ב"ה יום שלישי, ג' טבת תשע"ט | 11.12.18
תהליך השיכרות ■ תובנות לחיים מיום הפורים

"חייב איניש לבסומי בפוריא" - עד לאן נגיע בתהליך השיכרות? ● מאמר שבועי חסידי ומעמיק, מלא בתובנות לחיים, מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאנו על פרשת השבוע ומועדי ישראל, מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
שיכרות היא תנועה עילאית ומקודשת המעדנת ומנטרלת את האדם מהכובד המשקלי והחומרני המכריע והשולט באופן ההשקף הצר והמצומצם שלו אלי החיים ואז נעשה היהודי רגיש יותר... ערני ומודע ומתחבר עם המציאות האותנטית.

וכל עוד כובד נפסד זה מעצב את אופי ההרגשים והתחושות הנפסדים של האדם שיהיו מוטעים ומעורפלים כבשיכרות גסה והתופסת את העולם ברבידו הרדוד והמעורטל - הוא יהיה למרבית הדאבה מנותק ממקור חוצבו השופע חיים שוקקים... מרעננים.... משיבי נפש...

להיות שיכורים בחינת אסתר בת אביחיל ... שלא ביקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי - זוהי עמדה נשגבה של מסירות נפש נועזת אך היא קלילה להפליא, איתנה ומחוסנת מאוד וזאת בתוך העוני והשפל של הגלות, למרות שהאור והגילויים הם בחינת (אסתר) הסתר.

ומדהים כיצד האופל הזה אינו מטעה ואינו מדרדר את היהודי לשפל רוחני הפוגע בהנאת האמת של האדם ושאינו מניח לו להתענג מטיב החיים הנפרשים לפניו..

השיכרות "בפוריא" שאליה נתכוונו חז"ל - אינה מתנהלת מאליה באופן ספונטאני אך זוהי תנועת נפש קלילה והעולה ובוקעת מתוך הרצון הכן והפנימי של היהודי

רצון זה מונע ומתופעל ע"י העונג הפנימי והנשמתי הרוחש ומקנן בנקודת תמצית החיים של האדם.

מכאן בוקעים כל התחושות והמחשבות וההרגשים והמעשים כשהם מזוככים וטהורים...

ונקודת עונג זו נמשכה לו ליהודי מאז היבראו באותיות המחשבה האלוקיות ובן נעלם וסמוי העונג האלוקי הנמשך לאותיות המחשבה בהן נבראו הנשמות.

ולכן עצומים וחזקים כ"כ כוחות הנפש הפנימיים האלה הנמשכים מעונג זה בצימאון המכלה והעורג להתקשר באלוקים ושום כוח בעולם לא יכריע עמדה זו ויטה אותה, חלילה, מטה ולו אף לרגע קט, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות והוא נעשה שווה נפש... אדיש ואפטי ואינו מרגיש...

תנועת מסירות הנפש של היהודי אינה נתמכת בשום כוח סעד ואין היא דורשת ומונה תובעת מאום, אך היא מיתמרת ומתנשאת עד לאותה רמה של "הגי" - של בחינת ה"הגיון" של אורות באותיות המחשבה האלוקית שברמתם הנעלית והנוכחית הן נעלמות וסמויות וטרם באו להתגלותן.

אך העמידה הפלאית והנחרפת הזו במסירות הנפש של העם היום בתור הזדהות והמשכיות לעמידה הנחרפת של העם בעבר בראשותם של מרדכי ואסתר הופכת את "אחשוורוש" - את מלכו של עולם ה"חש" בחינת דומיה של גלות להתגלות לאסתר - לכנסת ישראל וזאת דווקא בתוכי מצב של "אחש וורוש" רוש" - המסמל עוני ורשות מרים -גלותיים...

וגם צוררי העם בתדמית להמן הרשע מנסים להעפיל לרמה זו אליה מגיע העם במסירות נפש...

העץ שהכין המן והתנשא לגובה של 50 אמה - היה אמור בהתאם למזימת המן להתנשא מעבר ל50 שערי הבינה, שם האור והחושך מתבטלים מול הזריחה הבוהקת של האור הגדול ולשם רצה המן להמשיך הרס לעם מבלי שתהיה על כך הקפדה ממעל...

ואולם קדם לו העץ (אשל) שנטע אברהם והמשיך את העונג האלוקי באופן מקיף ומגונן נגד כל מי שעומד על העם... ומענפי עץ זה נטע יעקב נטיעות במצרים במגמה להמשיך אור אלוקי עצום יותר באופן פנימי יותר...

ואור זה הנמשך מטה במידת התפארת ע"י יעקב, כשיש כאן התחברות של שני כוחות מנוגדים של משפיע ומקבל ומעץ זה עיצבו את הבריח התיכון ושלמרות העץ המעוצב שבו הוא נתגלגל בין קירות הקרשים בגמישות של נחש ובכך גבר אור זה על משטמת הנחש הקדמוני ממנו נוצר צפעוני הוא המן...

כשהעם נמשך בתשובה המתנשאת מעל ומעבר לטעם והדעת והבוקעת מתוכי נקודת הנפש, מתוכי התענוג שמפיח חיים במחשבה שלהם... בחכמה... במודעות ומעצבת עמדה של מסירות נפש נועזת שלא להיפרד מה' ולו לרגע ולהינשא עד לאותה נקודה של בינה המעשירה את החכמה ומרחיבה אותה ועוד מחשלת מסירות נפש זו -אזי מתקיים העיקרון המתגלם במילות המגילה: "כשבת המלך על כסא מלכותו"..

ישיבה על כיסא היא הצטמצמות לבחינת המקבל תוך העלמה וכסוי (כסא) על הרמה האצילית והנשגבה משם נמשך הסעד... ממש בחינת מורה המצטמצם אל תלמידו ומבהיר לו רעיון מופשט באופן ברור כ"כ עד שהנער מתחבר נפשית עם הרעיון ודומה בעיניו בשל הבנתו בדבר כי כאילו הוא תפס את החכמה הזו בעצמו..

כן המשיך ה' לעם להם סעד ותמיכה ברמתם הם והדבר דמה בעיניהם כי הכל התנהל באופן שיגרתי וטבעי כ"כ....

ודווקא מתוך תנועה של שמחה הפורצת גדר והמחשלת עמדה זו של שיכרות והמתנשאת מעלי רמה של הטעם והדעת, תהפוך תמיד את "הפור" - הגורל שמבקשים צוררי העם, בחינת המן הרשע לרמוס, חלילה, את העם - לפור בו בוחר ה' דווקא בעם ישראל והמתגלם ביציאתו של מרדכי מארמונו של הבורא יתברך בלבוש יקר של מלכות בגווני תכלת וארגמן מתנוססים ומרהיבים לתפארת ולתשועת העם.

(מעובד עפ"י מאמרי הרבי ל"חייב איניש לבסומי" שנים תשי"ז ותשי"ח)

 

 

י"ג באדר תשע"ח