ב"ה ערב ש"ק, כ"ז כסלו תשע"ח | 15.12.17
הגיגים לפרשת תולדות ■ הגב' רבקה ערנטרוי

אברהם ממשיך אל העם את מידת העונג האלוקית שבו - היא החסד שהיא רגועה... מתונה וקרה ומיושבת והיא מהווה את מקור האנרגיה לעבודת הצדיקים שאינם מתמודדים ביצרים גסים מאתגרים ובחשכת העוונות.. ואילו העונג האלוקי שבמידת הגבורה של יצחק מתגלמת בעוצמה שוטפת וגועשת ואשר נקודת מוצאה היא תנועה גבורתית של הצטמצמות.... ממש כמו שהמשל מסווה על רעיון בהיר מידי... מופשט... אזי ע"י ההדגמה בהסוואה על האור המסנוור - נתפסת במודעות תמונה בהירה וצלולה, וממש כמו שע"י סתימת פי צנור ההשקאה נוצר זרם מים קולח ושוטף.. ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא>>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס

על סוד העונג שבצחוק ובמשחק

קוים לדמות שמו של יצחק

א)העונג של האדם - הוא האדם! הוא מהותו!

לתהות על קנקנו של האדם (תהי לי בקנקניה בבא בתרא כ"ב א') היא היכולת להתחקות על טיב העונג שלו והרי, קיימים שפע של מיני רבוי אופני התענוג המורכבים מדבר והיפוכו...

לעמוד, למשל, על אותו מניע עקרוני ספיציפי כגון במשל לטעם חמצמץ או מתוק או חמצמץ מתוק ואולי מר או חריף - המסב לו הנאה רבה ולשם נמשכים רצונו... לבבו... לשם מכוונים אפיקי החשיבה והמודעות שלו היות ועונג זה מקובע לו במזלו בשמים והנמשך לו מפסולת התענוג העליון האלוקי שבמדות עליונות ונשתלשל לתוכי כליו המגבילים של חמשת חושיו.

ואולי, יצירה שגווניה ססגונים גועשים שובים אותו או שמא, נהנה הוא מגוונים שקטים יותר...אולי, מחבב הוא נעימות נפרטות ברתת עלי מיתרי הכינור או הפסנתר הנוסכים תוגה והמביאים לשקיעה בלב שלו ... או שמא נהנה הוא מאותו נגן של חדווה שהוא מרומם... מלבב... מלהיב...

יש המתנהל אלי החיים מתוך עונג של אהבה וחמימות... ושמחה מתוך זריזות... ויש העושה זאת מתוך קרירות ויראה ופחד ושמץ של מרירות... יש שנפשם נכספת להאציל... לפזר ויש הקומצים את היד..

ואילו שמזלם ממשיך להם את מידת הגבורה האלוקית - מתנשאים מתוך אהבה ודביקות של סערה וכלות נפש ולעומתם דמויות החסד נמשכות מתוך דומיה וקרירות ואהבה בתענוגים, המשולה למים...

ב)משעשע להשתעשע בשחקנים המשעשעים:

אברהם ממשיך אל העם את מידת העונג האלוקית שבו - היא החסד שהיא רגועה... מתונה וקרה ומיושבת והיא מהווה את מקור האנרגיה לעבודת הצדיקים שאינם מתמודדים ביצרים גסים מאתגרים ובחשכת העוונות...

ואילו העונג האלוקי שבמידת הגבורה של יצחק מתגלמת בעוצמה שוטפת וגועשת ואשר נקודת מוצאה היא תנועה גבורתית של הצטמצמות.... ממש כמו שהמשל מסווה על רעיון בהיר מידי... מופשט... אזי ע"י ההדגמה בהסוואה על האור המסנוור - נתפסת במודעות תמונה בהירה וצלולה, וממש כמו שע"י סתימת פי צנור ההשקאה נוצר זרם מים קולח ושוטף...

במידת הגבורה של יצחק הוא מעניק תנופה ועוצמה למידת החסד של אברהם שהיא תקלח ותשטוף בשפע!

ההצטמצמות הגבורתית של יצחק בדגם של "איזהו גבור - הכובש..." עדיין מותירה את העוצמה כאן כאין סופית ושאינה עשויה עדיין להאחז במודעותו של האדם... בכלי התפיסה והרגש והיא מסתלקת ממנו בכיוון חזור היות וכליו זעירם מידי כדי להכיל תכולת קודש עצומה זו!

כל סוג של עונג שאינו עשוי להיתפס בנו ולהאחז במודעותנו - מעורר בנו תנועה של כלות נפש... של צחוק המונע ע"י התנועעותה של הסרעפת, מעלה מטה בתנועה של רצוא - הסתלקות ושוב - חזור... מעין שעשוע שמשמעותו לשעות - לפנות מעלה ומטה. (אגב, חזל מבהירים כי מהות שמו של ירק השעועית מורה כי צמח זה מקפיץ ומשעשע את המעיים)

צחוק מפולש הנעוץ בשורש הפלישתים היא תנועה של הוללות וליצנות בזמם לצנן את אווירת המשמעת והקשב והוא מונע היות וכלי המודעות דלים מידי.... רדודים ושקועים וכל תזוזה מקפיצה את הסערה הפראית המשתוללת בקרבותם!

