ב"ה יום ראשון, י" אדר תשע"ח | 25.02.18
צילום: שטורעם, לוד
הרב יורקוביץ: "הרב וולף היה מרכבה לרבי" ● סיפורים וזיכרונות

יום השנה ה-15 לפטירתו של מנהל ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית הרב אפרים וולף ע"ה, צוין אמש, מוצאי שבת קודש פרשת משפטים-שקלים, בהתוועדות ה'מלווה מלכה' רבתי המסורתית בשיכון חב"ד בלוד, בהשתתפות המד"א הרב יורקוביץ', בני משפחה ותושבי השכונה ● לכתבה המלאה ותמונות >>>
מערכת שטורעם
יום השנה החמש-עשרה לפטירתו של הרב אפרים וולף ע"ה, צויין אמש, מוצאי שבת קודש פרשת משפטים-שקלים, בהתוועדות ה'מלווה מלכה' רבתי המסורתית בשיכון חב"ד בלוד.

רבים מתושבי שיכון חב"ד בלוד, מקום מגוריו של הרב וולף, צוות ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית, בניו של הרב אפרים וולף, בני משפחת וולף וידידים, השתתפו בסעודה המסורתית לזכרו של הרב וולף, מי שכיהן במשך כיובל שנים כמנהל ישיבת "תומכי תמימים", יושב ראש אגודת חסידי חב"ד בארץ, ובא כוחו של הרבי בארץ הקודש.

במהלך סעודת ה"מלווה מלכה" נשאו דברים המרא דאתרא של שיכון חב"ד הרב ברוך בועז יורקביץ; חתנו של הרב וולף, משפיע שיכון חב"ד בלוד הרב מענדל דערען; הרב נחום קפלן משפיע בית הכנסת "בית אריה" בשיכון חב"ד; הרב דוד הורביץ, שהנחה את ההתוועדות המסורתית; נכדו הרב זושא וולף, עורך סדרת "ימי תמימים"; העסקן החסידי הרב יעקב גלויברמן, וכן שורה של אנ"ש מתושבי השיכון שסיפרו אפיזודות שונות אודות הרב וולף ופעלו.

רב השיכון הרב יורקוביץ עמד בדבריו על הייחודיות שבפטירתו של הרב אפרים וולף בשבוע של פרשת משפטים, חמישים ואחת שנה בדיוק לאחר שהוא שמע מהרבי את המאמר ד"ה "לא תהיה משכלה", אשר תכניו הייחודיים אפינו את עבודתו ואת אורח חייו יותר מכל.

כידוע, בביקורו הראשון של הרב אפרים וולף אצל הרבי בשנת תשי"ב, בעת התוועדות שבת פרשת משפטים, אמר הרבי את מאמר החסידות המפורסם על הכתוב "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא". המאמר הלא-שגרתי בתוכנו, היה נדיר גם בדרך אמירתו. הרבי בכה רבות בעת אמירת המאמר ובשלב מסוים הניח ראשו הקדוש על השולחן ורק לאחר משך זמן המשיך באמירת המאמר.

בין הדברים הסביר הרבי כך את משמעות הכתוב "את מספר ימיך אמלא" - שהאדם טרוד כל כך במילוי שליחותו בעולם, עד שאין לו פנאי כלל לחשוב אודות עניינים של 'מדרגות', וכדבריו של רבי יוחנן בן זכאי, שאמר על עצמו 'איני יודע באיזו דרך מוליכים אותי', כי מפני טרדתו במילוי שליחותו לא היה לו פנאי לשים לב ל'מדרגות' שלו. "לא שייך אצלו רגש של שביעות רצון, ביודעו שבכל רגע ורגע צריך למלא את שליחותו, ואם עובר רגע שאינו עובד עבודתו, הרי הוא מורד במלך מלכי המלכים"...

הרבי בכה רבות בעת אמירת הדברים, והוסיף "זועק הוא במר נפשו: וואס מיר רצון, וואס מיר תענוג, וואס מיר אהבה, וואס מיר יראה [=מה לי רצון, מה לי תענוג, מה לי אהבה, מה לי יראה], כיצד יכול לחשוב על עניינים של מדרגות, בה בשעה שצריך לעמוד על המשמר"...

