ב"ה יום שלישי, ג' טבת תשע"ט | 11.12.18
הרבנית ע"ה ליו"ר איגוד הצאצאים: "אני שניאורסון מכל הצדדים"

דברים לזכרו של הגאון החסיד רבי שמואל אלעזר היילפרין ע"ה לרגל היארצייט התשיעי בי"ג אדר לצד אנקדוטות מעניינות בקשר עם שנת ה-30 להסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה ● וגם: מדוע פורסמו ברגע האחרון בעיתון 'המודיע' מודעות תנחומין על פטירת הרבנית בשם חסידי גור? ● מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● לכתבה המלאה וצילומי המודעות >>>
חיים דוד וילהלם, כפר ויתקין

ביום רביעי האחרון, י"ג באדר, צוין יום היארצייט התשיעי של הזיידע הגאון החסיד הרב שמואל אלעזר היילפרין ע"ה. בשורות הבאות אבקש למתוח קווים לדמותו. בעומדנו בשנת ה-30 להסתלקות הרבנית הצדקנית ע"ה, הדברים יסבבו סביב אנקדוטות מעניינות הקשורות ברבנית, שזיידע היה מעורב בהן.

במשך עשרות שנות חייה של הרבנית לצדו של הרבי זי"ע, הייתה היא, בצניעותה המופלגה, נעלמת עד כי לא-קיימת בעולמם של החסידים. מתי מספר ידידים טובים ("גוטע פריינד") זכו להיות אתה בקשר. אולי מעט יותר יודעים לספר על הזדמנות נדירה שבה זכו לראותה. לייתר החסידים, ולזיידע בתוכם, לא נותר אלא לשער מה רב חלקה של בתו האהובה של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, בעבודתו הגדולה של בעלה, כ"ק אדמו"ר זי"ע.

"אני שניאורסון..."

זכה זיידע בזכות גדולה ונפלאה, ובנסיעתו אל הרבי בתשרי תשל"ד, התקבל ע"י הרבנית בביתה נאווה קודש, ברח' פרזידנט 1304 בברוקלין שבניו-יורק.

שנה וחצי קודם לכן הגה זיידע את רעיון "איגוד הצאצאים" ובזמן שחלף מאז התמסר ליישומו. ה"איגוד" שהוקם לכבוד יום הולדתו ה-70 של הרבי, זכה ממנו זי"ע לחביבות יוצאת-דופן, חביבות שבעיני חסידים "פנימיים" רבים נחשבה למפתיעה.

כחצות ליל יום חמישי ח' תשרי תשל"ד, נכנס זיידע ל'יחידות'. ה'יחידות' הייתה ארוכה מהרגיל ועסקה גם בענייניו הפרטיים ובתפקידו כראש-ישיבת 'תורת אמת'. אולם את חלקה הארי הקדיש הרבי ל"איגוד הצאצאים" שהיה בהתהוותו. הרבי הפליג בברכות בקשר למפעל זה והתייחס לכמה שאלות שזיידע הציג. הרבי ביקש מיוזמתו שבהמשך ל"כינוס הצאצאים" הראשון שנערך בארץ הקודש, יערוך זיידע "כינוס צאצאים" ראשון בארה"ב. "יש לנצל הזדמנות זאת", אמר, "ולהיפגש עם כל אחד בפרט, ועם כולם ביחד". הרבי גם הורה-אמר ש"בטח יתנו לכם לדבר בוועידה של צעירי-אגודת-חב"ד", ושזיידע בדבריו יעשה 'שטורעם' סביב "איגוד הצאצאים".

זיידע היה "אורח" בניו-יורק. הרבה כלים לא עמדו לרשותו בבואו לבצע את בקשת הרבי. אבל הוא נכנס לנושא בלהט אופייני לו, כאשר לצדו תלמידיו מתורת-אמת שלמדו באותה העת ב-770, בני משפחה וידידים. ראוי להזכיר גם את הרב שמואל בוטמן מצא"ח בניו יורק, שעמד לימינו בארגון הכינוס הראשון, וממשיך לארגן את הכינוסים בניו-יורק מידי שנה. חיזוק מיוחד קיבל זיידע בי"ג תשרי, ה-9 לאוקטובר 1973, כאשר הרבי הואיל להוציא המחאה בסכום 300 דולר כהשתתפות בהוצאות הכינוס.