ואולם צחוק הנובע מתחושת חדווה ושמחה - מביע כיוון של התחברות ורגישות למצב ותנועה שהיא ערנית ומגיבה בהתאם לסוג הגרוי...

כל עונג שנמשך ממקור החסד והוא מתיישב ומקובע בנפש - יסב נועם ושביעות רצון אך עונג שהוא עוצמתי ביותר ושאינו נתפס בשלווה ורוגע ומתינות - מעורר שחוק ואת התנועעות השרעפת שאינה יכולה לקפוא על שמריה.

העוצמה שבגבורת יצחק אינה מתלבשת בכוחותינו והיא מעוררת תגובה של הסתלקות... של צחוק של שרעפת מתנועעת.. שאינה יודעת מרגוע...

ב)סוד השעשוע שבהצגה... במשחק ובבדיחה:

כדי להבין קמעה... שמץ במהות הגבורה - מצטמצמת עוצמה זו בבדיחה. כל קו שבה מגלם רעיון אדיר שהמלל לא יוכל לא!

בדיחה... משחק הוא אינו מצב אמיתי אבל המקצועניות שבו משווה למשחק... להצגה את האוטנתיות.... את התחושה כאילו אנו חווים מציאות זו המתגלמת מול עינינו עתה וביחוד כשמשחק זה או בדיחה זו מעבירים לנו מסרים ורשמים עמוקים הנחרתים עמוק בנפשותינו.

המשחק הזה עשוי להיות משעשע כהשחקנים מדמים לעצמם לתומם כאילו, הם חווים עתה לפועל את ההצגה... את הדראמה ושהיא אמת! ושהיא מציאותית!

ילדים משחקים מתענגים ביותר כשהם מדמים לעצמם כי הם ממש הופכים לדמויות סמכותיות, כגון אם... שוטר... מכבה אש... רופא.... חיל... או דמות שהיא שונה ומפתיעה ומאחורה אין נכרים פניו של דמות השחקן!

משחק תכני... בדיחה תכנית הם אילו שכול קו בהם... רמז או תנועה מגלמים מסרים ורעיונות עמוקים שהמלל אינו יכול לו!

המשחק המתגלם במהות שמו של יצחק היא ההתמודדות של הלוייתן בשור הבר והתנצחותו עליו בקרעו אותו ובנותצו אותו בסנפיריו, ממש כמו בקרקס בו מתאגרף הנמר באריה ומהלך השעשוע מכוון ע"י שלשלאות שמותחים ומרפים ומשחררים הממונים על משחק זה...

ואילו לחיות נדמה שהן בעיצומו של קרב של ממש, שהם היוזמים שלו ולכן הם מתאמצים בסערת נפשם לנצח ואולם, והבדיחה המשעשעת היא העובדה שהם מדמים לעצמם כי הם המנהלים את המערכה.

הם לא יודעים כי היא מונהגת ע"י האחראים עליהם!.

ובכן, בהתמודדות הליויתן בשור, המסמל הלוויתן את הצדיק והשור את החלק הבהמי שצריך להתברר - דומה בעיני הצדיק כי סוד נצחונו מותנה במאמציו ובהשתדלויותיו אבל הוא אינו מבין שהוא, למעשה, משמש כבובת שעשוע בתאטרון הנמשכת ומונעת ע"י חבלי אלוקה....

העונג הגדול מתגלם בנצחון הטוב על כוחות הרשע!

העונג האלוקי מגיע לתוקפו עם ההתמודדות של היהודי במאתגריו והתנצחותו עליהם... ואולם היכולת של הכבש למשול בחיות הטרף השוסעות - היא בדיחה משעשעת ביותר...

היכולת של הלוויתן המסמל את עבודת הצדיק המתלווה - מתחבר (לוויתן) לאלוקים לנצח את כוחות הרע היא בדיחה!

ואכן, התנצחותו של היהודי לפועל על כוחות משיכה עויינים היא מציאות משעשעת לאלוקים! ואולם הכוחות שהיהודי שואב משורשו, מגבורתו של יצחק הם יהוו את התנופה המעוררת... המסייעת והמתנצחת. והשעשוע והעונג שבנצחון - ישתקפו בצחוקו העתידי של ה', המתגלם בשמו של יצחק בי' העתיד של אותיות איתן. אבל, הכיצד ימשיך אליו היהודי עוצמה זו?

ג)שלא לבלוע את עשיו ולא להיבלע בו!

