ב"ה יום חמישי, ה' כסלו תשע"ח | 23.11.17
הגיגים לפרשת חיי שרה ■ הגב' רבקה ערנטרוי

להשתאות, להחריש ולתווך... מתוכי המחשך והאופל של קליפת בתואל צצה ועולה לה רבקה טובת המראה מאוד הזורח בברק (רבקה) של זיו ואור קורנים... והיא יעלת חן... אצילת הנפש, השופעת טוב וחסד בלתי גבוליים... ההשגחה העליונה הטיבה עימה כ"כ ושלחה לה את אליעזר - השליח... הממוצע... המתווך... השדכן שלה עם יצחק. הוא מביא עימו את כל טוב אדונו, נזם זהב וצמידים אך הוא משתאה ומחריש.. ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא>>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
להשתאות, להחריש ולתווך...

מתוכי המחשך והאופל של קליפת בתואל צצה ועולה לה רבקה טובת המראה מאוד הזורח בברק (רבקה) של זיו ואור קורנים... והיא יעלת חן... אצילת הנפש, השופעת טוב וחסד בלתי גבוליים...

ההשגחה העליונה הטיבה עימה כ"כ ושלחה לה את אליעזר - השליח... הממוצע... המתווך... השדכן שלה עם יצחק. הוא מביא עימו את כל טוב אדונו, נזם זהב וצמידים אך הוא משתאה ומחריש...

והיא נשמטת מהגמל מתכסה בצעיף נחרדת (בשל תכונת הביטול והענווה המאפיינים אותה) בחזותה באור הקודש הנורא המבהיק מדמותו הקורנת.

אליעזר מגולל לפניו את "יפה שיחתן של עבדי אבות" ויצחק מביאה אז האוהלה שרה אימו ונושאה לאישה... ו"ויאהבה" והוא מוצא בה נוחם אחרי הסתלקותה של אימו מעליו...

א)והנערה טובת מראה מאוד - זריחתה משתקפת כמתוך המראה:

לתוכי החושך והאופל של עולם הקליפות נשמטו להם נצוצות של קודש ונטמנו להם בביתו של בתואל הרשע.

והן צצים וקורנים בזריחה של נוי על פניה של רבקה - נכספים ומשתוקקים כ"כ להתעלות ולשוב מעלה "וכענין ההתפעלות והתענוג הנפלא בהסתכלות ביקרא דמלכא שכל העצמות נמשך וכלה וכו'ואז היא שומעת את הקב"ה שח לה: "הסבי עיניך מנגדי..." (שם דף קל"ב עמ' ג')

נצוצות אלה נשמטו לתוכי הגוף החומרי של היהודי בחגווי הסלע הנוקשה, בסתר המדרגה והם מתעוררים בגעגועים עזים ממעמקי נשמתו בעת התפילה... בעבודה שבלב ומוח... בפרט בקריאת שמע באומרו "בכל מאודך"...

המבט העורג והכמהה המתגלם בניצוצות מבהיקים קורנים מפניה הזורחות של רבקה מגלם את תחושת ההתפעלות והתענוג הנפלא בהסתכלות ביקרא מלכא שכל העצם שלה נמשך וכלה עד שה' משיב לה: "הסבי עיניך מנגדי" דמוקדין לי בשלהובין דריחמותא - היות וההתבוננות הזו מעוררת את אהבתו הבוערת...

ואולם "מיד שתתגבר בתשוקה נפלאה כזאת לעלות ולהיכלל למעלה באלוקים חיים בכלות נפש באהבה רבה בתענוגים הנה מיד תוכל להיות בחינת "שוב"... (שם)

היא מוצאת את תענוג רווית הצימאון שלה במימיה של התורה.

ב)ותרד העינה... והאיש משתאה לה - התבטלות ההפלאה שבחכמת תורת הנגלה :

אברהם התרה בו שלא לפנות לבנות כנען שטיבן הוא קליפות וטומאה, בחינתו של כלב שהוא כולו לב (כלב) הנוהם "הב, הב" וכל מה שהוא מסגל אך לעצמו...

ואליעזר נדהם כשהוא נוכח במידת האצילות והחסד השופע ממנה והמגלם שלימות שלא יודעת חוסר ותנועה של ניצול וסחיטה...

ובמקביל יורדת רבקה העינה ו"כדה" על שכמה... לאחר כלות הנפש והצמאון לאלוקות במראה הזורח של נצוצות אש של "היחידה" שבנפש, היוקדים והיא יורדת העיינה ומסמלת את הצלילה של היהודי למעיין התורה בכ"ד ספרי התורה... וההשתוממות הזו מסמלת את התרוממות הנפש שלו בעת השינון... את התנועה המתעדנת והפשטה של תחושת הישות והגסות המגושמת שדבקה בו...

בכל פעם שהוא יורד לעומקן של דברים - נמחקת הסברה הקודמת והמצומצמת והיא מפנה חלל לרעיון רחב יותר...

האנך המוביל מעולם לזה שמעליו מושתת על תנועת ההתבטלות והיא מתגלמת בהשתאות והיא מעדנת ומזככת...

זוהי בחינת תפילת העמידה הנעשית מתוך תנועה של בטול "היש" בלחש של "האיש משתאה לה" אך היא טרם הגיעה לתנועה של "בטול המציאות האמיתי" בדממה של "מחריש" האם יצליח היהודי להגיע להתכללותו בקודש מבלי לחוש את עצמו לחלוטין?..