החסידים ששהו אותה בבית חיינו אמרו, שאת דברי ה'השכלה' שבמאמר זה הרבי כיוון כלפי החסיד המשכיל הרב משה גורארי' ע"ה שהיה אף הוא נוכח באותה התוועדות ואת דברי ה'עבודה' שבמאמר, הרבי ייחס אל הרב וולף.

"הרב אפרים היה מרכבה לרבי", אמר הרב יורקוביץ. "הוא מעולם לא חשב לרגע אחד על עצמו, על מדרגתו ומצבו האישי, כדרישת הרבי במאמר זה. עשרים וארבע שעות הוא היה מסור ונתון לתפקידיו כבירי המעש ורבי האחריות, ולמרות התפקידים הכי נעלים שעסק בהם במסירה ונתינה, הוא עשה הכל בביטול גמור והתרחקות עד הקצה הכי אחרון מן הגאוה.

אולם, יחד עם זאת, כאשר היה נדרש ממנו תוקף למען ענייני הרבי ולמען המוסדות, הוא עמד בתוקף ונאבק למען השליחות אותה היה צריך לבצע. שילוב נדיר וויחודי זה של תוקף וביטול אפיינו אותו כמרכבה לרבי.

עוד סיפר הרב יורקוביץ:

בהזדמנות מסויימת שאל הרב וולף את הרבי, אשר מעת לעת הוא נדרש להחלטות מיידיות כבדות משקל הנוגעות לעסקנות הציבורית הכללית, ולעתים אין בידו את האפשרות להמתין בהכרעת הדבר עד שיפנה את השאלה אל הרבי ולקבל את מענה קדשו.

הרבי השיב לו, שכאשר הוא ימלא את סדר יומו הציבורי בלימוד תורה וישמור מכל משמר על קביעויות שיעורי הלימוד שלו למרות העסקנות המסועפת – יסייע לו הדבר לקבל את ההחלטה הנכונה המכוונת לדעת הרבי, גם מבלי לקבל את המענה ישירות מהרבי!...

המשפיע הרב נחום קפלן עמד על עבודת התפילה הייחודית של הרב וולף, אשר מעולם הוא לא נראה ממהר בתפילתו או ממהר לעזוב את בית הכנסת. "הוא היה עסוק יותר מכולם, והאחריות שהייתה מוטלת על כתפיו היה יותר מכולנו, ובכל זאת תפילתו הייתה מתונה, תמיד כאשר לא היה מי שניגש לעמוד הוא היה ניגש, מתפלל בנחת אומר את השיעורים בנחת, ורק לאחר מכן הולך למשרד הישיבה.

כמה אנו צריכים כיום ללמוד מר' אפרים, כיצד אמור להיראות בית כנסת חסידי, תפילה חסידית", תבע הרב קפלן מקהל השומעים.

במהלך ה"מלווה מלכה" סיפרו סיפורים נוספים אודות בעל היארצייט. הנה כמה מהם:

במשך עשרות שנים היה לרב וולף שיעור קבוע בגמרא לאחר תפילת מעריב, יחד עם מספר מצומצם של אברכים מתושבי שיכון חב"ד, בבית הכנסת "בית אריה". במשך השנים סיימו הלומדים בחברותא זו מספר פעמים את הש"ס.

סיפר אחד ממשתפי השיעור הוותיקים עם הרב וולף:

"התמדתו של הרב וולף הייתה פלא עצום. הוא מעולם לא ביטל שיעור, גם בימים של שמחות משפחתיות. לא כל אחד היה יכול להתקבל לחברותא שלנו. לא פעם ביקשו אנשים להצטרף לשיעור שלנו, אך לפליאתי, ר' אפרים היה משכנע אותם ש"עדיף להם להצטרף לשיעור אחר"...

בתחילה לא הבנתי מדוע הרב וולף דוחה אותם מעל פניו, עד שהתברר לי שהוא פשוט רוצה לבחון את רצינות כוונתם. מי שהיה רציני בכוונתו להצטרף, והתעקש לבקש שוב ושוב, והתחייב ללמוד באופן קבוע ללא משחקים, זכה להתקבל לשיעור הקבוע של ר' אפרים.

