ב"ה יום שלישי, ט' תשרי תשע"ט | 18.09.18
הרבי נכנס לתפילת שחרית של פורים כשהמגילה בידו
הרבי נכנס לתפילת שחרית של פורים כשהמגילה בידו צילום: ארכיון שטורעם.נט
לך כנוס את "כל היהודים" ■ פורים חסידי

חסיד נכנס אל אדמו"ר האמצעי וביקש תיקון על נושא מסוים, אולם הרבי לא ענה לו. רק לאחר שלושה ימים הוא השיב ונתן לו תיקון. מה הייתה הסיבה? ואיך זה קשור למגילת אסתר? ● הרב אלי וולף מגיש מאמר חסידי ליום הפורים, על פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע, מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף

כאשר אסתר המלכה מתוודעת לגזרתו הנוראה של המן הרשע, היא אומרת למרדכי היהודי לאסוף את עם ישראל ולהכריז את צום שלשה ימים (אסתר ה, טז): "לך כנוס את כל היהודים .. וצומו עלי, ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום".

יש לדייק בדבריה של אסתר האומרת למרדכי: לך כנוס את "כל היהודים", והלא גם אם היא היתה אומרת "לך כנוס את היהודים", ללא המילה "כל", המשמעות לא היתה משתנית. בפרט בהתחשב בכך שמרדכי היה נשיא ישראל, מנהיג הדור, הוא היה "אוהב שלום ורודף שלום" – הרי לבטח שהוא היה מכנס את כל עם ישראל, כך שמדוע אסתר מדגישה ואומרת לו: "את כל היהודים".

תוספת המילה "כל", אינה רק דבריה של אסתר, אלא זה חלק ממגילת אסתר, חלק מן התורה, וככל דברי התורה, מלשון "הוראה" - הרי שבמילה זו יש גם מסר והוראה.

ברור הדבר שבין אסתר למרדכי היו עוד אי-אלו חילופי דברים שלא נכתבו בנוסח מגילת אסתר, ורק הדברים שיש בהם הוראה לדורות, נכתבו במגילה. מכך שהתורה רואה לנכון לציין את דבריה אלו, כולל המילה "כל היהודים" – הרי שמילה זו היא בכוונה, והיא חלק מן התורה.

ולאור ההלכה האומרת (רמב"ם הלכות מגילה א, ג) שבעת קריאת המגילה צריך לשמוע את כל המילים שבמגילה, כולל אלו שבהעדרם לא תשתנה הבנת תוכן המגילה, כך שההלכה היא שיש לשמוע גם את המילה הזו, "כל היהודים" – משמע שדבריה של אסתר "לך כנוס את כל היהודים", הם חלק בלתי נפרד מהתורה, ויש בהם מסר והוראה לכל דור ולכל מקום.

●●●

מכך שאסתר מדגישה ואומרת למרדכי "לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי", עולה, שמרדכי מצדו לא היה מכנס את "כל היהודים"כולם לצורך "צומו עלי", ולכן אסתר מדגישה במפורש שגם את אלו שייתכן ומרדכי לא היה מכנס יחד עם כולם, יש לשתפם בצום. "לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי".

בין עם ישראל, היו אלו ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע", כדברי הגמרא (מגילה יב), יהודים שלא יכלו לעמוד בניסיון סעודת-אחשוורוש. מרדכי חשב שדי בכך שהם יעשו כמה צעדים ממקומם הירוד. במקום "נהנו מסעודתו של אותו רשע", די בכך שמעתה ואילך הם ייזהרו ויאכלו רק אוכל כשר, יברכו לפני האכילה ואחריה –

אבל לתבוע מהם את הקצה השני, לגזור עליהם תענית, "וצומו עלי", שגם סעודה כשרה הם לא יאכלו – זה קצת "גדול עליהם". מרדכי מצדו הוא היה כולל אותם יחד עם אלו שלא נכשלו.

יתרה מזו, אודות כניסתו של הכהן גדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים, אומרת התורה שעליו ללבוש "בגדי לבן", ולא "בגדי זהב", זאת מהסיבה "לפי שאין קטיגור נעשה סניגור" (ברכות נט), הזהב הוא הקטיגור של על ישראל, הוא מזכיר את חטא-העגל, ובלתי אפשרי שהקטגור יהיה סניגור, וילמד זכות על עם ישראל ביום הכיפורים, כאשר נדרשת כפרה.

כך גם בנידון דידן:כיון שהצום של "וצומו עלי" נועד לבטל את גזרתו של המן, שסיבתה היא "לפי שנהנו מסעודתו של אותו רשע" – לא ניתן לכלול בצום זה את אותם אלו שבגינם נגזרה הגזרה.

כיון שזו היתה שיטתו של מרדכי, אמרה לו אסתר: "לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי". כולם, ללא יוצא מן הכלל, יצומו יחד, כולל אלו שנהנו מסעודתו של אותו רשע.

הגמרא קובעת (כריתות ו) "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל, אינה תענית". יש צורך שכולם יהיו חלק מהתענית.

יתרה מזו: אסתר תובעת להקדים את אותם היהודים שנכשלו, להיות ראשונים בתענית. היא לא אומרת "לך כנוס את היהודים כולם", או בלשון דומה, דבר המבטא שראשית יש לכנס את "היהודים", ולא רק אותם, אלא גם את "כולם", כולל אלו שאולי יש מחשבה שלא לכללם יחד –

אלא היא אומרת "לך כנוס את כל היהודים", ראשית דבר את "כל", ולאחר מכן את "היהודים".

