ב"ה ערב ש"ק, כ"ז כסלו תשע"ח | 15.12.17
צילום: ר' חיים ברוך הלברשטם
לראות פני מלך ■ התמונה השבועית

ביום ו' כסליו תשל"ט, נפתחה על פי בקשת כ"ק אדמו"ר זי"ע תערוכה מציוריו של האמן החסידי ברוך נחשון במרכז ליובאוויטש - 770 ● זוהי תערוכת הציורים היחידה שהוצגה אי פעם במוסד של הרבי. בהתאם לדרכו של הרבי להאיר כל מקצוע בחיים באור של קדושה ● לאחר סיור של 50 דקות אמר הרבי לנחשון: תודה רבה לך על הנחת רוח שגרמת לי... "הרבה דורות עברו וחוש הציור בכשרות לא נתקן- ואתה תתקן" ● כמידי שבוע משחררת חברת המדיה החב"דית JEM תמונה מיוחדת של הרבי שמלווה אותנו במשך ימי השבוע ● הסיפור המיוחד של התמונה מהביקור של הרבי בתערוכה ● לקריאה ולצפיה>>
מערכת שטורעם


ביום ו' כסליו תשל"ט, נפתחה על פי בקשת כ"ק אדמו"ר זי"ע תערוכה מציוריו של האמן החסידי ברוך נחשון במרכז לובאוויטש בברוקלין (770) זוהי תערוכת הציורים היחידה שהוצגה אי פעם במוסד של הרבי. בהתאם לדרכו של הרבי להאיר כל מקצוע בחיים באור של קדושה.

רשמים מביקורו של הרבי בתערוכת הציורים של האמן ברוך נחשון

לאחר סיור של 50 דקות אמר הרבי לנחשון : תודה רבה לך על הנחת רוח שגרמת לי...

"הרבה דורות עברו וחוש הציור בכשרות לא נתקן- ואתה תתקן"!

עשר שנים רצופות יצרתי בחברון, בבדידות ובריחוק מקום מאנשים ומאורעות, וחיכיתי ליום הבהיר הזה, להגיע אל הרבי ולהראות לו את יצירותי, אשר נעשו על פי ברכתו עד שזכיתי לשמוע באוזני ממש את המילים : "תודה רבה לך על הנחת רוח שגרמת לי" היו אלה רגעים של חסד, אשר מעטים כמוהם בחיי אדם. חסידים אשר אינם רגילים בכגון אלה, הרגישו והבינו, שלנגד עיניהם מתרחש מאורע מיוחד במינו, שהרבי מלובאוויטש יוצא מחדרו והולך לבקר בתערוכה של ציורים ? זהו דבר בלתי רגיל, ואכן זה עורר הדים רבים, ועוד באותו יום כתבתי את דבר הביקור ופרטיו לאשתי בארץ ישראל, כדי לחלק עמה את מנת האושר, שכן היא שאיפשרה לי את התנאים ליצירה, חלקה עמי את שנות הסבל, והלכה עמי בכל אשר הלכתי. ואכן תגובתה הייתה אופיינית –השבח לא-ל על אשר זכית להשלים את הכוונה, וגרמת לרבי שעה של קורת רוח. ואשרינו אנו להיות קרובים ברוחינו לרבי, על אף הימצאותנו במרחקים.

הביקור נקבע לשעה ארבע אחרי הצהריים : ללא כל גינוני טקס יצא הרבי מחדרו, מלווה בחברי המזכירות, ובראשם מנהל המרכז לענייני חינוך הרב חדקוב, והנה הם רק יורדים במדרגות של 770, וכבר הם הולכים בקטע המדרכה המוביל לבניין הסמוך, הרבי מניח את ידו על המזוזה ואומר לי בפשטות : ועכשיו, תהיה אתה מורה הדרך...

בחדר הכניסה היו כמה תמונות, והרבי התבונן בכל אחת מהן, אך התעכב במיוחד ליד שלוש. בהביטו על התמונה "הדמעה האחרונה", שאל : מדוע כל כך הרבה דמעות ? ועניתי, שאכן דמעות רבות היו בתולדות עמנו, וזו היא "הדמעה האחרונה". אחר כך התבונן בתמונה "אסיר ציון" המתארת איש של אש העומד על אדמה של קרח, ועיניו נשואות אל חלום של פדות. ואז סקר בהתבוננות עמוקה את התמונה  "התורה והמצווה" אשר כתובים בה מילות הפסוק האומר שהתורה קרובה לכל אדם, ואיננה מעבר להשגתו.

מכאן עלינו במדרגות אל הקומה הראשונה, שם הוצגה התערוכה.

בעלותינו במדרגות עבר הרהור בלבי : הנה לפני הולכת נשמה של עולם האצילות...

במסדרון הכניסה הוצגו רישומים של עט בשחור לבן. הרבי התעכב על מראה נוף בהרי חברון, המתאר דרך העוברת בין הרים ובקעות, המכוסים ביערות עצי זית. יופיה של ארץ ישראל ! כשהגענו ל"נוף העיר שכם" שאל הרבי אם כך נראית העיר באמת, והסברתי לו את הפרטים : הר גריזים, שרידי שכם העתיקה, והנה בראש ההר בניין, המיוחס לציון קבורת שכם בן חמור. .. בהתעניינותו הרבה של הרבי ניכרה והורגשה אהבתו וגעגועיו לארץ הקודש, ארץ האבות.