ר' אפרים מעולם לא בזבז אף רגע. גם כשהיינו נוסעים כמה מחברי השיעור, להשתתף בשמחות לאחר השיעור, תמיד ר' אפרים חזר במהלך הנסיעה מאמר חסידות בעל פה, או ביקש מהרב ברוך גולדשטיין או ממישהו אחר שיחזור מאמר חסידות בנסיעה. לא היה אצלו רגע של "סתם"...

מכל דבר שר' אפרים ראה בחייו הוא למד הוראה. כך הוא סיפר לנו על מורו הרב יצחק מתמיד שהוא למד ממנו כמה הוראות מתקופה של שישים שנה קודם לכן".

כשהרב וולף נסע לראשונה אל הרבי, בשנת תשי"ב, הוא עבר בדרכו בפאריז, שם פגש את ידידו וידיד הישיבה הרב חייקל חאנין ז"ל, שסיפר לו כי זוגתו זקוקה לרפואה והוא מבקש ממנו כי יואיל להזכיר אותה לברכה אצל הרבי.

בהתוועדות יו"ד שבט, פנה הרבי אל הרב וולף ואמר לו "ר' אפרים, איר קענט אויסבעטן, ס'איז יעצט אן עת רצון" [=אתה יכול לבקש ולפעול, כעת היא עת רצון]. הרב וולף, שעל כתפיו רובץ ניהול הישיבה ומוסדותיה, והוא עצמו בעל משפחה ואב לילדים קטנים, לא מתלבט מה לבקש מהרבי ובלי היסוס הוא אומר: הרב חייקל חאנין מבקש ברכה לרפואת זוגתו... ואכן מרת חאנין אכן זכתה לאריכות ימים, וזכתה לחיות עוד עשרות שנים.

הרב ישראל גמליאל תושב השיכון מספר, כי הוא היה רואה מעת לעת את הרב וולף בשעת צהריים בבית הכנסת "בית אריה". כאשר היה רואה אברכים מתפללים שחרית בשעה מאוד מאוחרת, הנה יותר ממה שהטריד אותו העובדה שהם מתפללים בשעה מאוחרת, הטרידה אותו יותר העובדה שאין הם מתפרנסים, ותיכף התעניין למעשיהם והשתדל לסייע להם במציאת סידור פרנסה...

אחד מתושבי שיכון חב"ד בלוד סיפר, אשר רעייתו, שכיום היא אשת חינוך וותיקה, כאשר בהיותה נערה סיימה את לימודי התיכון שלה בבית הספר חב"ד, הנה מחוסר יכולת כלכלית היא לא נרשמה לסמינר, והיא נשארה בביתה במשך כחצי שנה לאחר פתיחת שנת הלימודים.

יום אחד, בא לביתם הרב וולף וביקש לשוחח עם הוריה. הרב וולף מסר להם כי הוא רשם את בתם לסמינר, ושילם עבור לימודים עבורה לשלוש השנים הבאות.

הבת התחילה מיד את לימודיה בסמינר, למדה בהצלחה שלוש שנים ונהייתה למחנכת בישראל, ומזה עשרות שנים היא מתפרנסת בכבוד ומחנכת את בנות ישראל, בזכותו של הרב וולף שהיה רגיש למצבה, ושילם עבורם את שכר הלימוד, וזאת ללא כל בקשת תמורה או החזר מצידם!...

פעם אחת הוסר ההכשר מהמאפייה שהיתה מספקת לחם לכפר חב"ד וללוד ואספקת הלחם הסדירה למוסדות הישיבה לא הגיעה. הרב וואלף שלח את אחד העובדים ברכב של הישיבה לירושלים, ונתן לו סכום מסוים עבור קניית הלחם הדרוש לאותו יום. לפני שיצא לדרכו, הוציא הרב וולף מכיסו מטבעות אחדות, ואמר לו: "זה עבור שתי כיכרות לחם עבורי"...

דמותו הייחודית של החסיד הרב אפרים וולף תישאר חקוקה לעד בלב מכריו ומוקיריו הרבים. בעשייתו הכבירה ובמורשתו הוא יישאר חקוק לנצח על לוח הזהב של בניין וביסוס חסידות חב"ד בארץ הקודש תובב"א.
כ"ו בשבט תשע"ח