בחול-המועד סוכות, לקראת הכינוס שנועד להתקיים בהושענא-רבה, ואולי גם כדי לקיים את הוראת הרבי "להיפגש עם כל אחד בפרט", התקבל זיידע (יחד עם הרב בוטמן) בביתה של הרבנית. זיידע תיאר את עיניה החודרות ואת יראת הרוממות שחש בקרבתה. הרבנית מצדה דווקא ביקשה לשוות לפגישה תחושה משפחתית. "ארבעת המינים" של הרבי מונחים היו על השולחן, והרבנית התעניינה בשלום בני משפחתו של זיידע שנותרו בארץ באותם ימים, ימי "מלחמת יום הכיפורים". "קשה לדבר בנוכחות יהודי שאשתו וילדיו שרויים במצב של מלחמה..." אמרה הרבנית ברגישות. הרבנית גלתה עניין רב בתגובה של הרבי למלחמה, שביקש שלא להפר את שמחת חג הסוכות, ואדרבה, שבכח השמחה להמתיק את הדינים.

השיחה נשאה כאמור אופי משפחתי ועסקה בענפים השונים של המשפחה, בארץ ובחו"ל, ודמויות המופת שבה. משפט אחד שנאמר במהלכה, הפך לאחד המצוטטים ביותר בשם הרבנית: "אני שניאורסון מכל הצדדים: אבי היה שניאורסון, אמי הייתה שניאורסון, וגם בעלי הוא שניאורסון..."

"שניאורסון" זה משהו להתגאות בו. "שניאורסון" הפך בברית-המועצות למותג של יהדות איתנה. משנאת רודפי הדת הסובייטים את השם "שניאורסון", ניתן לשער איזו עצמה רוחנית טמונה בו. ה"שניאורסונים" התגלו כיצוקים מחומר שלא נמחץ גם תחת המגף הסובייטי האדיר, ואין זה דבר של מה בכך. אך לא רק "שם". ארץ רוסיה הרה וילדה את "שניאורסון", הוא נצרף בכור הברזל שבה. אך מאז ועד עתה משתעשעים כל באי עולם בעצמה ה"שניאורסונית". ואם אמרת "שניאורסון", אמרת אידישקייט בגאון. מובנת אפוא המשמעות של להיות "שניאורסון מכל הצדדים".

האמת, שאם נבוא להתחקות אחר שורשיה המשפחתיים של הרבנית ע"ה, נגלה שהיא "שניאורסון" כפולה ומכופלת. עם לפחות עשרה פארות-שורש "שניאורסונים", דומה שניתן להסביר את איתנות הדעת הבלתי-נתפסת של הרבנית, בכך שכל התמצית ה"שניאורסוני", ה"עסענץ", התמזג אל תוך אישיותה.

10 פעמים מגזע אדמו"ר הזקן

בהקשר של "איגוד הצאצאים" דומה שניתן לקבוע שאין מיוחס אל כ"ק אדמו"ר הזקן, יותר מהרבנית. לא פחות מעשר פעמים מתייחסת הרבנית אל אדמו"ר הזקן. כדי להשביע את העין, הנה הפירוט לפנינו:

· אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הרבנית חיה מושקא, רבי ברוך שלום, רבי לוי יצחק, רבי ברוך שניאור, רבי לוי יצחק, כלתו הרבנית.

· אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הרבנית חיה מושקא, הרי"נ מניעזין, רבי אברהם, הרבנית נחמה דינה, הרבנית.

· אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הרבנית חיה מושקא, הריי"צ מאוורוטש, הרבנית שטערנא שרה, אדמו"ר הריי"צ, הרבנית.

· אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הרבנית חיה מושקא, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, הרבנית.

· אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הרבנית דבורה לאה, חתנה הריי"צ מאוורוטש, הרבנית שטערנא שרה, אדמו"ר הריי"צ, הרבנית.

· אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הרבנית שרה, הרבנית רבקה, אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, הרבנית.

· אדמו"ר הזקן, הרבנית דבורה לאה, הצמח צדק, רבי ברוך שלום, רבי לוי יצחק, רבי ברוך שניאור, רבי לוי יצחק, כלתו הרבנית.

· אדמו"ר הזקן, הרבנית דבורה לאה, הצמח צדק, הרי"נ מניעזין, רבי אברהם, הרבנית נחמה דינה, הרבנית.

· אדמו"ר הזקן, הרבנית דבורה לאה, הצמח צדק, הריי"צ מאוורוטש, הרבנית שטערנא שרה, אדמו"ר הריי"צ, הרבנית.

· אדמו"ר הזקן, הרבנית דבורה לאה, הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, הרבנית.

