ב"ה ערב ש"ק, כ"ז כסלו תשע"ח | 15.12.17
וישלח – מעלת ה'מנחה' ■ הפרשה החסידית

למרות שכל התפילות, כאמור, מכונות בתואר "מנחה", אך הדבר מודגש יותר בתפילה הפרטית הנקראת "תפלת מנחה". ההתעלות מלמטה למעלה וההשפעה לאחר מכן מלמעלה למטה – מודגשת ביותר בתפילת המנחה, וכדברי חז"ל (ברכות ו) "לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה" ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא>>>
הרב אלי' וולף
וישלח – מעלת ה'מנחה'

יעקב אבינו מגיע לארץ והוא חושש מהמפגש עם עשיו אחיו. אחד הדברים שהוא עושה כדי לקדם את הרעה, הוא שולח לו דורון, משגר לו במתנה בהמות שונות.

הוא שולח לו בהמות כשרות: "עיזים מאתיים ותיישים עשרים, רחלים מאתיים ואילים עשרים .. פרות ארבעים ופרות עשרה", ומלבד בהמות אלו– הוא שולח לו גם בהמות שאינן טהורות: "גמלים מיניקות ובניהם שלושים .. אתונות עשרים ועיירים עשרה".

התורה מגדירה את המתנה הזו בשם "מנחה": "ויקח מן הבא בידו מנחה לעשיו אחיו .. מנחה היא שלוחה לאדוני לעשיו .. כי אמר אכפרה פניו במנחה".

מדוע המתנה זו מכונה בתואר "מנחה", ומדוע יעקב שלח בה גם בעלי חיים שאינם טהורים.

*

הקרבנות ככלל, והתפילות שחז"ל תיקנו במקום הקרבנות – מכונות בתואר "מנחה". מהי הסיבה לכך?

עבודת התפילה, המכונה בשם "מנחה", שונה מלימוד התורה ומקיום המצוות.

החיבור של התורה עם העולם הוא "מלמעלה למטה", התורה העליונה, חכמתו של הקב"ה, יורדת אל העולם הגשמי. גם לימוד התורה של האדם הוא באופן של "מלמעלה למטה", דוד המלך מגדיר את התורה במילים (תהלים קיט קעב) "תען לשוני אמרתך", הלשון שלי עונה אחרי האמרות שלך, של הקב"ה. הקב"ה לומד את התורה, ואנו עונים ואומרים את הדברים אחריו.

גם קיום המצוות, שעיקרם הוא הקיום הממשי של האדם - הינם באופן של "מלמעלה למטה".

קיום המצווה הוא מילוי ההוראות שקיבלנו מהקב"ה, מלמעלה. אם אדם מיוזמתו ירצה להתחבר עם הקב"ה באמצעות מעשה שלא נצטווינו עליו, והוא חושב שבכך הוא מקיים את רצונו של הקב"ה – לא זו בלבד שהוא לא עושה בזה שום דבר, אלא הוא גם עובר על הלאו של "בל תוסיף".

לעומתם, עבודת התפילה, כל מהותה היא בקשת האדם, והבקשות הינם על נושאים שחסרים לו, לאדם. התפילה היא "מלמטה למעלה", האדם, למטה, פונה אל הקב"ה, למעלה, ומבקש ממנו שישלים את החסר לו.

לתפילה יש המעלה של "למעשה ידיך תכסוף", הקב"ה כוסף, מתענג, אל מעשי האדם מלמטה, "מעשי ידיך". וכיון שהתפלה היא זו הגורמת עונג להקב"ה, לכן היא מגיעה אלמקום גבוה ונעלה יותר.

בכוחה של התפילה, שעיקרה הוא "מלמטה למעלה" להמשיך שפע מלמעלה, הרבה יותר מאשר ההמשכה הרגילה שהוקצבה מלכתחילה "מלמעלה למטה".

כיון שהיא "מלמטה", היא ממלאת את ה"תכסוף" של הקב"ה, לכן היא מגיעה אל "למעלה"יותר מאשר לימוד התורה וקיום המצוות.

הדבר מודגש במילה "מנחה", המורכבת מהאותיות "מ"ן", "ח", "ה". האותיות מ"ן, שהם הראשי תיבות של המילים "מיין נוקבין", מבטאות ב'קבלה' את ההתעוררות של האדם מלמלטה, "מ"ן",

ועל ידי "מ"ן" – מגיעים לאות "ח", שהיא בגימטריה שמונה, המסמל את ה"מזל השמיני", שמעל לטבע, מעל ל"סדר ההשתלשלות". האור האלוקי שב'סדר ההשתלשלות' מוגדר במספר שבע, ואילו המספר שמונה, האות ח', מסמלת את האור האלוקי שמעל ל"סדר ההשתלשלות".

על ידי עבודת האדם מלמטה למעלה, עבודת התפילה, על ידי "מ"ן" – הוא מגיע אל "ח" הנעלה, ומשם הוא ממשיך שפע לעולם הגשמי, שמוגדר באות האחרונה של המילה "מנחה", האות "ה".

