ב"ה ערב ש"ק, ו' כסלו תשע"ח | 24.11.17
הגיגים לפרשת נח ■ הגב' רבקה ערנטרוי

להיות כמו תיבת נוח ולחוש את המנוחה השוכנת לה במעמקי הנפש... את השלווה הפנימית נטולת חיכוכים פנימים של ספקות והתלבטויות ולנהוג בנועם ללא אמצעי מלחמה... ואז, האריה שבתוכינו אינו מבקש עוד לטרוף בשאגת פלצות ולבלוע בקנאתו את מי שמאיים על כס מלכותו ועל עוצמת החיתת שהוא מפיל על סביבתו... ואריה כבקר יאכל תבן... איך? הכיצד נתעדן ונמיר את מהות התאווה ואת היצר המשתוקק והשורף בנו? איך נצנן את השריפה היוקדת בנו בלהט למקור רך וענוג ונעים יותר? ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס

להיות דרוכים ולנופף אצבע מאיימת לבלום את הקצף ממש כמו אותו תורן מונף על הסיפון המנווט את הרוח שלא תנפץ ותטרוף את הספינה בסערת שצף...

לחתוך בלשון חדה וחריפה את מי שנעמד כנגד כמו אותם קצוות קוטביים חדים של כלי השייט הקורעים את המים המבקשים לבלוע - ומפלסים אורחות בים...

להדוף את מי שמבקש להטביע את קרבנותיו במבול אימתני - כמו אותם משוטים המכים בגלים ודוחפים אותם מהם והלאה להרחיק אותם שלא ישסעו ויפלחו את השט לקראתם...

להיות כמו תיבת נוח ולחוש את המנוחה השוכנת לה במעמקי הנפש... את השלווה הפנימית נטולת חיכוכים פנימים של ספקות והתלבטויות ולנהוג בנועם ללא אמצעי מלחמה...

ואז, האריה שבתוכינו אינו מבקש עוד לטרוף בשאגת פלצות ולבלוע בקנאתו את מי שמאיים על כס מלכותו ועל עוצמת החיתת שהוא מפיל על סביבתו...

ואריה כבקר יאכל תבן... איך? הכיצד נתעדן ונמיר את מהות התאווה ואת היצר המשתוקק והשורף בנו? איך נצנן את השריפה היוקדת בנו בלהט למקור רך וענוג ונעים יותר?

זוהי מעין תחושה של דרור... של חירות עצמית כשאנו מתופעלים ומונעים ע"י הבחירה החופשית שבתוכינו... וככול שהיא חקוקה וחרותה (חרות) העמק בנשמותינו היא משוחררת יותר וחופשית יותר ואינה נופלת שולל לאינסטיקטים חסרי שליטה ונטולי יכולת לבלום את הרגש המתפרץ...

ואולם יש גבורה השוסעת ומפילה את אויבינו ויאה לה...

אך יש גבורה היודעת למשול... להאריך אף... להמטיר חסד לאויבינו לאחר שהכנענו אותם ואולם זאת כשהתיבה סוככת ומגנה עלינו.

ראשיתה בסוכה המדומה לאם החופפת בכנפיה על גוזליה והיא אם הבנים שמחה...

השמחה הזו מתגלמת כשהרגש הזה מובע ואינו דחוק... אינו מכונס מצונף במבוכי הנפש אך הוא מגיע לבטויו... השמחה הזו מנטרלת את האדם ממאוויים גסים ומעדנת אותו אך היא עשויה לחלוף ושוב ישוב האדם, חלילה, לסורו היות והאדם טרם הצליח להפוך מאווים אלה... אך הוא רק מצניע אותם... משקיט אותם והם שוב עלולים להתעורר ולטרוף...

הסוכה הזו אכן סוגרת עלינו אך מבעדה עשויה להתחולל חדירה זרה... מבינות המבואים והחללים שאינם סתומים... הסוכה מדומה לאות הס' - עגולה בתחתיתה ומתגלגלת... נטולת יציבות של משען בדומה למ' הסתומה. (מ' סופית) והאפרוחים בה אינם חשים חירות מוחלטת כי האדם נטול כאן גמישות ומסוגלות לנוע... להתקדם.... לחולל מהפך ברגש ולשנותו... ולהמירו... ולכן אסור שהסכך שבה יקבל טומאה..

ואולם התיבה מדומה לאות מ' הסתומה והיא מרובעת ויושבת במנוחה על פני המים... אין המים עומדים להטביעה אך אדרבה - הם מנשאים אותה! הרוחות אינן מנשבות להפילה ולא שצף של גלים אומר להטביע אותה היות והיא חסומה ואין פורץ אליה אך אור מבהיק נמשך אליה מבעד לצוהר!

להתרומם מעלי השצף היא בחינת של גדלות המוחין כשהרגש מאוחד עם כח החכמה... הוא בטל אליו בגמישות שכזו מתוכי החופש של בחירתו ואז צעדיו מתנהלים קדימה... לקראת היעד מתוך קלילות וביטחה..

לאחוז באותם גורמי מחשך של מאווים לטרוף ולדרוס ולגלות את הניצוצות הכמוסים בם ולהופכם לאנרגיה של טוב ונחת... היא תנועה המקרינה חירות ומנוחה והמתגלמת בתיבת נוח.
ל' בתשרי תשע"ח