ב"ה יום שני, ב' טבת תשע"ט | 10.12.18
ויחי – הנחש והעקרב ■ הפרשה החסידית

למילה "תפלה" יש כמה משמעויות, שהתוכן של כולם הוא התחברות. במשנה (כלים ג, ה) נאמר "התופל כלי חרס", או בגירסה אחרת "הטופל כלי חרס" ומשמעות המילה הוא: המחבר-המדביק. כך שתפלה פירודה הוא חיבור, התדבקות. כמו כן, כאשר בלהה ילדה את בנה השני ליעקב אבינו, אומרת רחל (בראשית ל, ח) "נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי .. ותקרא שמו נפתלי", וכותב רש"י משמו של מנחם בן סרוק, שפירוש המילה "נפתולי", הוא "חיבורים", כמו "צמיד פתיל", מחובר ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא>>>
הרב אלי' וולף
ויחי – הנחש והעקרב

בפרשת ויחי יעקב אבינו מברך את בניו לפני פטירתו, ובדבריו הוא ממשיל אותם לבעלי חיים שונים: "גור אריה יהודה" (בראשית מט, ט), "יששכר חמור גרם" (יד), "נפתלי אילה שלוחה" (כא), "בנימין זאב יטרף" (כז), וכן גם "יהי דן נחש עלי דרך" (יז).

הסברים רבים יש לכך שהשבטים נמשלו לבעלי חיים בכלל, ובפרט לבעלי חיים מסוימים אלה. במסגרת זו ננסה ללמוד מעט על בעל החיים ששבט דן נמשל אליו, הנחש, "יהי דן נחש עלי דרך", ועל המקביל שלו, העקרב.

נלמד על אחת מתכונותיהם, ומה המשמעות שלה אלינו, בעבודת ה' הנדרשת מאיתנו.

*

כאשר חז"ל כותבים על דיני הפסק התפילה, הם אומרים במשנה (ברכות לא): "ואפילו נחש כרוך על עקבו – לא יפסיק", והגמרא כותבת על כך (לג): "לא שנו – אלא נחש, אבל עקרב, פוסק".

כאשר אדם עומד בתפלת העמידה, ו"נחש כרוך על עקבו", אסור לו להפסיק מתפלתו, אבל אם עקרב כרוך על עקבו, מותר לו להפסיק. כי כדברי רש"י "לפי שהעקרב מועד לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך".

כך גם נפסק להלכה בשולחן ערוך (הלכות תפלה, קד) "ואפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק בדיבור, לומר לאחר להסיר מעליו הנחש. אבל יכול לילך למקום אחר, כדי שיפול הנחש מרגלו, שלא מצינו "הליכה" שנקראת "הפסקה" בשום מקום באמצע עשיית המצווה.. במה דברים אמורים – בנחש, שרוב הפעם אינו נושך, אבל עקרב, שהוא מועד לעקוץ ולהמית, פוסק אפילו בדיבור, שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש (ואפילו נחש – אם ראה שהוא כעוס כנגדו ובא להזיקו, פוסק אפילו בדיבור)".

*

משמעות הלכה זו בעבודת האדם:

"תפלה", תוכנה הוא התחברות עם הקב"ה. זהו תוכנה של התפלה, וזה גם פירושה של המילה "תפלה".

למילה "תפלה" יש כמה משמעויות, שהתוכן של כולם הוא התחברות. במשנה (כלים ג, ה) נאמר "התופל כלי חרס", או בגירסה אחרת "הטופל כלי חרס" ומשמעות המילה הוא: המחבר-המדביק. כך שתפלה פירודה הוא חיבור, התדבקות. כמו כן, כאשר בלהה ילדה את בנה השני ליעקב אבינו, אומרת רחל (בראשית ל, ח) "נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי .. ותקרא שמו נפתלי", וכותב רש"י משמו של מנחם בן סרוק, שפירוש המילה "נפתולי", הוא "חיבורים", כמו "צמיד פתיל", מחובר.

וכאשר אדם "מתחבר" עם הקב"ה, הוא עומד ב"תפלה" – יש הבדל בין אם "נחש" כרוך על עקבו, לבין אם "עקרב" כרוך על עקבו.

בספר "ערכי הכינויים", במערכת נחש, נאמר שההבדל בין נחש לעקרב הוא, שנחש – "ארסו חם", לעומת העקרב ש"ארסו קר".

חום, זהו סימן של אדם חי, חום מסמל חיים. הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק ב, בהקדמה) כותב שכל דבר חי הוא מתנענע, ותנועה יוצרת חום. כך שנחש, למרות שהוא סמל לדבר שלילי, אבל כיון ש"ארסו חם" - יש בו תנועה של חיים. לעומת העקרב, ש"ארסו קר", שהוא ירוד ונחות יותר.

ולכן, כאשר אדם עומד בתפלה, מחובר עם הקב"ה, ונחש כרוך עליו – אזי אם זה רק "על עקבו", במדריגות הנמוכות שלו, הנחש מנסה לנתק אותו מהחיבור שלו עם הקב"ה, הדין הוא "לא יפסיק", הוא לא יתנתק מההתחברות שלו עם הקב"ה.