הבחורים שהיו בקרבת מקום אמרו לי לאחר מכן, שעיניו של הרבי סקרו במהירות כל תמונה ותמונה, ודרך ראייתו הייתה מהכלל אל הפרט, ואכן, בכמה מקרים הוא גילה פרטים אשר להפתעתי לא שמתי לב אליהם, לדוגמא : במקום אחד גילה בידו של אדם 6 אצבעות, (כל גודלה של כף היד לא עלה על 1/2 ס"מ מרובע)

בתמונה אחרת המתארת יהודי המוקף שונאים, ומראשו יוצא נר מלא אור, העיר הרבי שאין זה ראוי שהמוסלמי יהיה מתואר בתמונה גבוה יותר מעל היהודי...

בהמשך הילוכינו הגענו עד דלת קבועה בקיר ושהייתה סגורה. הרבי שאל : ומה כאן ? ועניתי שפה הכנסתי את כל התמונות שלכתחילה לא התכוונתי להראותן. אף על פי כן נכנס הרבי פנימה,  ואחריו נדחקו כל מי שיכלו להידחק. ושם, בחדר הצדדי הקטן, התפתח דיון קצר ומעניין, ובו גילה הרבי בקיאות בענייני הלבוש וסגנון הציור של המצרים הקדמונים. אחר כך התעכב הרבי ארוכות ליד תמונות המתארות מדרשי חז"ל. ליד אחת התמונות ניתנה לי האפשרות שלה ציפיתי שנים ארוכות, לברר עניין בהלכה אודות דמות אדם : הפתרון שאני מצאתי היה לתאר את הדמות באופן שקוף, כדי לסלק את עניין ההגשמה, ולהפתעתי הרבילא אמר לי לא, לעומת זאת בתיאור ארון הברית, התעכב הרבי והסביר את תפישת חז"ל על אודות דמות כנפי הכרובים אשר סככו בכנפיהם על הכפורת,  בניגוד לתפיסת המסורת הנוצרית שלפיה ציירתי אני. רגע מרגש בא כאשר הגענו לשתי תמונות המתארות את דמותו של הרבי. באחת ציירתי את מראה פניו עטוף בטלית ומעוטר בתפילין, ומסביבו מראה טבע המתואר בפרק א' בתהילים : "והיה כעץ שתול על פלגי מים". בשנייה הוא נראה רוכב על חמור ומניף את ידיו בשמחה כאומר : "תרוממנה קרנות צדיק"

התרגשות אחזה בלב כל, מה תהיה תגובתו ? והנה, הרבי עבר במהירות, עם חיוך רחב על פניו, והרים את ידו בתנועה של ביטול, כאומר: מה רוצות ממני הבריות...

לפני הסיום התעכב הרבי על התמונה : "אחוות בני שם" המתארת יהודים וערבים מתפללים יחד במקום קברי האבות, במערת המכפלה בחברון. אכן חלום שנגוז. אחר שסובבנו בכל התערוכה שאל הרבי : והיכן דמות של חסיד רוקד ? והראיתי לו. ושאל : והיכן הסובבים אותו ? אך לא עניתי, כי צריך הייתי לענות ששנים רבות לא ראיתי מחזה של חסידים רוקדים, כי חייתי בבדידות שנים רבות, ולא היה עם לבי לחזור ולדבר על כך. וכשעמדנו לצאת, שאל הרבי : זה הכל ? והורה לי ליצור יותר בתחום של מצוות מעשיות, וסיים את ביקורו במילים : "תודה רבה על הנחת רוח הרבה שגרמת לי". הביקור נמשך חמישים דקות. הרבי יצא ואנו כולנו יצאנו ללוותו, והיינו נרגשים, וכל אחד היה שרוי עם עצמו זמן מה, והנה בטרם התפזרו האנשים, נקראתי על ידי המזכיר לבוא אל הרבי לחדר, במהירות דילגתי על המדרגות, הבחורים עמדו נרגשים סביב קירות חדר הכניסה הקטן, נכנסתי אל החדר שלפני הכניסה ללשכתו של הרבי, זה הקרוי בפי החסידים "גן העדן התחתון" והנה אני לבדי עם הרבי. ואמר לי : היטבת לתאר את הנשמה של היהדות. אך היהדות אינה נשמה בלבד, אלא גם הגוף, והגוף של עם ישראל חשוב מאוד, ועל כן תשתדל בעתיד לתאר גם את "פשוטו של מקרא" –מעשה אבות, ומצוות מעשיות, כדי שהדברים יובנו לקהל רחב יותר. הרבי גם שאל אם מכרתי תמונות בעת שהותי בארה"ב, ועניתי : מעט מאוד. ושאל הרבי : מדוע ? ועניתי : כאשר אנשים שמעו את המחירים, התעלפו...

אז הרבי חייך ואמר : "תמכור לאנשים בריאים"

והוסיף : תשתדל גם להדפיס ליטוגרפיות והדפסים, כדי שהיצירות תהיינה בהישג ידה של כל משפחה. ומן הראוי, שיצירות האמנות שלך תגענה אל הגלריות והמוזיאונים החשובים ביותר בעולם.

ובירך אותי : הרבה דורות עברו וחוש הציור בקדושה עדיין לא נתקן, ואתה תתקן !

ואכן זו משימה לשנים רבות של יצירה, ועתה ככותבי דברים אלו, ובקוראי את אשר כתבתי לעצמי, ובבואי לתת דיון וחשבון צדק לעצמי, נדמה לי כי עומד אני עכשיו רק בהתחלת הדרך..

ח' בכסלו תשע"ח