ערכה ב"ספר הצאצאים"

מ"איגוד הצאצאים" ו"כינוס הצאצאים", עבר זיידע במרץ רב לעסוק בהוצאת "ספר הצאצאים", בעידודו הבלתי-פוסק של הרבי. בבואו לכתוב ב'ספר' את ערכי רבותינו הקדושים, בניהם, חתניהם ונכדיהם, עשה זאת זיידע באמנות, ברגישות ובזהירות. שבעתיים נזהר כאשר ביקש לבטא במילים ספורות את רגשותיו ההומים בערכה של הרבנית.

וכאן אקדים ואומר כך:

אלו שהכירו את זיידע, היכרות אישית או דרך מאמריו, נאומיו או התוועדויותיו, יודעים שרגשותיו לא היו מתוכנתים. הרגש שלו לא ניצוק ב'שטנץ' באחד מבתי-היוצר לרגשות חסידים, "רגשות ממוסדים". זיידע היה מושלל מחיקויים עלובים. היה לו 'חוש' נפלא בלהרגיש את השני, את צרכיו, אולם בלהרגיש את ה"הרגש" של השני, לזה זיידע לא היה שייך. מוחו פרה, לבו פעם, מחשבתו שוטטה תמיד. הוא היה פשוט מקורי – מקורי ברעיונותיו החב"דיים והמחשבתיים, ומקורי ברגשותיו כלפי תנועת חב"ד ונשיאיה, נשיאה בדורנו, קרוביו והנושאים הקרובים ללבו. אופיו זה קיבל כמובן ביטוי – והלא היה הוא אמן הביטוי – בדיבורו, ולא פחות מכך בכתיבתו.

דבר נוסף: בקיאותו של זיידע במה שנחשב סוג של "ארום פון חסידות", לא נפלה מבקיאותו ב"תורת החסידות" וב"דרכי החסידות". זיידע היה מצוי בלא מעט מעשיות ושמועות "פנימיים", בנבכי כל מיני פרשיות היסטוריות-פיקנטיות, קרובות ורחוקות, הן כאלו שהיה מעורב בהן או שהיו קרובים לתחום עיסוקו, והן כאלו שבחושיו המחודדים השכיל בהן מדעתו. פשיטא ששבילי "בית הרב" עניינו אותו והיו נהירים לו. יחד עם זה, היה זהיר ביותר בדיבור ובכתב בכל נושא שהוא, בטח בנושאים הקשורים ל"בית הרב". היה מופרך אצלו לחדור למרחב "בית הרב" מבלי שנקרא לבא אל המלך. עניינים הנוגעים ב"בית הרב" ושאינם נוגעים ישירות לעבודת ה' של החסידים, לא היו מעולם נושאים לשיחה.

[סיפר לי אחד מרבני הערים בארץ שפעם, שעה שהיו בדרכם להאדיטש, ביקש הוא ואחד השלוחים החשובים בארץ לשמוע מזיידע על פרשייה כלשהי שזיידע היה מעורב בה. הוא סירב. בטח לא בדרך לאדמו"ר הזקן. "הוא היה טרוד כולו מכניסתו הצפויה לאדמו"ר הזקן..."].

וכך בבואו לכתוב את ערכה של הרבנית ע"ה [אז תליט"א] ב"ספר הצאצאים", רצונו היה עז לפרוט את רגשותיו הוא, ולו במעט, עלי גיליון הספר. אלא שהדבר עמד בסתירה לכאורה, לאחריות ולרגישות הרבה שחש כאשר החזיק בעט בכלל, וכאשר בא לכתוב על "בית הרב" בפרט. צריך לומר שלכתוב על הרבנית בשנים ההן (סוף שנות הלמ"דים) לא היה דבר מצוי אם בכלל, ובטח כאשר ברור שהרבי והרבנית יקראו. זיידע מאוד חשש אם כיוון ודייק בכתיבתו את ערכי הרבנית ו"בית הרב" בכלל.

כל זאת עד שזכה לקבל מהרבי את התשובה הכל-כך נדירה ומחמיאה: "מכבר אישרתי החומר". כמה ספרים זכו לכזו גושפנקא דמלכא, איני יודע. הרבי המשיך לייחל ולהפציר: "הלואי ויהי-רצון אשר סוף-סוף יוציא לאור [את ספר הצאצאים] בפועל ממש, ועד מתי?". והדברים מדברים בעד עצמם. אגב, תאריכו של מענה נפלא זה הוא: י"ג אדר – לימים יום פטירתו של זיידע.

