ב"ה יום שלישי, ג' טבת תשע"ט | 11.12.18
להשקיף מבעד למראות הצובאות ■ תובנות לחיים מפרשת ויקהל

מאמר שבועי חסידי ומעמיק, מלא בתובנות לחיים, מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאנו על פרשת השבוע, מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
כיצד נשכיל להבריק ולצחצח ולשטוף את גוף הנחושת ולהשתקף מתוכו כקרני אור חוזרות... בוהקות?

איך נוכלה לחוות את הסמל שבמראות הצובאות שנדבו הנשים הצדקניות לבנית המשכן בצובאם עלי הגברים המנדבים הם את תרומתם - מתבוששים?...

גברים מתבוששים היות והמשכן היווה כפרה לחטא העגל והמתמשכן (משכון וערבות) לעם  בו היו הם מעורים, בעוד הנשים לא היוו חוליה במימושו של עוון זה ולכן "צבאו" על הגברים כדי לגמד את חרפתם זו.

המראות האלו שאותן הבריקו וצחצחו ושטפו הנשים במצרים - שיקפו את בבואת האישה המתקשטת כדי למשוך אליה את לב בעלה שפנה ממנה ושקפא ונדם ושתק בשל סבלות מצריים... וכך, אכן, הקימו צדקניות אלה צבאות קדושים לדורי דורות.

אז מדוע לא ידע משה להעריך תשורת ענק זו של נשים וסרב לקבלה כמתנות למשכן?

הוא לא ידע היות ובהשקפו אל העולם מבעד לאספקלריא המאירה שבעולם האצילות שם הכל נגלה לו נוצץ ומטוהר ושם אין כל חציצה ומעטה של חומר גס,  ולכן הוא לא הסכין (הסכים, השלים) עם תוכנה הנשגב ועם משמעותה העשירה והפלאית של מראה זו... הוא ראה בה סמל להתגנדרות הבל בשל תאוותנות יצרים...

ואולם, ה' קבע כי הוא דווקא מחבב ביותר מראה זו וממנה יעצבו את הכיור המטהר והמקדש במשכן היות ומראה זו משקפת קרני אור חוזרות בשל גוף החומר האוטם וחוסם את מעברן החופשי והחלק בעולם של חומר והעלם.

אין כאן השתקפות של קרניים חולפות ביעף כמבעד לזכוכית שקופה - בעולם של אצילות... שם אין גוף מונע.. חוסם ומעכב את הזריחה של האור ואולם שם אין יעד... אין אתגר ומהפך... אין התגשמות של אידיליה...

דווקא החסימה בעולם החומר מדרבנת לשטוף את החומר... להבריק ולצחצח ולהסיר את הזוהמה.. דווקא  כאן עוממים חלומות וכסופי ערגה לשוב... להתרומם...

השקף עולמו של הגבר מדומה להצצה מבעד לזכוכית שקופה היות ורגשותיו אינם סוערים בו וחוסמים את הצלילות והטוהר שבחזיונו ואולם הריגושים הסוערים של האישה המסמלים את הגוף שכאילו חוסם את מעברן החולף של הקרניים...

אך גוף חוצץ זה של ריגושיה דווקא מחזיר את הקרניים אחורנית ומשתקף מראה באופן פלאי... וניתן לראות מה שנעשה מאחורינו... זוהי יכולת להתבונן מבעד לגוף חוצץ ומעלים...

כאן טמון סוד אמונתה החיה והעזה והיציבה של האישה מעין כיור הנחושת וכן הנחושת עליו מושתת הכיור כעל בסיס נחוש ונאמן.... היות וריגושים אלה בהם היא נחונה מהווים  מעין כח אדיר של החייאה ומניע יעיל מאוד לסגולת תחושתה העזה והנחושה באותן מראות קודש של זיקי האמונה מתוכן היא צופה ואותן היא חווה באופן חי כ"כ...

והעובדה הזו מתגלמת בעצם טבע בריאתה, בתכונת רגליה הישרות באופן יחסי לאילו אשר של הגבר והן שמעצבות את צעדי פסיעותיה המאוזנות, את סוד התנהלותה בחיים מתוך אמונה חיה...

ולכן היא מבריקה ומצחצחת ומטהרת את הרגש של עוללה הקט לאמונה זכה והיא משקה אותו מימי הכיור המקודשים...
הכיור שכן בחצר מחוצה לתוכי המשכן - ככלי מכשיר ומכין ומגן מפני הטומאה והרפש שלא יחדרו, חלילה, לקודש ואולם בשל מסוגולותיה ויכולתיה המחוננות, היא שוכנת, אמנם, "פנימה" מתוך הדר וכבוד - בין קורות ביתה -  ומשם היא צופה באופן פלאי במתרחש מחוצה למשכנה החמים והטהור...

והיא שומרת על הכל ומגנה ונוטרת בתבונתה הרבה  העולה וצצה מתוך מבט מבעד לקרניים החוזרות... מתוך גוף המראה, המשקפת את הנעשה מאחוריה... מעבר לה... מבינות המחשך וההעלם..

והיא חולשת בהשקפה החד והצלול והנרחב לעברם של האפיקים הנרחבים והאופקים הנפערים בעולם החיצוני לה והמה אינם נעלמים מעינה הלוכדת הכול!

והיא מקימה צבא של חיילים החלטיים! ממושמעים! נועזים! נחושים!
כ"א באדר תשע"ח