ב"ה ערב ש"ק, ח' מנחם-אב תשע"ח | 20.07.18
עוד ישמע ■ הגיגים ותובנות לפרשת צו

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס

הגיגים ותובנות לפרשת צו - שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח' ל"ג)

כיצד ניתן להיות מחנך שהוא ערני ותוסס ורענן ורווי אנרגיות לחשיבה חריפה ומפולפלת?

איך ישכיל הוא לדבר על הלב של חניכיו ולמשוך אותו, לקנות אותו ולכבוש אותו בחומר מסקרן, מעניין מושך וכ"כ רלונטי ומעורר?

זהו סודו של האור הנמשך בשבעת ימי המילואים ושממלא את ידי המחנך, המשפיע בעוצמות אדירות אלה והנרמז במילות הפסוק הבאות שבפרשה: (אור) "שבעת ימים - ימלא את ידכם" והוא מכשיר אותו לקראת היום השמיני - מועד חנוכת (חינוך) המשכן. הכיצד?

להיות מחנך דגול היא עובדה הנעוצה במודעות ובהכרה שלו, כי  מלאכת קודש זו תובעת ודורשת ממנו השקעה ועמל מפרך של אמן (בעל מלאכה)

וכשעבודת אמנות זו  מהולה אף בכשרונות אומנותיים - יצירתיים הרי, שעם כישורים וכשרונות אלה עליו עדיין להתחבר עם אטמוספרות עליונות יותר..

המה יעצימוהו ויקנו לו מסוגלויות ויכולות לגלוש במדרונות חינוכיים תלולים ולגבור על הסיכונים והתלאות שבדרך..

והשפע כאן בראשיתה של הדרך הוא, אומנם, גבולי ונמדד בהתאם להתעוררותו של הנער ויחסו של המחנך אל מושפעיו במצב זה הינו תלותי במעמדו הרוחני של הילד ובהספקיו האקדמים והוא מותנה מאוד במאמציו האדירים, בשקידתו ובהשקעתו הנלאית הנלאית של הילד...

המחנך, אולי, ירתע בראשית הדרך ויחדל מהירתמותו למבצע כביר זה של התמודדות בנוהג מסתולל של הנער, שמטבעו מעדיף להיות "ננער" ומשוחרר מכובד של גינוני משמעת וציות של העול הזה ש"נכפה" על צווארו...

ובייחוד, בשל היות הילד הזה אינו נאזר בעוז ועוצמה טבעיים להיות שש ושמח לחולל מהפך בהלך חשיבתו ובסדר עדיפויותיו בחייו הצעירים היות והוא מעורה במערכת עולמית בה הדים וקולות אלוקיים אינם מהדהדים אך הם נמשכים בלאט ובחשאי בעטיו של חטא עץ הדעת שהעלים על האורות האלוקי שנמשכו לארץ בשבעת ימי בראשית והם חסרים עתה כ"כ...

עבודתו זו של המחנך מתגלמת בסמל המשתקף בסמל שבעבודת שבעת ימי המילואים ומשם ישדרגו אותו להיות מוכן וראוי לקלוט את המשכות של היום השמיני למילואים - המה ימלאו את ידיו בעבודת החינוך.

מגמתם של האור בימי המילואים היא, אפוא, ללמלא את מה שנעדר וחסר בעולם בעטיו של חטא עץ הדעת! הכיצד?
בשבעת ימי המילואים נמשך אור אלוקי בסדר של השתלשלות בו הוא מצטמצם לרמתם של הרבדים הנמוכים ביותר בעולם בהתאם לכושר קליטתם ואחיזתם באור.

הדבר מרומז בנשואי יעקב ורחל. יעקב משחק את תפקידו של החתן -המשפיע והבוקע את אור השחר מתוכי החושך. הוא יודע שדווקא שם נעוצים אורות עצומים ביותר בחינת האור המקיף והוא ממשיך אותם בפורמט של "ממלא" אל הכלה רחל, המסמלת את השכינה והמדומה לרחלה הנאלמת דום לפני גוזזיה...

רחל שהיא בחינת השכינה הקדושה - נאלצת להמשיך את הצמר (אור השכינה הצח וטהור) שלה אל גוזזיה... המה הבריות שמנגדים לאלוקות ונהנים מחיות זו...

והיא עושה זאת מבלי לבעוט ולרטון... והיא (השכינה) מייחלת להתחבר ולהיכלל (כלה) עם חתנה ולהתרומם לרמות נשגבות אלוקיות אך בחשכת הגלות קולו של החתן נודם והכלה נאלמת דום וקולם אינו נשמע..

אבל "עוד ישמע"... ואותם נערים צעירים שכלי שכלם עדיין מצומצמים וטרם התפתחו לגדלות המוחין  ושלכן אינם מתעוררים באופן טבעי בכיסופים אלוקיים מחופתם - מאותו מבט מקיף וסובב של בינה בנפלאות הבורא - עוד יתעוררו מ"משתה נגינתם"...

מאותו סדר ניגונים מענג ומעורר של המחנכים הדגולים שאור הקודש שבתורת החסידות ממלא את ידם במלאכת החינוך על הגילויים שבלגימת הלחיים (משתה) בדומה לזמרת הלווים.

