ב"ה יום רביעי, י" תשרי תשע"ט | 19.09.18
מבט פנימי אל ארבע הקושיות ■ הפרשה החסידית

חג הפסח - מבט פנימי אל ארבע הקושיות ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית, על שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע, מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות". אומר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, ש"לילה" הוא משל על "גלות".

הלילה הוא חשוך, והעובדה שעם ישראל נמצא בין האומות, בגלות, גם זה מצב של חושך. הן חושך אצל אומות העולם, שאינם רואים ואינם מבחינים ש"יש בעל הבית לבירה זו", כי אילו הם היו מכירים בעובדה ש"יש בעל הבית לבירה זו" – הם לא היו מחזיקים את עם ישראל בגלות. והן חושך אצל עם ישראל, שנמצא בחשיכה דורות ארוכים, בחושך של "ומפני חטאינו, גלינו מארצנו".

"לילה-חושך-גלות" – עם ישראל חווה כמה וכמה "לילות" של גלות: גלות מצרים, גלות בבל, גלות מדי ופרס בתקופות חג הפורים, גלות יון בתקופת חג החנוכה, וישנו גם "הלילה הזה", הגלות הנוכחית.

ואצל הילד השואל "מה נשתנה", מתעוררת השאלה: "מה נשתנה הלילה הזה", מדוע שונה הגלות הנוכחית, "הלילה הזה", מכל שאר הגלויות שקדמה לה, "מכל הלילות".

*

"שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים".

שאלתו של הילד לא מתמקדת באכילת הכרפס או המרור, שגם אכילתן שונה מההנהגה של "בכל הלילות" – אלא הוא שואל על ה"מטבילין". מדוע "הלילה הזה שתי פעמים".

"מטבילין", משמעותה הפנימית היא - מירוק ניקיון וטהרה. "מטבילין" הוא מלשון "טבילה", טבילה במים, המטהרת. כדברי הפסוק (ויקרא יד, ח) "ורחץ במים וטהר".

"בכל הלילות", בכל הגלויות, "אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת", לא הטהרנו, אפילו לא "פעם אחת".

עם ישראל זקוק לשני סוגי טהרה וניקיון. "מטבילין", על שני סוגים של עברות: עברות הקשורות עם הגוף, ועברות הקשורות עם הנשמה. עבירות כאכילה לא כשרה, אכילה שלא באופן הנכון, עברות של הגוף, ועברות שבתחום הרוחני, בעבודת ה' של היהודי, עברות של הנשמה.

אך "בכל הלילות", בכל הגלויות הקודמות, כיון שהגאולה שהיתה אחריהן לא היתה מושלמת, וההוכחה לכך היא, כיון שאחרי הגאולה ירדנו שוב לגלות, אזי לא הטהרנו "אפילו פעם אחת", לא היה אצלינו "מטבילין" אף לא לאחד משני הסוגים הללו. "מפני חטאינו, גלינו (שוב) מארצנו" –

אולם "הלילה הזה", בגאולה שתבוא בקרוב ממש ותסיים את הגלות הזו – "שתי פעמים", זו תהיה גאולה שלמה, שאין אחריה גלות, זו גלות המטהרת" מטבילין", הן את הגוף והן את הנשמה.

*

"שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה, הלילה הזה כולו מצה".

ההבדל בין "חמץ" לבין "מצה" הוא, שהחמץ תופח, דבר המורה על גאווה והתנשאות. מידת הגאווה היא השורש לכל הדברים השליליים. גם הילד, שואל הקושיות, יודע, שכאשר הוא חש מעצמו כבעל יישות, כשהוא מתמלא גאווה, הוא עלול לא לציית למורים, ואפילו לא להוריו, ועד גם לא לרצונו של הקב"ה.

לעומת החמץ, המצה אינה תופחת. המצה מסמלת ביטול.

"בכל הלילות", בכל הגלויות, כיון שהגאולה מהן לא היתה מושלמת, אלו גאולות שהיו אחריהן גלויות נוספות, כך שהדבר מהווה הוכחה שעדיין נותר רע ושלילה אצל עם ישראל, גם אם היה אצלם "מצה", הרי היה איתו גם "חמץ" -"בכל הלילות, אנו אוכלין חמץ או מצה",

אבל "הלילה הזה", הגאולה מגלות זו, שהיא תהיה גאולה שלמה, לא יהיה אחריה גלות, גאולה שתבטל את ה"חמץ" לגמרי, "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" – "הלילה הזה, כולו מצה".

*

"שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה זה מרור".

"ירק", אינו הכרחי לקיומו של האדם כמו הלחם. הירקות נועדו כדי להוסיף טעם באכילת הלחם, "ללפת את הפת". כאשר אוכלים לחם עם ירקות, האכילה טעימה ועריבה יותר.

