ב"ה יום ראשון, י"א תמוז תשע"ח | 24.06.18
בלוג לפרשת שמות. הרב וישצקי
בלוג לפרשת שמות. הרב וישצקי
השם שלי ואני ■ בלוג שליחות

תאמינו או לא, כשאני יושב לבדי בחדר או במשרד, עובד או לומד, המילה 'זלמן' לא עולה. זה יכול להיות שעות ואולי במשך יום שלם. אם אני לבד, בלי טלפון ובלי אימייל, אני לא זקוק לשם שלי, אני לא ממש משתמש בו ● השליח בבאזל שבשוויץ הרב זלמן וישצקי מגיש את הבלוג השבועי מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● לבלוג המלא >>>
השליח הרב זלמן וישצקי, שווייץ
אתה צריך את השם שלך? האם אני לכשעצמי זקוק לשם שלי?

תאמינו או לא, כשאני יושב לבדי בחדר או במשרד, עובד או לומד, המילה 'זלמן' לא עולה. זה יכול להיות שעות ואולי במשך יום שלם. אם אני לבד, בלי טלפון ובלי אימייל, אני לא זקוק לשם שלי, אני לא ממש משתמש בו.

בתורת החסידות מוסבר, שהשם שלנו הוא לא אנחנו, אלא משהו חיצוני, כלי שמשמש אותנו להיות בקשר עם העולם. אמנם השם שלי הוא הזהות שלי, אבל הזהות שלי אינה בהכרח אני. היא הכותרת, אולי המעטפת וכן, היא מספרת לעולם ברגע מי אני, אבל היא איננה אני.

פרשת השבוע נקראת פרשת 'שמות'. מה הקשר בין המילה 'שמות' ובין הסיפור המרכזי של הפרשה 'גלות מצרים'?

בני ישראל ירדו לגלות, הם שועבדו, הם הוכו ועונו. לפי תורת החסידות 'מצרים' משמעותה 'מיצר וגבול'. המצרים רצו להגביל את בני ישראל , להצר להם, למנוע מהם להיות מי שהם באמת. הם ניסו לשבור את רוחם בכוח הזרוע, והאמת, כמעט הצליחו. אבל רק כמעט, כי למרות הכל גם בתוך השעבוד והסבל הם נשארו 'בני ישראל', הם לא אבדו.

איך זה קרה?

אומר לנו הפסוק: 'ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה'. אם נרצה, נוכל לקרוא את זה בגישה החסידית שאומרת: רק ה'שמות' שלהם ירדו מצרימה, רק הרובד החיצוני שועבד והיה תחת מיצר וגבול, אבל נשמתם ואישיותם נשארה חופשיה ומשוחררת.

כשאני מרגיש שאני נמצא תחת מיצר וגבול, כשיש מישהו או משהו שמגביל אותי או מכביד עלי ואני מחפש דרך יציאה, כדאי לי לנסות לבחון האם באמת כל ישותי החומרית והרוחנית בגלות של קושי ומיצר או לא. כי אם לא, וכנראה שלא, הרי שאוכל בכוח הידיעה הזאת להתרומם ולצאת מהמיצר על המרחב, מהגלות אל הגאולה, הפרטית והכללית.

שבת שלום!
הרב זלמן וישצקי
י"ז בטבת תשע"ח