ב"ה מוצאי ש"ק, ו' אייר תשע"ח | 21.04.18
חג הפסח – דילוג של יום חול ודילוג של שבת ■ הפרשה החסידית

"שני התאריכים של הקרבת קרבן הפסח, "פסח מצרים" שהוקרב באמצע השבוע, ו"פסח מדבר" שהוקרב ביום השבת – הינם שני אופנים של "פסח", של דילוג וקפיצה" ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית, על שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע, מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף

היום בו בני ישראל יצאו ממצרים, יום ט"ו לחודש ניסן של שנת ב' תמ"ח, היה ביום חמישי בשבוע, וכדברי הגמרא (שבת פז) "ואותו היום, חמישי בשבת היה". עולה מכך, שקרבן הפסח שהוקרב יום קודם לכן, עוד בהיותם בארץ מצרים - היה זה ביום רביעי בשבוע.

בשנה לאחר מכן, ט"ו בניסן של שנת ב' תמ"ט, השנה הראשונה לשהותם של עם ישראל במדבר, חג הפסח אודותיו מספרת התורה בפרשת בהעלותך (במדבר ט, א-ה) היה ביום ראשון בשבוע.

ראש חודש ניסן של אותה שנה חל ביום ראשון בשבוע, כמובא במסכת שבת שם אודות דברי הפסוק (ויקרא ט, א) "ויהי ביום השמיני", שהיום השמיני שאחרי "שבעת ימי המילואים" של ימי ההכנה להקמת המשכן, יום ראש חודש ניסן, היה ביום הראשון בשבוע, "אותו היום נטל עשר עטרות", והראשון שברשימת ה"עטרות" הוא"ראשון למעשה בראשית", זה היום הראשון של השבוע.

כיון שראש חודש ניסן היה ביום ראשון בשבוע, כך גם יום ט"ו בניסן, חג הפסח, גם הוא חל ביום ראשון בשבוע. עולה מכך, שיום הקרבת קרבן הפסח, יום ערב פסח, היה באותה שנה - ביום השבת.

"פסח מצרים", הפסח שנשחט בארץ מצרים - קרבן הפסח הוקרב ביום רביעי בשבוע. ואילו "פסח מדבר", הפסח שעשו בשנה הראשונה במדבר - קרבן הפסח הוקרב ביום השבת קודש.

●●●

פירושה של המילה "פסח", הוא "דילוג". וכביאורו של רש"י על הפסוק המתאר את הצלת בתי בני ישראל בעת מכת-בכורות (שמות יב, כג) "ופסח ה' על הפתח"– הוא כותב: "ודלג". מובנו של "פסח" הוא קפיצה ודילוג. העתקה ממקום אחד, למקום שונה.

וכדברי המדרש רבה על הפסוק בשיר השירים (ב, ח) האומר "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים", - שמשמעות הדילוג של "מדלג על ההרים" הוא, שהקב"ה דילג על קביעת הקץ שנאמרה לאברהם אבינו. בני ישראל שאלו את משה רבינו "והלא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית ט"ו) "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", ועדיין אין בידינו, אלא מאתים ועשר שנה" -

השיב להם משה רבינו:"הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם, אלא מדלג על ההרים". חג הפסח הוא חג של דילוג. העתקה ממקום אחד למקום שונה, ובלשון ההגדה: "מעבדות לחרות, מאפילה לאור גדול".

שני התאריכים של הקרבת קרבן הפסח, "פסח מצרים" שהוקרב באמצע השבוע, ו"פסח מדבר" שהוקרב ביום השבת – הינם שני אופנים של "פסח", של דילוג וקפיצה. דילוג של יום חול, של מצרים, ודילוג של יום השבת, של מדבר.

מה משמעות הדילוגים הללו בעבודת האדם המוטלת על כל אחד מאיתנו?

●●●

באופן כללי, עם ישראל מחולק לשניים: אלו העוסקים בעבודתו של "זבולון", ואלו העוסקים בעבודתו של ל"יששכר".

לפני הסתלקותו, משה רבינו ברך את השבטים יששכר וזבולון (דברים לג, יח): "שמח זבולון בצאתך, ויששכר באהליך". תפקידו של "זבולון" הוא "בצאתך", לצאת ממקום של תורה אל העיסוק בחיי העולם הזה, ובלשון חז"ל (ברכות לה): "הנהג בהם מנהג דרך ארץ", לנהוג בדרכה של העולם. "זבולון" יוצא לעסקים כדי להרוויח את לחמו.

"יששכר" לעומתו, תפקידו הוא "באהליך", לשבת באהלה של תורה. "יששכר" מקיים את דברי הפסוק (יהושע א, ח) "והגית בו יומם ולילה". את כל זמנו הוא ממלא בלימוד התורה.

גם "זבולון" לא פטור מלימוד התורה, אבל הוא יוצא ידי חובת מצוות לימוד התורה, כדברי רבי שמעון בן יוחאי (מנחות צט) "בפרק אחד שחרית, ופרק אחד ערבית", מעט בבוקר ומעט בערב. אך רוב זמנו מוקדש לעבודתו בחיי העולם הגשמי, לא בתחום של "תורה אור".