משמעות אכילת הירקות היא – הקדשת יחס לטעם הגשמי של האכילה, ליצור 'נושא' מהאכילה. למרות שתפקידה של האכילה היא לקיים את הגוף, שהאדם יחיה, ללא אוכל אי אפשר לחיות, אבל לצורך קיום חיי הגוף – אין צורך דווקא בהדגשת הטעם ועריבות האוכל.

כאשר אדם מונח בדברים נעלים יותר מאשר טעם האוכל, כאשר התענוג של האדם הוא באלוקות, אזי האכילה כלל אינה תופסת מקום אצלו, הוא אוכל רק כדי לחיות, והאכילה הזה היא "מרור" עבורו. הוא היה מעדיף להקדיש את כל זמנו ללימוד התורה. מבחינתו, היה עדיף שהקב"ה יברא את האדם ללא צורך להקדיש זמן לאכילה גשמית.

גם הילד שואל הקושיות מכיר זאת מחייו: כאשר הוא שקוע במשחק ואמוקוראת לו לבוא ולאכול, הוא מעדיף להמשיך ולשחק. המשחק נעים וערב לו יותר מאשר האוכל. האוכל עבור – הוא "מרור".

וזו היא הקושיא השלישית: "שבכל הלילות", בכל הגלויות הקודמות, היו זמנים שהיינו שקועים בלימוד התורה, והאכילה, הגשמיות, היתה נחשבת לנו כ"מרור", והיו גם זמנים שהיינו פחות מונחים בעולם של רוחניות, והאכילה הגשמית היה לה משקל ומשמעות, היה לה טעם, אכלנו "שאר ירקות".

אך "הלילה הזה", בגאולה הקרובה מגלות זו, שבה נתעלה כולנו לרמה רוחנית גבוהה – "מרור". הגשמיות תיחשב עבורנו כמרור.

*

"שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין, הלילה הזה כולנו מסובין".

גם "ישיבה", וגם "הסיבה", תוכנם הוא מנוחה. אבל יש הבדל ביניהם: ה"ישיבה" אינה מנוחה מושלמת. גם כאשר אדם יושב, הוא יכול ומוכן לעמוד מיידית, בעת הצורך.

"הסיבה" לעומת זאת, זהו מצב בו האדם נמצא במנוחה של חירות מושלמת, ללא כל טרדות.

הגאולות מ"כל הלילות" הקודמות, היו כאלו שהן קצרות, "יושבין", והיו גם ארוכות, "מסובין". גם הגאולות של "מסובין", העובדה שידענו שיהיה אחריהן גלות נוספת – הרי שלא היתה זו מנוחה מושלמת.

אך "הלילה הזה", הגאולה הקרובה, שזו תהיה גאולה של מנוחה מכל מושג של גלות – "כולנו מסובין". כל עם ישראל יגיעו למנוחה פנימית אמיתית. לתענוג מושלם.

*

וזו היא תמיהתו של הבן שואל הקושיות: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", איך תיתכן מציאות של גאולה מגלות זו, "הלילה הזה", שהיא תהיה כה שונה "מכל הלילות" –

יהיה לנו גם "מטבילין שתי פעמים", מירוק הגוף ומירוק הנפש. יהיה לנו "כולו מצה", הגשמיות תהיה עבורנו "מרור", וכולנו נהיה במנוחה מושלמת של "כולנו מסובין". דברים שלא היו בכל הגאולות שקדמו לה.איך ייתכן הדבר?!

המענה שעונים לילד הוא: "עבדים היינו לפרעה במצרים – ויוציאנו ה' אלוקינו משם"...

בני ישראל היו עבדים לפרעה במצרים, הם היו בלועים בתוך מצרים, עד כדי כך שהיה נדרש (דברים ד, לד) "לקחת לו גוי מקרב גוי", הם היו שקועים "בקרב גוי" – ולמרות מצבם זה, הקב"ה לא עזב אותם אפילו לא לרגע אחד, וכאשר הוא רצה, אזי "ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה",

ברצונו של הקב"ה, הוא מחולל נפלאות, למרות שרגע לפני זה לא נראה כיצד הדבר אפשרי -

כך גם בגאולה הקרובה מהגלות של "הלילה הזה" - הקב"ה יוציא אותנו "כימי צאתך מארץ מצרים, אראנונפלאות", ויהיה לנו בגאולה זו גם "מטבילין שתי פעמים", גם "כולו מצה", גם "מרור", וגם "כולנו מסובין", בביאת משיח צדקנו, ובקרוב ממש.

(משיחת יום א' של חג הפסח, תשל"ב)

י"ד בניסן תשע"ח