יצחק דימה כי עוצמותיו עשויות לשמש כוח קסם למשוך את ניצוצותין הנשגבים של עשיו בתור פוטנציאלים אדירים, אבל לו, חלילה, היה מתרחש הדבר - היתה, אולי, הקרנה זו נבלעת ונטרפת בתוך כליו הטמאים והמושחתים של עשיו או שמא, היתה תכולה זו בולעת וטורפת אותו!

לו היא היתה נבלעת בתוכי לועו של הרשע אזי לא היתה עוד תקומה ליעקב ואילו היתה בולעת וטורפת את עשיו - הוא היה כלה אז ולא היה עוד הצד שכנגד המהווה את המקור לבחירה החופשית של היהודי ואת מוקד ההתמודדות שלו ברע...

וההתנצחות הזו בעשיו וההתגברות על המחשך המתועב שבו - עוד מוסיפה ליהודי אור ועוצמה ומהווה את הנסיבות והעלה לנחת האלוקי.

ד)היתכן איש חלק וידיים שעירות? איזה רעיון תכני נמשקף הדבר?

כשנמשכת אל אדם השראה והיא עצומה מידי ואינה מתיישבת בכליו בשל היותה אדירה מאוד - היא נעתקת ממנו... מסתלקת ושוב שבה אך עתה היא אינה חודרת בכל עוצמתה אך רק באופון שהוא זעיר מאוד במשל לשערות האוחזות בחיות זעירה ומצומצמת מאוד... אך לולא חיות זו - היו שערות אלו נושרות.

החיות של האדם נמשכת לו מהמוח דרך משאבת הלב והיא נעה במחזוריות להחיות את כל חלקי הגוף ואת משאבי הנפש בחכמה... בינה ומודעות ורגישות. מותרות החיות נפלטים החוצה באופי של דמעות... זיעה ובשערות.

מותרות החיות שיצחק ממשיך אלינו היא עדיין תכולה עצומה ביותר והיא נזקקת לאמצעי מתאים שיעביר אותה אלינו. גוף מתווך שמגיע לגבהים הרוחנים והנישאים של יצחק אך גם עשויים להתחבר אלינו ולהשתפל אלינו ולתקשר עם האנרגיות שלנו המסתלקות וחוזרות וגם עם אילו השבות אלינו! הגוף הממצע הוא הטל שעשוי להחיות בעתיד את המתים והמחיה אותנו עתה בהמשיכו אלינו את העומק הנשגב שבחוכמת התורה.

ה)ויתן לך אלוקים מטל השמים ומשמני הארץ - אנרגיה לתשובה ועימה השכר:

הטל נמשך מרמה אדירה ביותר והוא נחון ביכולות להחיות את המתים. הוא נמשך אלינו ברסיסי לילה. היות והוא נפרד לרסיסים ברעיון זהה לשערות כדי להצטמצם אלינו ולאפשר את החדירה אל כלינו הזעירים והמצומצמים ביותר.

הטל נמשך בלילה - המסמל חזות שהיא צנועה ובטלה ושאינה ניכרת וכשהטל מגיע אל האדמה - הוא מרענן אותה בכך שהוא מעורר אותה לפלוט את הלחות שבה.

ההשראה הזו של יצחק הוא מקור לאנרגיה של היהודי שלא יסתפק בתנוחה של צדיק שבע רצון ומלא סיפוק מעבודת ה' שלו..

אך על היהודי להשתמש באנרגיה זו למצות את משאבי נפשו העמוקים ביותר בתנועה של "מעיין המתגבר" ולהפוך את חשכת האופל של החטאים והעוונות החוצצים לאור של בערה והיא מתעלה עד לגבהים רוחניים נשגבים בניצוצות פוטנציאליים שהיו טמונים בכוחות הטומאה ועתה בהזדככותם הם חולשים על מעבר לרמתו הרוחנית והנעלית של הצדיק ותנועה של תשובה זו מהווה את המקור לשעשוע האלוקי ואת מימוש הסמל של השם "יצחק"!

ו) "שראשי נמלא טל וקווצותי רסיסי לילה": (שיר השירים ה', ב')

הטל הזה המצטמצם בתדפיס של רסיסי לילה - נערם לו על שערו של היהודי וחולף באופן מקיף על כוחות השכל שבו.

פתע מבצבצת מתוך כוחות החכמה והבינה שלו אהבה רבה וסוערת... עצומה ורבה יותר ממקור השכל שילד אותה... היתכן?

האהבה הזו שכנה לה בלבבו אך היא היתה רדומה ושקועה ואילו עתה הרגש האדיר הזה התעורר והוא סוער באהבה רבה כרשפי אש העולה ומסתלקת...

והטל שהמשיך אל מודעות היהודי אור ישר מצטמצם ממקור הגבורה של יצחק עתה מעלה ומנשא אהבה רבה זו של תשובה אל מעבר לרמת הצדיק ועימה נמשכת ליהודי ברכת השפע של משמני הארץ.

(מעובד עפ"י תורת חיים לפרשת תולדות ד"ה ויתן לך, וספר המאמרים לצ"צ לערך טל)

כ"ז בחשוון תשע"ח