ב"ה יום שני, ג' חשוון תשע"ח | 23.10.17
הגיגים לזמן שמחתנו ■ הגב' רבקה ערנטרוי

לתמרן את הצער שהתגנב לו והשתברב אל תוכי לבנו - כך שההשתקעות הזו לא תשעה את ריגושינו החיים - שלא יסוגו, חלילה, אלי האופל... הכיצד? לכוון את התוגה המייסרת הזאת... את עוגמת הלב המכלה אותנו... את המרירות המכרסמת בנו והמביאה להתכנסות העצמית הזו בתוכינו - המנתקת - אל אפיקים של עונג והנאה... איך? לגבור על החולשתיות המדכדכת הזאת ועל אוזלת היד נעדרת היכולת לשמוח... לעלוץ... והיא כה קודרת ונכאה ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס

"אך שמח" - לתמרן את העצב...

לתמרן את הצער שהתגנב לו והשתברב אל תוכי לבנו - כך שההשתקעות הזו לא תשעה את ריגושינו החיים - שלא יסוגו, חלילה, אלי האופל... הכיצד?

לכוון את התוגה המייסרת הזאת... את עוגמת הלב המכלה אותנו... את המרירות המכרסמת בנו והמביאה להתכנסות העצמית הזו בתוכינו - המנתקת - אל אפיקים של עונג והנאה... איך?

לגבור על החולשתיות המדכדכת הזאת ועל אוזלת היד נעדרת היכולת לשמוח... לעלוץ... והיא כה קודרת ונכאה... -

איה הם נתיבות האור... הזרקורים... שיכוונוו אותנו אלי האנרגיות המפעמות בתוכינו וימריצו בנו מסוגלות להתמודד בתחושת הדיכאון החולשת עלינו בראש שמוט לו ובמבט נשפל בשל התמקדות ארסית ומהרסת אך בחוסר ובאובדן?

לו רק היינו חשים שמץ של ששון אופף ונסוך עלינו ולו רק מחוצה לנו... - אזי היינו ממללים "דיינו"...

ולו נרהיבה עוז ונייחל שהלוואי והשמחה היתה בוקעת לה ופורצת לתוכינו ומגיחה לה מבעד לחרכים הסמויים והחריצים הנעלמים והעמומים בנבכי ליבנו - כי אז היתה מתפשטת היא לתנועה בה ישתתפו עימנו רעינו הקרובים ויגילו (גילה) עימנו והרינה היתה בוקעת לה מתוך שירה כובשת ומדביקה את הלב...

אך איהי האהבה ורגש האחווה והרעות המתעצם בנו? איהי תחושה של שלום המקננת בנו ואינה נאותה שנתבונן בפגם ונשקיפה אל הגרעון?...

אבל, אנא... אלוקים.... תסוך עילנו ותגונן עלינו בסוכת שלומך ובסכך הסוכך עליה - שכשהאושר הזה סוף סוף כבר יחלחל לקרבנו - שלא יהפך חלילה, למקור של בערה מכלה... לרוח פולשת מתהוללת... משתוללת... שיכורה ומתפרקת... - נפשנו מתחננת.

א)ר"ה - להשתעשע במחבואים - בכסה ליום חגינו:

סודו של האושר הוא אותו מקור של עונג פנימי הנובע מתחושה של ספוק נפשי... זוהי, למעשה, ההשלכה הישירה של תוצאות היגע והעמל שאנו משקיעים ביעד שאליו אנו מבקשים להתקדם בחיים...

כשכול האפשרויות פתוחות לפנינו... כשכול האופציות נחשפות לקראתנו - אזי רגשות ההערכה שלנו להזדמנות הפז שוכחים היות ואיננו מאותגרים ע"י התקדמות תוך כדי המנעות ממכשולים מעכבים... אזי האמביציה שלנו להשקיע - שוקעת... שוקטת!

זוהי הסיבה שהירח מתכסה מעימנו בראשיתה של הדרך... העובדה שהאור מסתתר מעימנו אינה מערימה עלינו כאילו ה' אינו עימנו...

יש כאן אתגר לחפש... לבקש אחריו...

האמונה הנחושה הזאת... הבטחון שנאתר את מי שאנו מבקשים היא המקור לעונג האלוקי - בחינת הילד שאינו אומר נואש ובחכמתו תר אחר אביו הנחבא...

החיפושים האלה מעוררים את שמחת האב המשתעשע עם בנו והדבר מסב לו עונג עצום!