האיש משתאה היות והוא נוכח כי האות שהציב לעצמו כקריטריון הבוחן את מידת החסד האמיתית שלה - התגשם, אך הוא תהה האם תצליח להתכלל בדמותו הנשגבה של יצחק?

ג)והנערה טובת מראה... ותרד... ו"תעל" - עטרת נוצצת ובינה יתרה

אבן הבוחן לרמת החכמה של האדם היא היכולות שלו להוציא חכמה רוחנית והיולית זאת לפועל. הדבר מתאפשר בשל הבינה היתרה שנחונה בה האישה.

תנועת החרש הזו היא הכנה והכשרה לגישור בין התורה שבכתב הנמשכת באופן תמציתי אלי התורה שבע"פ המבהירה, מפרטת וממחישה באופנים של משל והדגמה...

אין כאן עוד עמידה שהיא רוחנית ומוחנית אך הכיוון נע מתפילת הלחש לדממה של חלק תפילת "נפילת האפיים"... להתבטלות מוחלטת המביאה את הגוף של היהודי להתכללות בקודש בדרך מעשית של קיום המצוות מבלי ששום מניע יחצוץ...

הגוף של היהודי נמשך ממקור עילאי ביותר, גבוה אף ממקור הנשמה והוא זוכה בעוצמה רבה בשל מקורו הרם ולכן עשוי הגוף להוות כלי אוחז בנשמה והוא גובר עליה שלא תתנתק ממנו בשל הצמאון וכלות הנפש שלה להתייחד במקורה...

ד)תחילה שם "מה" בגמטריה (אדם" -האיש) מברר את שם "בן" (האישה) ואולם אח"כ היא הופכת בבינתה לעטרת בעלה:

תחילה, אכן, נעשית תנועת "ותרד העיינה" זוהי הצלילה בלימוד עיוני של חכמת התורה המכונה "מה" המביאה להבהרה וצלילות הדעת והמלווה בתנועה של "השתאות" ומחיקת התפיסה המצומצמת והקודמת של הלומד לקראת השגה של רעיון מעמיק ונשגב יותר וחוזר חלילה..

ואולם אחרי שלב הלימוד מגיע השלב המעשי של הפועל בקיום המצוות ודווקא בעולם המעשה שהוא תחתון מעולם המחשבה נעוצים נצוצות רמים ביותר המכונים "שם בן" הנמשכים מהמחשבה האלוקית בראשית התעלותה אך נשמטו מטה מטה ביותר בשל עוצמת הגובה משם הם נמשכו למעמד של "סוף מעשה במחשבה תחילה" ופה מתרחשת העליה הנשגבה המשיבה את הניצוצות האלה שנשמטו לתחתית הנשפלת ביותר וההופכים לעטרת נוצצת הזורחת מפניה של רבקה.

ה)"רבקה" מצטיירת כטובת מראה מאוד ולא כ"יפת מראה" כ"שרה" ולא כ"יפת תואר" ו"יפת מראה" כ"רחל" - מפני מה?

"שרה" מסמלת את ההכשרה של הנערה היהודית לנישואין היות והיא מאפיינת את שרת החכמה!

"רחל" מסמלת את התגלמותם של הנשואים לאחר שכבר התבצעו בשל היותה מאפיינת את עולם הדבור (המגלה) בבחינת האישה המביאה את האיש להתבטא... לחוות את דעתו ולכן היא מכונה "חווה" ולא "חיה".

"רבקה" מסמלת את עצם התבצעות הנשואים בשל תכונת הבינה היתרה של האישה המשלימה את עמדת העזר כנגדו בנישואין!

בעולם הזה יצחק מברר אותה ואליעזר עבד אברהם מביא עימו את כל טוב אדונו היות וכדי להעלות גוף ממקום של שפל נורא - יש להצטייד בעוצמות אדירות מתאימות.

והוא מעלה אותה מעולם הקליפות של מאסר הגוף בתנועת "ההשתאות" שלו לעולם של תורה שבכתב חכמה המבררת והמעדנת מהגסות המגושמת אך אליעזר עדיין מסופק אם רבקה אכן היא המיועדת ותצליח להתייחד עם יצחק...

ואולם אח"כ כשהוא שומע שהיא צאצא למשפחת אברהם ואינה נמנית על בנות כנען סמל הקליפות והטומאה - ממשיך אליעזר לעלות אותה לעולמו של יצחק בתנועה של "מחריש"... דממה, המסמלת את תנועת בטול המציאות בקיום המצוות בגוף גשמי ובהתבטלותו המוחלטת בנפילת האפיים שלאחר תפילת העמידה.

אך בעידן של אחרית הימים תהיה רבקה - סמל לאישה הנושאת את העטרת הנוצצת המתגלמת בפניה הזורחות בטוב המראה שלה. ממש כמו שגוף הכסף הדקיק מאחורי לזכוכית הופך אותה למראה (שפיגל) והיא משקפת את קרני העצם שנפלו עליה כן משמשים גורמי החגוים שבעולם החומר כגוף הזכוכית החוצץ מאחורי לזכוכית שבמראה...

בשל עבודת היהודי בברור הניצוצות של שם ב"ן מתוך התבטלות מוחלטת של "בטול במציאות" והשינוי הדראסטי הזה של המהפך בנפשו יתעלה שם ב"ן על שם "מה" המברר אותו בעוה"ז...

ורבקה היא הגורם לצחוק ולעונג האלוקיים והעתידים הגלומים בשמו של יצחק בצורת העתיד.

(מעובד עפ"י המאמר ב'תורת חיים" ד"ה "והנערה טובת מראה מאוד"


כ' בחשוון תשע"ח