ב"ה מוצאי ש"ק, ו' אייר תשע"ח | 21.04.18
זמן נפיץ ■ בלוג שליחות

"כדאי לזכור, שזהו החג של הילדים, רוב מה שאנו עושים התחיל עם דברי התורה "כי ישאלך בנך" ומסתיים עם "והגדת לבנך". כדאי לנו להיות מרוכזים, להגדיר לעצמנו מה העיקר ומה הטפל, כדאי לבדוק עם עצמנו מה בסופו של דבר חשוב לנו ומה ממש נוגע לנו בנפש" ● השליח בבאזל שבשוויץ הרב זלמן וישצקי מגיש את הבלוג השבועי מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● לבלוג המלא >>>
השליח הרב זלמן וישצקי, באזל
התארחתי פעם בליל שבת קייצי בבית משפחה ירושלמית. היה זה עת הייתי תלמיד ישיבת תורת אמת חב"ד השוכנת ברחוב ירמיהו. משפחה נחמדה, אוירה נעימה מאוד, השולחן היה ערוך בסט כלי פורצלן יפייפה. אבי המשפחה סיפר במין התרגשות מוסתרת, שהוא קנה את הסט בפראג במחיר מציאה. והאוכל, אוי האוכל הירושלמי הביתי היה טעים כל כך וזה משהו שרק בחור ישיבה, שיודע את טעמו של המטבח הישיבתי, יוכל באמת להוקיר ולהעריך.

הארוחה התארכה ואחד הילדים בן ה-9 פנה אל אביו ואמר: אבא, אני עייף, אוכל כבר לברך לפני כולם? כן, ענה האב בחיוך של אהבה. הילד שמח והוסיף לשאול: אוכל לברך קצר, רק 'הזן, ובנה והרחמן' (הברכה הראשונה, האמצעית והאחרונה של ברכת המזון). כן חמודי, ענה האב בחיוך של הבנה והכלה. זה היה קסום בעיני.

כמה רגעים מאוחר יותר מרפקו של הילד העייף פגע בצלחת פורצלן וזו נפלה והתנפצה על הרצפה בקול רעש גדול. בזה הרגע האב המכיל והאוהב הרים קולו בעצבים גלויים ואמר: נו באמת, אתה לא רואה מה אתה עושה? זה פורצלן, בעצמי הבאתי מפראג, עכשיו כל הסט לא שווה כלום.

הסתכלתי על הילד החמוד והבנתי שבזה הרגע הוא הבין מצוין מה חשוב לאבא יותר ומה עוד יותר. הוא הבין שברכת המזון חשובה, אבל מותר להתגמש ולקצר כשעייפים, אבל הפורצלן מפראג, זה לא סתם חשוב, זה נוגע לו בנפש ממש.

חברים יקרים, סדר פסח זה זמן נפיץ, השולחן עמוס לעייפה, לכל אחד מנהגים מבית אביו, אמו או רבו. הכל הכי חשוב, הכל הכי חמור. כדאי לזכור, שזהו החג של הילדים, רוב מה שאנו עושים התחיל עם דברי התורה "כי ישאלך בנך" ומסתיים עם "והגדת לבנך". כדאי לנו להיות מרוכזים, להגדיר לעצמנו מה העיקר ומה הטפל, כדאי לבדוק עם עצמנו מה בסופו של דבר חשוב לנו ומה ממש נוגע לנו בנפש.

שיהיה לנו בהצלחה,
חג כשר ושמח,

הרב זלמן וישצקי
י"ד בניסן תשע"ח