ב"ה מוצאי ש"ק, כ"ח כסלו תשע"ח | 16.12.17
הגיגים לפרשת וישב ■ הגב' רבקה ערנטרוי

"יוסף ה' לי בן אחר" - זוהי תוספת זריחה באחר שהפך לבן מתענג על הקודש לאחר שיוסף הצדיק עוררו לחולל תשובה!. יוסף התכוון להמשיך שכינה מעולם האצילות אל אחיו המאלמים אלומים בשדה ושנשמתם נחצבה מעולמות רוחניים נמוכים יותר... הם לא הבינו אותו ולא ירדו לסוף דעתו ועומק כוונותיו והתאכזבו מאוד אולם אחרי כל התלאות והטלטולים הוא נגלה בפניהם כ"משביר" של ממש! והאושר הזה השכיח מלבו של יעקב את כל הדכדוך והנאנקה שנפשו ספגה בחייו ותחי רוחו בתוספת של "עוד" יוסף חי! ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא>>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס

שפירו דיוסף דמי לשפירו דרחל - כמה דלא אעבר עליה צערא ביומוי

אז מדוע מובא בזוהר פרשת ויחי דף רט"ז עמ' ב' שכשחזה יעקב ביופיו של יוסף שדמה ליופיה של רחל, דימה בנפשו כי כל צער לא עבר עליו בחייו?...

לפתע התמוגג לו אז הצער מבית לבן של "לא שלותי" ופתאום פג לו וחדל הכאב של "ולא שקטתי" מפני עשיו ושרו... וגם היסורים של "ולא נחתי" מצרות דינה ושכם תמו להם כלא היו מעולם... ועתה אף עוגמת הלב האיומה והרוח הנכאה והקודרת של "ויבוא רוגז" זה רוגזו של יוסף - גם תמו ונעלמו. (איוב ג', כ"ו) היתכן?

אז מדוע, אכן, הלך יעקב הצדיק התמים שבי אחר יופי התואר של תווי פניה של רחל ויפי מראם?... ומפני מה הדיוקן הזה שדמה לשל רחל ושהתגלם בקלסתר פניו של יוסף - דמה בעיני יעקב כפרי המתוק לחיך כילד שעשועים והביא נחמה לליבו הדואב רווי היסורים על אובדן היקר לו מכל - רחל?

נפשו של יעקב הצדיק השתוקקה כ"כ ומאוד נכספה לממש את שליחות חייה עלי תבל ולכן הוא היא קידם בשמחה כל גורם וכל מניע שהיו עשויים להועיל לו בביצועה והוצאתה לפועל של מגמת חייו!

יופיה של רחל מהווה סמל להרמוניה של תפארת במערכת סימטרית של כלים (תווי פניה המתמזגים לקלסתר שאין בהם חריגה צורמנית של מבנה מוארך מידי... צר או עגול ורחב על יתר האיברים בפנים) וכלים נאים מתגלמים בהמזגות של מידות לתפארת של תכונות אופי והדבר ממשיך כוחות! אורות זורחים המשווים את ההדר הזה והזיו לפנים הקורנות...

סיטואציה זו תואמת למימוש היעד של יעקב להמשיך את אור ה ' בסמל של האות י' בראש שמו (יעקב) אל השפל והתחתית של העולם (עקב) כך שההעלם וההסתר שבעולם לא יתכחשו כי המקום בתחתונים הוא, למעשה בית מקדש... דירה לאלוקים...

וכשרחל נסתלקה מצא יעקב נחמה ביוסף היות ותכונותיה היו טבועות בו בהעלם...

ולכן, אכן, דמה לאימו רחל בהתמזגות הנפלאה שבפניו המגלמת כלים מעובדים ויכולות יעילות ומסוגלויות להמשיך את האור שיעקב בקע מטה שיימשכו לעולם...

ההתמזגות הזו התבטאה אצל יוסף ביכולתו העילאית להמשיך אור מרמה של שיא עד לשפל היות שכשמידת החסד קוראת להמשיך... להאציל ומידת הגבורה מונה איפוק והבלגה ושלא לשפוע, הרי, מידת התפארת החטובה והמעוצבת ממיזוג מפליא בין השתיים מסוגלת לשפוע, אומנם באופן מותאם למקבל להפליא וההמשכה עצומה כ"כ והיא שופעת עדי אין סוף...

רחל, אומנם, המשיכה את האור במשל של דיבור שהוא, למעשה, כלי שהוא מביע... מבטא... אך אינו מסוגל לאחוז ולהכיל את התוכן הפנימי של עצם הנפש ואת העוצמה של הרגש... של ההויה, כי אם ההמשכה שלה היא כאן של הארה גרידא והיא חיצונית ואינה חיה ומורגשת!

ואולם יוסף, שנשמתו נמשכה ממקור עילאי יותר של עולם האצילות - ידע להמשיך את שליחותה של אימו אך גם הביא לבטוי את העצם המקורי לעולם הגשמי ללא חייץ... ללא מסך והוא מחבר ומגשר בין הפער שבשני העולמות ההפכיים כך שהעולם החומרי יחוש אלוקות ולכן הוא מכונה "פורת יוסף" היות והוא "תופר" ומחבר!

החיבור הזה מגיע עד לאותן דמויות מנותקות בארץ החומרית... נשמות טועות ותועות המכונות "אחר" וכשהוא מגיע אליהן הן נדלקות לפתע והניצוץ שבהן מהבהב ואז הופכת הקדרות שלהן לזיו ואור קורן... ומתווספת כאן זריחה ותענוג נשמתי של בן הנמשך ממוח האב ועורג לשהות עימו..

תוספת זו לא היתה קיימת עד כה בצדיק, היות ו"האחר"הפף ל"בן" והפך את החושך האדיר והעצום ליתרון האור מן החושך...

הוא חש עונג והוא גורם עונג רוחני בשמיים!

"יוסף ה' לי בן אחר" - זוהי תוספת זריחה באחר שהפך לבן מתענג על הקודש לאחר שיוסף הצדיק עוררו לחולל תשובה!.

יוסף התכוון להמשיך שכינה מעולם האצילות אל אחיו המאלמים אלומים בשדה ושנשמתם נחצבה מעולמות רוחניים נמוכים יותר...

הם לא הבינו אותו ולא ירדו לסוף דעתו ועומק כוונותיו והתאכזבו מאוד אולם אחרי כל התלאות והטלטולים הוא נגלה בפניהם כ"משביר" של ממש!

והאושר הזה השכיח מלבו של יעקב את כל הדכדוך והנאנקה שנפשו ספגה בחייו ותחי רוחו בתוספת של "עוד" יוסף חי!


(מעובד עפ"י ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק אות י')

י"ט בכסלו תשע"ח