ב"ה ערב ש"ק, ו' כסלו תשע"ח | 24.11.17
הגיגים לפרשת לך לך ■ גב' רבקה ערנטרוי

החול והים... רשרוש המים וברק השמים המה הרחש של האדם הבוקע לו ממעמקים והוא מתעורר בקריאתו של ה' אליו : " צא החוצה והבט השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם - כה יהיה זרעך" (לך לך ט"ו ה') והמבט שהוכה בסנוורים היות וזרקורי הכוכבים הבהיקו הבזיקו לתוכו - נופל עתה מטה... אלי גרגרי חול הים המפורדים... והוא נשפל מהזריחה המרצדת הזו ונמשך אלי רשרוש זרימת המים הגולשים אלי החול ומרווים אותו והם הופכים אותו לגוש אחיד... לרגבי עפר הארץ.. ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא>>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
החול והים - תפילת האדם

החול והים... רשרוש המים וברק השמים המה הרחש של האדם הבוקע לו ממעמקים והוא מתעורר בקריאתו של ה' אליו :

" צא החוצה והבט השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם - כה יהיה זרעך" (לך לך ט"ו ה')
והמבט שהוכה בסנוורים היות וזרקורי הכוכבים הבהיקו הבזיקו לתוכו - נופל עתה מטה... אלי גרגרי חול הים המפורדים...

והוא נשפל מהזריחה המרצדת הזו ונמשך אלי רשרוש זרימת המים הגולשים אלי החול ומרווים אותו והם הופכים אותו לגוש אחיד... לרגבי עפר הארץ...

וה' שח לו: "אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ - גם זרעך ימנה" (שם י"ג ט"ו)
ואולם, מי הוא זה שישכיל למנות ולהגיע לאותם נבכי נפש... לאותם משאבים אציליים משם ניתן לדלות את מסוגולותיו הנדירות של האדם... תכונות על אנושיות.... פוטנציאלים אדירים ופלאיים... ניצוצות מפורדים של כוכבים מבזיקים לתוכי נשמתו של האדם כגרגרי חול מפורדים, השמוטים להם על קרקעית הים?!

הים שואב בולע לקרבו את הלחלוחית שסביבו והופך את העפר שלמרגלותיו לגרגרי חול מפורדים...
זוהי תכלת של ים... של מידת המלכות המתנשאת מעלינו ומפוררת אותנו לגוף נפרד.... לגרגר של חול אך ממשיכה בנו חיות שלא יתנתק חוט חיינו, חלילה..
אבל דווקא ההתנשאות הזו של מידת המלכות אמורה להרוות אותנו בחיות שוקקת כי היא כולה מביעה מורא וחיתת של משמעת ואותות לציות כי בלעדיהם נבלע מן הארץ...
ואכן, ניתן לספור כל גרגר כשלעצמו אך אין להם מספר... היות ומידת המלכות הנמשכת מעוצמתיות וגבהים של אין סוף עשויה להתמשך מטה מטה ולהשתפל לעמיקתא של אין סוף... (דבר הנבצר מאלה שאינם עומדים ברומו של עולם)
אך מי הוא השואב גרגרי חול אלה ונהנה ממשאבי נפש מפורדים אלה השקועים במצולות הנפש? מי הוא האומן המכשיר עבורם כלי מבע... צביון של בטוי לאוצרות נשמתיים אלה?... מי שם כלי למטמונות הרז הנסתרים במעמקים?
ואז, הם מתנוססים, אולי, לראווה על דגלים מרהיבים של: "הכוכב העולה"...
כוכב עולה אך יושב בדד... מפורד...
יבואו המים ויפכו לתוכו וירווהו ויאחדוהו עם גרגרי אחיו הכוכבים שנשמתם יוצאת אליו בערגה... בגעגועים ומתחננים להתאחד עימו לגוש עפר אחיד!
האם יאות הוא? ומה יהיה על כבודו "הנרמס"? האם יתרצה לבטל את רהב הגאון המתרברב שלו ולטשטש את המוניטין של שמו הדגול והנערץ שעה שהוא מניח למים לפעפע לתוכו ולמהול ולאחות אותו עם אחיותיו ... עם גרגרי אחיו והוא טובע אז בתוכי רגב העפר הלח?...
כל כוכב המנצנץ בשמים עם רדת יום - נאהב הוא ולכל כוכב כינוי של חיבה... "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא" (תהילים קמ"ז ד')
וממש כמו שהרועה המבקר את צאנו ומעבירו תחת שבטו כשהוא מונה אותם ביציאתם למרעה כדי לא לאבד אחד -כן ביציאת (צאן) הכוכבים עם לילה - מונה אותם ה' - הרועה הנאמן ואיש מהם לא ידח..
וכוכבים אלה מנצנצים בנצוצות אין סוף של כשרים וכשרונות ומסוגלויות ויכולות ופוטנציאלים העשויים, חלילה, להשמט ארצה ולהתערב בחיצוניותו של עץ הדעת כשהכלי האוחז בהם גובר עלי הזוהר שבמעלותיו התרומיות של האדם ברהב וגאווה ובולע אותם...
אך הפנימיות שבדעת לעומת זאת, נשבעת אמונים כי יש לברר אוצרות אלה... לטהר אותם מהשחצנות הנתעבת... מהגאון הדוחה... מהיוקרה המזויפת והמסולפת... להזדכך בכור היתוך המצרף את אותה אבן יקרה שהתגוללה ברפש עד כה אך כשהבריקו אותה ושפשפו את האבק מעליה - היא החלה מבזיקה נוצצת ודמיה כה יקרים...
ונפשה של אבן בודדה זו יוצאת בערגה... בגעגועים אל אחיותיה הניצוצות והן מתמזגות ומשתלבות ביניהן לעטרת מבזיקה - אותה מאירים הכוכבים שבשמים...
יש ואור פנימי נמשך מתוכן ויש המבזיקות בשל קרן אור נשמטת... נופלת עליהן...
יש שאורחותיהן נמשכות מתוך שלווה ורוגע ובדומיה מתוכי הנפש...
ויש והאור החוזר מתוכם, בוקע ומפציע בזוהר מסנוור מתוך צהלה ושאון שוקקים...
וכולם הופכים לאבני כדכד המקרינים שלום ושלווה מתוך שמשותיו של ההיכל המלכותי... מתוך הארמון המשפחתי... מתוך האושר והשלווה!

(עפ"י המאמר בפרשת בלק מי ימנה עפר יעקב ועפ"י המאמר בלקוטי תורה ושמתי כדכד שמשותיך)
ז' בחשוון תשע"ח