וכך יצא לאור "ספר הצאצאים", כאשר עותק מיוחד, כרוך עור, נשלח אל הרבנית, שבערכה נכתב כך:

לראשונה: עם ישראל מכיר טובה (גם) לרבנית

די מקביל לתקופה שבא יצא "ספר הצאצאים" לאור, יצא מביתו של זיידע – והפעם נכון לומר: מביתם של זיידע ובבי, מרת חסא יוכבד היילפרין – ספר נוסף: ספר תורה. ספר תורה מיוחד שנכתב ע"י נשי ובנות חב"ד כמתנה לרבי ולרבנית הצדקנית לכבוד 50 שנה לנישואיהם. גם הפעם עמדה לו לזיידע חשיבתו המקורית. נשי חב"ד בקשו לתת מתנה לרבי ולרבנית, והתקשו להחליט מה. שכן ככלל הרבי נמנע מלקבל מתנות ("שונא מתנות יחיה"). ועוד והוא העיקר, כל מי שהכיר ולו במעט את ה"הלוך ילך", ידע שכדי שמיזם פומבי בהקשר של הרבנית יעלה לרצון, זקוקים להרבה סייעתא דשמיא...

ואז זיידע ובבי [יו"ר נשי ובנות חב"ד בירושלים ת"ו וחברת ועד הפועל הארצי], שטחו טלפונית, דרך המזכיר הריל"ג, את ההצעה לכתוב "ספר תורה" כמתנה לרבי ולרבנית. המתח שהיה בביתם עד לתשובתו של הרבי, הפך לשמחה גלויה כאשר ר' לייבל בישר שהרבי נאות לקבל את ה"מתנה" הזו.

לא נאריך בעצמת המאורע, אבל זאת יש לומר שההתגייסות של אנ"ש, השלוחים ומעריצי הרבי לכתיבת ה'ספר', ו"שיתוף הפעולה" מצדו של הרבי, היו לא שגרתיים. הרבי קיבל את המארגנות ל'יחידות' מיוחדת, הגיה באופן נדיר את רשימת ה'יחידות', בחר את בית-הכנסת אליו יוכנס ה'ספר' ("בית מנחם" בכפר חב"ד בהנהלת ר' זושא ריבקין), שלח 'כתר תורה' מפואר, ערך במיוחד התוועדות ואף הגיה אותה והיא נדפסה בשנת תשנ"ב כ"קונטרס סיום והכנסת ספר תורה". יום הכנסת ה'ספר' היה לחג לאנ"ש ואוהדי חב"ד. כולם נקבצו ובאו מכל רחבי הארץ לכפר חב"ד.

כל ההתרחשות הזו נזקפת לזכותם של זיידע ובבי ע"ה, שמביתם, ברח' מאה שערים 3 בירושלים ת"ו, יצא ספר התורה פיזית ומטפורית.

כבוד ליובאוויטש

כ"ב שבט תשמ"ח היה אחד הימים הכואבים ביותר אצל חסידיו של הרבי. השבר הגדול של הרבי הכה את החסידים באחת. כולם התעטפו באבל עמוק. ובניגוד משווע לכך, באותם ימים ממש, נידונה (גם ב"ועידת אגודת ישראל" שהתכנסה בכינר) הדרישה הבני-ברקית שעיתון "המודיע" יחרים את חסידות חב"ד, לא יסקר את פועלה ולא יביא מתורת רבותיה. מובן שה"חרם" ב"המודיע" נועד לבטא "חרם" רחב יותר. בימינו זה נשמע מפתיע, אבל באותם ימים נטו עסקני רובן ככולן של הקבוצות שהרכיבו באותה העת את אגו"י, להסכים לדרישה זו, והכול כדי לשמור על שלימות "אגודת ישראל". ייזכר לטוב כ"ק האדמו"ר בעל "ישועות משה" מויזניץ זצ"ל, שעמד בפרץ ומנע "החרמת עדה קדושה".

הסתלקות הרבנית הצדקנית התרחשה כאמור בעיצומם של דיונים מרושעים אלו, אולם ידידי חב"ד במערכת "המודיע" פעלו שתפורסם ידיעה חדשותית על ההסתלקות, אם כי במתכונת מאופקת, ואפשרו למוסדות חב"ד לפרסם מודעות אבל. זיידע היה מעורב בניסוח הידיעה והמודעות, ואף פרסם מודעה בסגנונו המיוחד מטעם "איגוד הצאצאים". מעבר לכך, שקט מוחלט נשמר מכיוונו של "המודיע" במהלך כל ה'שבעה'.