דווקא על ידי שכולם יהיו יחד, ומתחילים עם אלו שאולי יש סברה לומר שלא לשתף אותם, "כל היהודים" – דווקא באופן זה תתבטל הגזירה מעל כל בני ישראל, כולל מעל מרדכי עצמו.

●●●

ההבדל בין הגישה של אסתר לגישה של מרדכי, נובע מהמקום בו כל אחד מהם ניצב.

מרדכי היה צדיק, הוא היה ראש הסנהדרין, וכל עיסוקו היה בתחום התורה והמצוות. הוא לא התמודד עם ניסיון שהיה לאלו שנהנו מסעודתו של אותו רשע.

אסתר, לעומתו, נמצאת במקום של "אסתר מן התורה מנין, שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני", כדברי חז"ל (חולין קלט, על בסיס דברי הפסוק דברים לא יח), היא במקום של "הסתר", בסביבה של גוים, בבית אחשורוש, היא חווה כל יום מחדש את ההתמודדות של מאכלים לא כשרים בביתו של המלך.

ההתמודדות שלה קשה יותר מזו של חנניה מישאל ועזריה ודניאל. הם, כמסופר (דניאל א) אכלו זרעונים כי לא רצו להתגאל ב"פת-בג המלך", אולם היא, כיון ש"אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה", והיא עושה זאת בציוויו של מרדכי, "כי מרדכי ציוה עליה אשר לא תגיד", כך שהיא לא יכולה להסביר מדוע אינה אוכלת מאכלים לא כשרים – ובכל זאת נזהרה מלאכול לא כשר.

כיון שאסתר מתמודדת עם אתגר זה, היא עצמה חווה ניסיון שכזה בכל יום, לכן היא זו שאמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים", כולל אלו ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע", כי לשיטתה, גם הם יכולים לעשות את השינוי הקיצוני, מהמקום הנמוך, הישר אל "וצומו עלי".

●●●

כדי לתקן נושא מסויים, צריך שלמתקן תהיה שייכות מסויימת, ולו ברמה עדינה ודקה, לנושא זה.

חסיד נכנס אל אדמו"ר האמצעי וביקש תיקון על נושא מסוים, אולם הרבי לא ענה לו. רק לאחר שלושה ימים הוא השיב ונתן לו תיקון.

הסיבה לכך היא, כי ראשית דבר הרבי חיפש אצל עצמו, משהו שיהיה לפחות "מעין", בדקות, בדומה לזה, ורק אחרי שהוא ימצא זאת בנפשו פנימה הוא יוכל להשיב לשני. והרבי, רק אחרי שלושה ימים של יגיעה, מצא בעצמו ענין שכזה.

בעומק יותר: כדי לסייע לשני, יש לחוש את מצבו של הזולת כאילו זה ענין אישי שלו עצמו. אודות דברי מרדכי להתך (אסתר ה, א) "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו", מוסבר, שהמילה "קרהו"מובנה - שהדבר קרה אצל מרדכי עצמו. זו אינה גזירה על היהודים ככלל, אלא זו גזירה אישית נגדו. רק כאשר האדם חש שצרתו של הזולת זו צרתו שלו עצמו – ביכולתו לסייע לו לבטל את הגזרה.

כך גם בנדון דידן: מרדכי, ממקומו, לא התמודד עם הניסיון של אלו ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע", וכיון שכך הוא לא חשב שניתן לכלול אותם עם כלל עם ישראל בגזירת התענית.

אסתר, לעומתו, המתמודדת עם אותו ניסיון, אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים", גם את אלו שהגזרה נגזרה בגינם. רק על ידי צירופם עם כלל ישראל ב"וצומו עלי", תתבטל הגזירה.

●●●

המסר וההוראה של התוספת "כל היהודים" הינם:ישנם החושבים שאת עיקר הדגש יש להפנות כלפי עצמם, על התעלות אישית.

אומרת המגילה: "לך כנוס את כל היהודים", אפילו את אלו שאתמול "נהנו מסעודתו של אותו רשע". ניתן להעמיד אותם היום בקצה הנגדי, במקום של "וצומו עלי". אל לנו לחשוב שדי בכך שמעתה ואילך, ניתן להציב אותם רק במקום בו הם יאכלו כשר, אך לא ניתן לדרוש מהם להתנזר מאכילת כשר. אסתר מלמדת אותנו שניתן לתבוע מהם גם את הקצה ההפכי, "וצומו עלי".

וודאי שעל האדם לתקן ולשפר את עצמו, אך במקביל לזה עליו לתקן יהודי נוסף, גם כזה שנראה רחוק מקיום התורה והמצוות, ולהעמידו בקצה השני, בקצה העליון.

כך היה בימי מרדכי ואסתר, וכך גם הנשים בדורנו צריכות ללמוד מאסתר, והגברים ממרדכי.

ועל ידי גישה זו מתבטלת הגזרה ומגיעה הישועה, "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", כן תהיה לנו, ובקרוב ממש.

(משיחת שבת תשא, טז אדר, תשל"א (יצא לאור לקראת שבת שעברה, על ידי "ועד הנחות בלה"ק"))

י"ד באדר תשע"ח