ואילו החתנים שהתפיסה התרחבה והתבגרה בהם ואינם נזקקים לאותו ניגון מעורר - יצהלו מחופתם ברחשי התפעלות ושמחה וזאת בשל החופה המקפת אותם - בחינת הבינה שבההתבוננותם בנפלאות הבורא מתוכי העולם סביבם.

זוהי תפיסתם של החתנים המחברת את ההשקף שבמוח עם הרחש שבלב וניצתת בתוכם אש אהבה... זוהי שמחה פנימית! עצמית ועצומה המקננת בהם בחשאי ובלאט במשל לעבודת הדממה של הכהנים...

ובתוכי התהליך הגלותי שבסדר ההשתלשלות קובע לו המחנך השגרתי את תקן נוהלו והליכותיו עם תלמידיו בהתאם לסטטוס שלהם ווהוא מהווה את הנדבך הראשוני בהליכות החינוך והמתגלם בקו של גבורה מצטמצם ומתאים את עמצו בקו המדה למגבלות הבריה.

מחנך זה מתחזה בגבורתו למלאך אוריאל הנמשך אל הקרבן בתדמית של האריה הרובץ על טורפו במידת גבורתו."אתחזי כחיזו דחד אריא תקיפא רביע (רובץ) על טרפי" (זהר פרשת צו).

זוהי תנועה של "דלעילא" המצטמצמת בהתאמה לעבודת ה"דלתתא" והמתגלמת בעבודת בנית המשכן ובקרבן הפר העולה על המזבח בשבעת ימי המילואים כדי לכפר על חטא העגל שהוא למעשה, פר והדבר המשיך מטה את האור מסדר ההשתלשלות המותאם לרמתו של הנברא והוא מיועד לכפר על נפשו.

ואולם הקורבן בשמיני עצרת הוא בחינת דורון ומהווה אותות לאהבה וחיבה והתרצות אלוקית לקבלתו...  הוא ממשיך את האור דלעילא שלא כגון קרבן הפר בשבעת ימי המילואים שבא לכפר לעם על חטא העגל...

אור זה אינו מותנה ותלוי ומותאם כקודמו לעבודת התחתונים אך הוא נמשך לאחר קרבן של עגל המהווה בחינת דורון כדי שלא תהיה ההמשכה בחינת נהמא דכסופא - לחם חינם ואך העגל הזה בהקרבתו בשמיני למילואים מסב נחת רוח לפניו וה' מאציל על העם את האור שביום השמיני והמתנשא מעבר לאור המקיף....

הדבר מתבטא בדרג חינוכי נעלה יותר, בו מתגלמת מידת החסד שבגבורה ובשלה עשויה יד ימינו של המחנך להקל מחומרת פסקי הדין הנחרצים שכבר הוכרעו בגורלו של הילד ואולי, אפילו להמירם למידה של חסד. מחנך זה מתגלם כמלאך אוריאל ואשר פה בדורון של קרבן העגל ביום השמיני למילואים הוא מתחזה לאריה הרובץ על קרבנו. "רברבא רביע על קרבנא".

זהו ענק המחנכים שנרתם לעבודת הקרבנות שמשמעותם הפנימית והעמוקה לגביו - היא אורח של קרוב! (קרבן)
והוא יודע שאפילו גנב במחתרת מאמין! ואת נקודת האמונה הזו שבחניכיו שהיא מקפת אותם ואינה מוחשת יש להעצים ולפשט שתתרחב..

ואותם בורות נשברים של תאוות והבל שחפרו להם חניכיו ומהם גמאו למרבית הדאבה - יהפכו למקורות של שבר מבחינת משביר ומפרנס רוחני ויעיל..

וכשחניכיו יעניקו לו דורון כאות הוקרה והערכה בחינת קרבן העגל - הוא יטול תשורה זאת זאת מידם באהבה והדבר יסב לו נחת רוח והוא עוד ימשיך להם אש של אהבה החולשת על הנוהג הקר, המאופק והמקובע של אילו המחנכים בנוהל של סדר ההשתלשלות.

ואנו מתחננים לפניו יתברך שהשמחה האלוקית בעליונים תהווה הגורם להאציל עלינו את האור של היום השמיני ושאותו "שוח" שאכל ממנו האדם הראשון (תאנה) והביא "שוחות" של בורות נשברים לעם בחינת שוחה וחפירה של בושה - יהפכו בקרוב ל"בנות שוח" לתאנים משובחות. (נדרים כ"ז ע"א)

ואז אורה של הלבנה הנעלם היום בשל חשכת הגלות ובדומית החתן והכלה - ישתווה לאור החמה ואור החמה יזרח בתדמית לאור החולש על סדר ההשתלשלות ונמשך מהיום השמיני לשבעת ימי המילואים וימלא את החסר והנעדר ואז ישמע ויהדהד קול מצהלתם של החתן והכלה. בקרוב ממש. אמן.

(מעובד עפ"י פרשת צו לקוטי תורה. ד.ה:"להבין ענין משמח חתן וכלה ועפ"י לקוטי שחות חלק כ"ב פרשת צו)

ו' בניסן תשע"ח