ב"ה מוצאי ש"ק, י"ב סיון תשע"ח | 26.05.18
יחסי גומלין בכיבוד הורים? ■ הגיגים לפרשת יתרו

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
כיבוד הורים - יחסי גומלין הדדיים?

כבוד ויראה כלפי ההורים היא מחוייבות יסודית בעקרון היהדות, וזאת למרות "הכובד" (כבוד) הכרוך במטלה ותנועה שהאחד דש בעקבים יחס של יראה היות והאישיות שמעלינו, אינה מסוגלת למשוך אליה יחס זה ואולם, הכיצד ישכילו ההורים הנבונים להניע את הלבבות של ילדיהם ולהמריץ אותם שיתעוררו מתרדמת אדישותם ויחושו רחש זה אל הוריהם בציפור נפשם?

כשבני הנוער נשאלים מהי תפיסת המשמעות של ערך הכבוד לפי השקף ראותם ומהן הנסיבות הטבעיות המדרבנות אותם לחוש כן - הם תוהים..

והם ממלמלים, שכשהורה חיובי... וכשהוא אוהב... או בטוח בעצמו... או כשהוא מכבד את הילד - אזי גם אתה חש כלפיו קירבה...

ואתה מנסה לחלץ את בני העשרה מהמעגל שהם נתקעו בו והמורכב מתאורי אופי דמיוניים שהנוער חפץ בו כ"רצויים" עבור הוריהם - אתה מאיץ בם, מאתגר אותם ומקשה במה מתבטא הקו המעשי שהורה חיובי... בטוח בעצמו... אוהב ומכבד - נוקט?

מישהו פולט כי תחושה של הערכה כלפי ההורה - מותנית באופן התמודדותו במצבי לחץ אליו נקלע הילד... יש כאן מערכת של יחסי גומלין הדדים בם ניכרת ההשפעה של ההורה על הילד ברכישת הכבוד והיא תולה באופן שההורה מתנהל... ואתה סקרן לעמוד מקרוב על הרעיון שהוגה הילד ושואל אותו ברוך: כיצד ניתן להגדיר מיומנות מקצוענית במצבי התמודדות ? אתה מעודד... דוחק... והעיניים נשואות אליך בתמיהה...

ואתה שולף מענה ספונטני אך מצוטט מתורת החסידות לאדמורינו הקדושים ואתה מבהיר להם..

כבישת הלב היא השלכה של מידת רגישות, סובלנות וסבלנות של ההורה או המורה להבין את נפש הילד... לבחון את מצב הביש אליו הוא נקלע מכל הזוויות האפשריות וללמוד מה מעיק עליו ומה גורר אותו לאבד שליטה עצמית ולהגיב באופן כה בוטה וחריג בעת הדחק...

ושמא בשל ההלם שבחבטה שהונחתה עליו - הוא נותר פגוע כ"כ... אילם וקפוא ומילותיו נעתקות... רגשותיו מצטנפים בו דחוקים ועצורים העמק בתת מודעותו מבלי יכולת להביעם... מצבו העלוב הפכו לחסר עשתונות ותושיה להתייצב מנגד ולהביע את תחושותיו הכאובות והרוטנות בקרבו פנימה...

הילד צמא לקירבה... ליד חובקת.. מלטפת.... מבינה... מעודדת ומשדלת ומבהירה ומצעידה אותו קדימה... מעל ומעבר לבועה המטביעה..

הוא נכסף לרוך האימהי הזה ולגישה מעוצבת וחסונה אך שאינה מתרצת ומצדיקה... או תומכת ומצדדת עם הנוהג שהוא נקט בלית ברירה ואשר טעון שיפור...


ולצרה זו נחלצת האם משום שהיא יודעת ומרגישה את הילד במוחין שבליבה, באנטלגציה הרגשית שלה... בטאקט הפלאי שאלוקים העניק לה..

"אם באה ההשפעה בקירוב... ומזה הטעם גופא הוא מה שלענין כיבוד, הנה הבן מכבד את אימו יותר מפני שמשדלתו בדברים.... להיות מושג באר היטב ע"כ מושכים את הלב...

מה שאין כן כשהוא למעלה מההשגה אין החשק..." (ספר הליקוטים דא"ח הצ"צ ערך כיבוד הורים עמ' י"ד)

למעשה התיאור הנ"ל מתייחס ללימוד התורה שבע"פ המדומה ליחסה המבין והסבלני של האם לילדה ובכך היא מעוררת בו חשק לקרב אליה ולכבד... כן התורה שבע"פ אינה חוסכת בהבהרות ובאורים של המילים המתומצתות מהתורה שבכתב והדברים מכוונים כ"כ אל לבו של האדם... נוגעים בו והוא חש רטט בשל הדברים הכובשים והמעוררים חשק להשקיע בלימוד ולהתייגע!

היחס של האב לבן מגיע מריחוק בשל הסטטוס שבתנאי הטורח והמשא לספק כלכלה לבית ובשל הימצאו במצב מרוחק - הוא מתבטא בשפת רמזים ומילים קמוצות.

