע הכוסות שאנו שותים כעת, בזמן הגלות, הינה דווקא בסיום היום – באה לידי ביטוי גם ברעיון הבא:

הבעל-שם-טוב אומר (מובא בספר מאור עיניים (סוף פרשת פנחס)) שהמילה "אדם", הינה ראשית התיבות של "א"דם, "ד"וד, "מ"שיח.

לאמתו של דבר משיח נעלה מכולם, וכמובא בדברי הנביא ישעיהו (נב, יג)  "הנה ישכיל עבדי, ירום ונשא וגבה מאד", ומובא על כך במדרש (ילקוט שמעוני נ"ך תקעא) "ירום, מן אברהם .. ונשא, מן משה .. וגבה, ממלאכי השרת", ומשיח יהיה נעלה אף מאדם הראשון –

ומעלתו על כולם, מודגשת בראשי התיבות "מאד" שבפסוק "הנה ישכיל .. וגבה מאד": משיח, אדם, דוד. האות מ"ם של משיח, מופיעה בראש התיבה,

אך מעלה זו של משיח, "מאד", שהוא מעל לכולם, היא אחרי הגאולה. אך בעת הזו, כאשר אנו עדיין בזמן הגלות, לפני בא הגאולה – אזי הראשי תיבות הם "אדם", האות מ"ם של משיח, בסיום התיבה.

בדומה לארבע הכוסות שאנו שותים ב'סעודת משיח', בזמן הגלות, שהיא בסיום היום, כאות לסיום תקופת הגלות - כך גם ראשי התיבות של זמן הגלות, "אדם", האות המציינת את משיח, האות מ"ם, היא בסיום התיבה.

*

אנחנו נמצאים עדיין בגלות, הגאולה עוד לא הגיעה – אבל כבר כעת אנו שותים ארבע כוסות, כציון לגאולה העתידה לבוא. דבר זה מבטא, שהדרך לבוא אל הגאולה העתידה, היא על ידי שהופכים את הגלות עצמה לגאולה. מתוך הגלות אנו יוצרים גאולה.

הדבר בה לידי ביטוי במילה "גאולה" - שבתוך המילה "גולה", המבטאת גלות, אנו מכניסים את האות "א", המבטאת את הקב"ה, המכונה "אלופו של עולם", וכך יוצרים "גאולה".

לא מבטלים את האותיות הללו, לא מבטלים את ה"גולה", אלא באמצעותה יוצרים "גאולה".

יתרה מזו: כדי ליצור מהמילה "גולה" על ידי הוספת האות "א", את המילה "גאולה" – לא מציבים את האות "א" בראש התיבה, אלא באמצעה, אחרי האות "ג".

בדומה למילה "אדם", בה האות מ"ם של משיח אינה בראש המילה - כך גם האות "א" של "גאולה", אינה בראש המילה, אלא באמצעה.

מהגולה עצמה – יוצרים גאולה. כבר בזמן הגלות – אוכלים 'סעודת משיח'. כשאנחנו עדיין בזמן הגלות – שותים ארבע כוסות, כסמל לגאולה העתידה.

(משיחת אחרון של פסח תשמ"ג)
י"ט בניסן תשע"ח