האות "ה" מסמלת את האות האחרונה של שמו של הקב"ה, שם הוי"ה, האות שהיא השורש של כל הנבראים הגשמיים, ועל ידי עבודת התפילה של האדם מלמטה, הוא מעורר את האור האלוקי הנעלה ביותר, להשפיע ולהשלים לו את החסר בעולם הגשמי, באור חדש שלא ב"סדר ההשתלשלות".

על ידי תפילה אדם יכול לפעול שיתרפא החולה ויתברכו השנים, על ידי תפילה נוצר שינוי בשפע האלוקי שהיה מוגדר ומוקצב לעולם, כי התפילה היא "מנחה", היא עבודה של "מ"ן", המגיעה אל "ח", ומשם יורד שפע נעלה חדש ל"ה", ונוצר שינוי בעולם.

*

למרות שכל התפילות, כאמור, מכונות בתואר "מנחה", אך הדבר מודגש יותר בתפילה הפרטית הנקראת "תפלת מנחה". ההתעלות מלמטה למעלה וההשפעה לאחר מכן מלמעלה למטה – מודגשת ביותר בתפילת המנחה, וכדברי חז"ל (ברכות ו) "לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה".

תפלת שחרית ותפלת ערבית, אינם כל כך "מלמטה", כמו תפלת המנחה. תפלת שחרית הינה לפני שהאדם יצא למלאכת היום, תפלת ערבית היא אחרי שהוא סיים את מלאכתו, כך שהם אינם כה "למטה". לעומתם, תפלת המנחה, היא באמצע העיסוק והחיוניות בעסקי העולם, והאדם "תולש"את עצמו מהטרדות ומהעסקים, ו"מלמטה" הוא מתעלה ומתפלל את הקב"ה – זה עיקרה של ה"מ"ן"של המנחה, העקירה מ'למטה' והעליה אל ה'למעלה'.

זו הסיבה שלכמה דעות, תפלת מנחה אינה כנגד עבודת הקרבנות שהיתה במקדש, אלא כנגד עבודת הקטורת, וכדברי הפסוק (תהלים קמא ב) "תיכון תפילתי קטורת לפניך, משאת כפי מנחת ערב". תפלת המנחה, "תיכון תפילתי .. מנחת ערב", נחשבת כ"קטורת לפניך".

ההבדל בין קרבנות לקטורת הינם:(א)קרבנות הובאו רק מבעלי חיים טהורים, לא מדברים נחותים כדברים טמאים. לעומת זאת הקטורת, היו בה גם דברים טמאים, מבעלי חיים שאינם טהורים.

[זו גם הסיבה שהקטורת היו בה אחד עשר סממנים, כנגד אחד עשר אלופי עשיו, המסמלים את השפל הרוחני הנמוך ביותר.]

(ב)כיון שכך, הקטורת היתה עולה הרבה יותר גבוה, ברוחניות, מאשר הקרבנות. הקרבנות מוגדרות בתורה כ"מאכל", "את קרבני לחמי לאישי", לעומת זאת הקטורת מוגדרת כ"ריח". וכמו בנפש האדם, הריח חודר למקום הרבה יותר עמוק בנפש מאשר המאכל, כך כביכול גם למעלה, עבודת הקטורת מגיעה אלעומק פנימי יותר מאשר עבודת הקרבנות.

[למרות שגם בקרבנות יש ריח, התורה מכנה אותם "ריח ניחוחי" – אך הדבר נובע מכך שהם מכונים, כאמור, בתואר "מנחה", שענינה הוא העלאה מלמטה. אבל עבודת הקטורת, הינה מרוממת מהם].

*

זו הסיבה שמתנתו של יעקב אבינו לעשיו מוגדרת כ"מנחה", וכדברי הפסוק "ויקח מן הבא בידו מנחה לעשיו אחיו", והיו בה לא רק בעלי חיים טהורים, אלא גם בעלי חיים טמאים.

בתורת הקבלה מבואר שיעקב אבינו מסמל את "עולם התיקון", ואילו עשיו מסמל את "עולם התוהו", שקדם ונעלה יותר מעולם התיקון.

שורשו הרוחני של עשיו הינו נעלה וגבוה יותר מזה של יעקב אבינו, ולכן הוא נולד כבכור, לפני יעקב אבינו, כי שורשו גבוה יותר.

יעקב אבינו רצה לקבל שפע של אורות נעלים, אורות נעלים של "עולם התוהו", מאחיו עשיו - ולכן הוא שולח לו "מנחה". הוא שולח "מ"ן", למקום נעלה זה של "ח", כדי לקבל שפע אל ה"ה".

וזו הסיבה שהוא שלח לו גם בעלי חיים טמאים, בדומה לקטורת שהיו בה סממנים שאינם טהורים. כי כדי להגיע למקום נעלה ביותר, יש להעלות ממקום נמוך יותר. כמו שהקטורת, הריח, מגיעה למקום עמוק יותר.

מנחתו של יעקב לעשיו היתה, כמעלת תפילת המנחה על תפילות שחרית וערבית, וכמעלת עבודת הקטורת על עבודת הקרבנות.

(הוספות לקוטי שיחות חלק ה, משיחת פרשת וישלח תשכ"ה)

י"ב בכסלו תשע"ח