נוהג זה של התרוממות מה ושל יצירת מעין חיץ מפריד - משרה על הילד יראה! "והנה הטעם שעצם היראה הוא מהאב יותר, היינו שלפי שהיראה הוא מבחינת הריחוק כמו אימת המלך הוא מפני שמובדל ומרומם מהעם.... כמ"ש "אמרתי ואחכמה והיא רחוקה ממני" (שם - קוהלת, ז', כ"ג)

ואולם האהבה שהוא רוחש לאם תשרור ותתקיים רק אם יהיה ברור לכל שהמסר הסובלני והשופע של האם, הוא, למעשה המשכיות של בחינת כח הבינה היתרה שהיא נחונה בה לבנות את ביתה ומילותיה, למעשה, מהוות בחינת המשכיות של כח החכמה המתגלמות במילות האב המתומצתות והישירות..

ממש כמו שהעובר נמשך מהאב אך מתפתח ברחם האם, כן מגיע מסר קצר מאוד מהתורה שבכתב (אב - חכמה) אל התורה שבע"פ והיא מבהירה בכח הבינה במשל לאם המבארת לילד דפוסי נוהג רצויים ומשדלת ותו ומדברת על לבו לאמצם...

ואולם"מה שאין כן בתורה שבכתב שהוא למעלה מההשגה - ע"כ אין חשק לעיין בו כ"ב" (שם)

בעוד האב משקף את החכמה בחינת הברק המבריק והאם את הבינה - המפרטת ומנתחת ומעצימה את הרעיון, כשהוא סובב על מרכז של נקודת החכמה, הרי הילדים מגלמים את המידות שהן מגלמות את התולדות של החו"ב...

העיקרון במצוות כיבוד הורים מבחינת המסר הרוחני היא להשליט את המוח על הרגש... שהמדות יהיו נתונים בחסות המוח!
ואולם הדרישה האלוקית היא שנכבד את האב ונגלה לו יחס של קירבה ורחשי אהבה גלויים על אף הנתק שבמרחק שהוא יוצר בשל התבטאותו באופן כ"כ קצר, תמציתי ובשפת רמז...

ומאידך, על אף היות האם סולחנית וותרנית ונוחה - קל להקל בה, שהרי "על כל פשעים תכסה אהבה" - קיימת מחויבות חמורה ויש להקפיד ולירא ממנה ולציית לה ולא להפר את הצו שלה...

רוח בוגרת אינה רוצה לראות באם רכרוכיות ורפסות וחולשה וחוסר אונים - אך אדרבא, הרוך הזה... הסבלנות והאהבה המוחשית והנגלית במבע מילולי ובקרבה וחום אימהי - המה השלכה של חוסן עוצמתי מאוד, היות ואדם חסר בטחון וחש ריקנות פנימית - אינו יודע לכבד את עצמו אפילו, ולכן והנוהג שלו הוא בוטה... דוחה ורומס...

עלינו להכיר ברגשות הרחמים שלה אלינו שהם עדות לחוסו וגבורה, אלא, שעתים רחמי האם מסנוורים ומטשטשים מציאות בה יש להקפיד עם הילד ולייחס אליו סבר חמור והיא תחת זאת עשויה להיכנע לתחנוני הילד הכושלים ולוותר בשל דעת רוגשת וקלה ומתהפכת בקרבה...

ואכן, יחס באופן מקל כלפיה - עשוי, חלילה, לגרור את האדם למצבי שפל רוחניים נוראים, ממש כמו שההנאה שאנו מפיקים מלמוד התורה שבע"פ בשל היות הדברים כה קרובים אל הלב - עשויים, חלילה, לגרום לנו לנוהג באופן בז ושאינו מכבד... ולכן מודגש העיקרון שיש לירא מאוד ולא להקל ובצו זה מוזכרת האם בראש לפני שהאב מוזכר, היות והיראה כלפיו היא דבר טבעי.


ומה כבד... כבד מאוד לכבד היות והאדם הראשון הוריש לנו את טבעינו ומאחר ולא היו לו הורים - נמנעה ממנו תחושה זורמת זאת של כבוד טבעי ואוהב מאוד את הוריו שלא היו לו...

אך הוא המשיך לנו מסורת שלא היתה טבועה בו מעצם בריאתו היות ולא היו לו הורים וולכן אין התחושה הזו של כבוד להורינו רוחשת בנו באופן טבעי והיא קרה ואינה מעין האהבה הנצחית שאנו מעניקים לילד... אהבה זו אל הילד היא חמה ואינה תלותית ואינה מותנית במאום.

אין כאן יחסי גומלין של התנית הכבוד לאם והיראה לאב המותנים בדרכי התנהלותם עימנו , והעובדה שהאב מוזכר ראשון במצוות הכיבוד - מדגישה את החומרה של לא למנוע ממנו כבוד ויחסי קרבה למרות היותו רחוק ומנותק קמעה ..
ובשל ההשקעה למרות הכובד שבדבר - היחס של כבוד ובתנועה של יראה אל ההורים - מובטח לנו שנזכה באריכות ימים עלי הארץ הטובה. אמן!
י"ז בשבט תשע"ח