"יששכר" לעומתו, כל שעות היממה שלו מוקדשים לעיסוק בחיי עולם, בלימוד ועיון בתורה.

באופן רחב יותר, זהו ההבדל בין "קיום המצוות", לבין "לימוד התורה".

התורה ניתנה לאנשי דור המדבר, וכדברי המכילתא (בשלח טז, ד) "לא ניתנה התורה לידרש, אלא לאוכלי המן". לימוד התורה באופן הנעלה ביותר היה אצל "אוכלי המן", בני ישראל בהיותם במדבר.

לצורך אכילת מן, לא נדרש מהאדם כל עבודת-הכנה, לא חרישה ולא זריעה, לא אפיה ולא בישול – אוכלי המן לא נדרשו כלל להתעסקות עם העולם הזה. הם ישבו במדבר, רחוקים ממקום ישוב, מנותקים מהוויות העולם, וכל זמנם וחייהם היה מוקדש ללימוד התורה.

חז"ל אומרים (שבת פו) "בשבת ניתנה תורה", ההתמסרות ללימוד התורה הוא כמו תוכנו של יום השבת. ביום זה האדם לא עוסק במלאכתו, הוא מרומם מעיסוקי החולין היום-יומיים. "לימוד התורה" הוא מקביל לעבודת "יששכר".

לעומת זאת "קיום המצוות" תוכנו הוא עיסוק עם העולם הגשמי, בירור העולם. לעסוק בששת ימי המעשה, ימות החול, בדומה לעבודתו של "זבולון".

●●●

יהודי של "זבולון" עלול לחשוב, כיון שרוב זמני אני שקוע בענייני החולין, בעולם הגשמי, אני רחוק מעולמה הרוחני של התורה – האם אני יכול "להקריב פסח", האם ביכולתי לדלג, לקפוץ ממעמדי זה למקום מרומם ונעלה?

ישנה דרישה של "מעלין בקודש", ובה אני יכול לעמוד. אני יכול להתעלות אט-אט ולעלות בקודש. אבל האם יש בכוחי "ופסח - ודלג", לדלג ממקום אחד למקום שונה לחלוטין?

יהודי זה מקבל כח ל"פסח" שלו, מ"פסח מצרים", פסח שהוקרב עוד בהיות עם ישראל בארץ מצרים, לפני הגאולה. במקום של "מצרים" במובן של מקום מוגבל, וכדברי המדרש (בראשית רבה טז, ה) אף יתרה מזו, "מצרים" על שם "שהם מצירים לישראל", הם מצירים ומעיקים למהותם האמיתית של ישראל – וגם במקום זה בני ישראל הקריבו קרבן פסח, במובן של דילוג.

פסח מצרים הוקרב ביום חול ולא ביום השבת, בזמן של חולין בו אנשים לא מרוממים מהעולם, כאשר בני ישראל עמדו במצב של "זבולון" – וגם ביום חול, במצרים, הם הקריבו קרבן פסח, קרבן של דילוג.

●●●

תביעה ברוח זו יש גם מהיהודים של "יששכר", יהודים שעיקר עיסוקם הוא בלימוד התורה, "תורתם אומנתם". יהודים אלו מנהלים את חייהם בדומה ל"אוכלי המן", אין להם עיסוק עם הוויות העולם הגשמי, הם "יהודים של שבת" –

יהודים אלו עלולים לחשוב, האם נדרש מהם "פסח", לדלג? לכאורה די להם בגישה של "ילכו מחיל אל חיל", להתעלות בלימוד התורה. לימוד התורה הוא הבנה ועיון, ונדרש מהם ללמוד ולהעמיק בה עוד ועוד. אבל האם נדרש מהם "פסח", דילוג וקפיצה למקום שונה לחלוטין?

ליהודי "יששכר" אלו, ליהודים של שבת, ישנה הוראה מחג הפסח השני - "פסח מדבר".

בפסח זה עם ישראל היה במדבר, מנותק מהעולם הזה. הם היו מוקפים בענני הכבוד, היה להם מן מהשמים למאכל, מים מבארה של מרים, את הבגדים שלהם כיבסו העננים, הם עסקו יומם ולילה בלימוד התורה – ובנוסף לכך הם הקריבו קרבן פסח, קרבן של דילוג.

"פסח מדבר", הוקרב ביום השבת, ביום בו אנו מרוממים מהעיסוק בעולם הגשמי.

"פסח מדבר" מורה לאנשי "יששכר", שגם מהם נדרשת קפיצה. עליהם להעתיק את עצמם מהמקום הנעלה בו הם נמצאים, ולדלג אל מקום נעלה עוד יותר.

עליהם ללמוד מר' זירא, אודותיו מספרת הגמרא (בבא מציעא פה) שלמרות היותו ראש ישיבה בבבל, גדול בישראל - אך כאשר הוא רצה לדלג מלימוד תלמוד בבלי אל לימוד תלמוד ירושלמי, הוא התענה מאה (או לפי גירסה אחרת, ארבעים) תעניות, כדי לעקור את עצמו ממקום רוחני נעלה אחד, ולעמוד במקום נעלה ומרומם מזה. גם מהם נדרש להקריב קרבן "פסח".

(מתוך התוועדות י"א ניסן תשל"ז)

ז' בניסן תשע"ח