כי מאז חטא עץ הדעת, מאז המפגש הראשון עם הנחש, זהו סדר העולם, השלילה היא חלק ממציאות החיים שלנו. אפילו הצדיקים הגדולים ביותר שלא חטאו מעודם – חז"ל אומרים עליהם (בבא בתראיז), שהם "מתו בעטיו של נחש".

לעתיד לבוא, כאשר נזכה להתגשמות היעוד של "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג, ב), או אז לא יהיה שום דבר שלילי, הכל יהיה טוב וחיובי. אבל עד אז, כל עוד שלא הגענו לזמן ההוא, אם ה"נחש" כרוך רק "על עקבו" - הדבר לא אמור לפגוע בתפלה שלי, בהתחברות שלי, עם הקב"ה, ולכן "לא יפסיק".

אך אם חלילה "עקרב כרוך", אזי אפילו אם זה רק "על עקבו" – "יפסיק". העקרב, כאמור, הוא קר ביותר, וקרירות – למרות שהיא רק "על עקבו", בחלק התחתון ביותר של האדם, היא בסופו של דבר תנתק אותו מההתחברות שלו עם הקב"ה. העקרב, הקרירות, גורם ל"יפסיק", לנתק בין האדם לבין הקב"ה. וכדברי השולחן ערוך: "העקרב מועד לעקוץ יותר משהנחש מוכן לישוך".

*

הנביא ישעיהו אומר (יג, י): "כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם", ומשמעות המילה "וכסיליהם" הינה, כביאור רש"י על הפסוק: "מזלותיהם". "כסיל"הוא שם של מזל מסויים,

בספר איוב נאמר (ט, ט) "עושה עש כסיל וכימה". כך שגם "כימה" הוא שם של מזל, או קבוצת כוכבים.

חז"ל בגמרא (ברכות נח עמוד ב)דנים לגבי כוכבים שונים, מיקומם והשפעתם על העולם, וישנו שם דיון לגבי השפעת "כסיל" ו"כימה" זה על זה, ורש"י בביאורו לסוגיא כותב, ש"כימה" הינו "עקרב".

חז"ל דנים שם לגבי סדר אותם קבוצת הכוכבים "כסיל"ו"כימה", שפעם נאמר (בספר איוב) "עושה עש כסיל וכימה", כך שכסיל קודם לכימה, ופעם נאמר (עמוס ה) "עושה כימה וכסיל", כך שכימה קודמת. והם אומרים שהדבר תלוי בתקופות השנה, בקיץ או בחורף, ובכל תקופה, מזל אחד משפיע ומאזן את העולם מפני השפעתו של המזל השני, "אלמלא חמה של כסיל – לא נתקיים עולם מפני צינה של כימה".

"כימה", "עקרב", הוא קר ביותר, ואלמלא החום של "כסיל" שמאזן את המצב, העולם לא היה מתקיים מפני צינתו של העקרב. הכוכב כימה-עקרב הוא קר, מנוגד לחום, ארסו של העקרב הוא קר, ועקרב רוחני הוא קרירות.

חז"ל אף אומרים שם בסוגיא, שמקובל בידם, "אי לאו עוקצאדעקרבאדמנח בנהר דינור, כל מאן דהוה טריקא ליה עקרבא לא הוי חיי", לולי העובדה ש"זנבו" של "עקרב" נמצא ב"נהר דינור", במקור עוצמתי של חום, המתיש את כוחו של העקרב, כל מי שהיה נעקץ על ידי עקרב, לא היה חלילה חי.

הדבר בא לידי ביטוי גם בדברי חז"ל (עבודה זרה כח) בסוגיא העוסקת בסוגי רפואות שונים, הקובעים כי: "חמימי רפואה לעקרב", חום הוא רפואה לעקיצת עקרב. כי עקרב הוא קר, והתיקון שלו הוא חום.

*

המשמעות הרוחנית של עקיצת עקרב הינה – קרירות בנושאים של קדושה, ניתוק מחיבור עם הקב"ה. נשיכת עקרב רוחנית, קרירות, מסוכנת וגורמת ל"יפסיק" מתפלה.

למרות שהמקום ממנו העקרב עוקץ הוא מזנבו, מחלקו האחורי והנחות, המדרש אומר (במדבר רבה י, ח) "עקרב מכה בזנבו" – אבל זו היא דרכה של הסטרא אחרא, של השלילה, גם חלקה הנחות הינו מסוכן.

שלמה המלך מגדיר זאת בספר משלי (ה, ד) "ואחריתה מרה כלענה". גם "אחריתה", חלקה התחתון והנחות, הינו שלילי ביותר, "מרה כלענה".

*

עקרב, גם אם הוא "על עקבו", זו קרירות שעלולה להביא להפסקת החיות. לכן כאשר "עקרב כרוך על עקבו", מוטל על האדם להפסיק את ההתחברות הזו עם הקב"ה, "יפסיק" ולהתחיל סדר חדש בהתחברות עם הקב"ה, מתוך חיות וחמימות –

התחברות של חיים שכזו עם הקב"ה, נעשית על ידי לימוד פנימיות התורה, המכונה בשם "אילנא דחייא", "עץ החיים", חיבור שיביא איתו חיות וחיים לאדם.

(מתוך 'רשימות' חוברת ז', ולקוטי שיחות חלק ב, שיחה לפרשת ראה)

י' בטבת תשע"ח