דודי, הרב משה צבי הלפרין, מספר שהפנה את תשומת לבו של זיידע ל"שתיקה הרועמת" מצד "שופרה של היהדות החרדית", שעה שכ"ק אדמו"ר זי"ע יושב 'שבעה' על אשת נעוריו. לא היה קשה להלהיט את זיידע על דבר שקשור בכבודו של הרבי. ביום האחרון של ה'שבעה' שיגר זיידע מברק לכתובת כלשהי בבני-ברק, ותוכנו: הייתכן שאביר הרועים עסוק באבלו, ספר התורה שרוי בצער, ובעיתון אין לכך כמעט אזכור (כאמור, פרט למודעות אבל מצד מוסדותיו של הרבי). את שתיקת ידידי חב"ד במערכת אל מול החרם של שונאי חב"ד, המשיל זיידע לשתיקת אומות העולם שעה שרשעי ארץ מצרים לעם ישראל.

משהו פעל המברק. למחרת התפרסמו בעיתון שתי מודעות תנחומים: האחת מטעם "חסידי גור בני ברק" (שם הקוד באותם ימים ליוצא מבית כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א, אז בנו יקירו של כ"ק האדמו"ר בעל ה"לב שמחה" זצוק"ל), והשנייה מטעם "איחוד מוסדות גור" (קרי: מטעם כ"ק אדמו"ר ה"פני מנחם" זצ"ל, אז ראש ישיבת "שפת אמת" ויו"ר אגודת ישראל). לחביבותא דמילתא מובא כאן תיעוד של הידיעה ב"המודיע" מכ"ג שבט תשמ"ח, מודעות האבל של מוסדות חב"ד, ומודעות התנחומים של חסידי גור.

אנקדוטה זו היא אחת מיני אלף מפועלו של זיידע בסוגיות מעין אלו, ויש בה כדי ללמד עליו הרבה. זכות זו תעמוד לו ולצאצאיו עד ביאת משיח.

כרחל אשת רבי עקיבא – ויותר

תחת הכותרת "דומיה – לה תהילה" (לאמור: דומייתה של הרבנית היא תהילתה), התפרסם בשבועון "כפר חב"ד" אחרי הסתלקות הרבנית, מאמר מעטו של זיידע לזכרה. נשלה מתוכו פנינה אחת. אחרי שזיידע מבקש ליצור השוואה בין מסירותה של הרבנית לתורת ולתלמידי בעלה הרבי, לבין מסירותה של רחל אשת רבי עקיבא, לתורת בעלה ולתלמידיו, ממשיך הוא וכותב:

"מי הוא זה אשר ערב לבו לגשת אל הקודש, הרי מבלי לקבוע ח"ו שום הקבלה הערכית, אלא מעשית ועובדתית גרידא, וכמדומה שבזה הרשות נתניה, הרי שיש למצוא ולהצביע על קוים עמוקים ואציליים בעצמת הנפש החפויה והחסויה בכח ההתעדנות של אשה גדולה זו, בעלת זכות אבות בלתי רגילה. בזה, שהיא לא נהנתה מאומה באופן מעשי, שום סוג של הנאה שבלשון בני אדם נחשבת הנאה, ולא בבחינת מצוות לאו ליהנות נתנו, מבלי להשתמש כלל וכלל בכתרה של תורה, גדלות ורוממות קרנו של בעלה. ולא היו הדברים כלל בגדר שתגיע למצב של התבטאות כמו זו של רבי עקיבא, אשר "שלי ושלכם – שלה היא"..."
י"ז באדר תשע"ח
ראשון משמאל בוועידת צעירי-אגודת-חב"ד בתשרי תשל"ד
ראשון משמאל בוועידת צעירי-אגודת-חב"ד בתשרי תשל"ד
 
זיידע נושא את ספר התורה שנכתב לזכות הרבי והרבנית. עוד בתמונה: ר' זושא וילימובסקי, הסופר ר' שלמה אהרון הניג ור' חיים ריבקין מגבאי "בית מנחם"
זיידע נושא את ספר התורה שנכתב לזכות הרבי והרבנית. עוד בתמונה: ר' זושא וילימובסקי, הסופר ר' שלמה אהרון הניג ור' חיים ריבקין מגבאי "בית מנחם"
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ערך הרבנית בספר הצאצאים
ערך הרבנית בספר הצאצאים