ב)יו"כ - להתבסם בעונג הקטורת בעבודת התשובה:

העונג הזה ... השמחה הזו מגיעה לשיאה אצל האב כשהילד חדור כוחות רעננים של מרץ ותושיה לדלוק אחר האב ה"מתכסה, ולהשיגו בחינת בעל התשובה שחילו גבר בשל ההתלהבות הכובשת אותו והוא מתנשא אל אותו מקור עילאי משם נשפלו זדונותיו ובבערת שבלב הוא שורף עוונות אלה ומשיבם בעבודת התשובה למקורם ואז נודף ריח הניחוח המקורי בדרג מעלותיו הרוחני בשיאו...

הדבר מתגלם בסממני הקטורת שבעוד טרם הקטרתם הם נתפסים בריח שאינו ערב בשל השתפלותם ממקור השיא שלהם ואולם שריפתם על מזבח הקטורת משיבה אותם למקור מהותם הערב והמבסם ביותר!

העונג הזה מגיע לבטוי האהבה שלו בעשן הקטורת הממשיך את שבעת ענני הכבוד החובקים את העם באהבה סוככת... מגנה מהבליסטראות וחיצי האויב...

ג)סוכה סוככת בחיבוקי הענן ומצלה מפני בערת האהבה:

אהבה בוערת עשויה לכלות את הדמות הנאהבת לכן מכסה העם את הסוכה החובקת בסכך מצל... מצנן... במשך שבעת ימי החג - כנגד שבעת העננים במדבר...

ולכן אין חמתה (השמש) מרובה מצילתה... כדי שהאהבה והזוהר לא יסנוורו... ממש כמו שבעת שהמצלמה תופסת בעדשה תמונה וכהשמש מרובה - התצלום יהיה היא מסונוור ומטושטש... אינו חד ואינו ברור...

ואולם בניגוד לחמה דווקא מראה הכוכבים עשוי לבצבץ מבעד לסכך היות והם משקפים את תחושת העונג! הכוכבים נמצאים ברקיע המכונה "בינה" ושם הוא מקור העונג היות וכשהרעיון מסנוור באור המבהיק שבו הוא אינו מסתבר ואינו מובן - הוא מלאה, מתיש ומייגע..

אך כשמדגימים אותו במשל, המסווה קמעה על הזריחה הבלתי נתפסת שבו - אזי הוא מובן במשל של רקיע הבינה ומקום משכן הכוכבים וכש הרעיון, אכן, מובן - מסב הדבר עונג רב!

האהבה האלוקית בשל החזרה בתשובה מעוררת שמחה רבה ומסבה עונג ובחג הסוכות - זמן שמחתנו ממשיך אלינו ה' את השמחה הזו... את העונג הזה לאחר עבודת התשובה שהחלה בראשיתו של חודש אלול והגיעה לשיאה ביום הכיפורים שזה עתה חלף...

אך האם נמצאים אנו באותה מרבד... תשתית העשויה להתחבר עם האושר הזה, עם העובדה שה' ממשיך אלינו את ריח הניחוח שבקטורת... את הנחת המבסם?

ד)ארבעת המינים - הכשרתו של האדם להתחבר עם האושר:

אדם שוקע ומתנתק ומסתגר כשמנגדים לו...כשאופקי ההשקף שלו צרים כ"כ ומתמקדים סביב האיגו של עצמו ואינו מסוגל לשעות ולהאזין לעמדה מנגדת...

א)התמר - "לו - לב"

לתמרן את העצב... לכוון אותו כך שהוא לא יערים במכשולים היא תנועה המיתמרת אלי עץ התמר...

השידרה של הלולב - " לו לב"היא המחברת את הענפים אלי הלב - מביאה להתחברותם וצמיחתם כלפי מעלה...

העמידה הליכאורה, "עצמאית", מפרידה... מנתקת וגורמת שהענפים יהיו מכוונים לכיוונים שונים באופן נוקשה וקשוח והנסיון להניע אותם ולהזיזם מהזוית אליה הם צומחים לכיוונים שונים מאילו שהם הורגלו אליהם - מביאה לשבירתם בשאון צורמני...

ב)האתרוג - פרי עץ הדר באילן בכל תקופות השנה - סובל את כל הניגודים וחי עימהם בשלום:

היכולת להתנשא לאותה רמה נשמתית בה המנגדים להשקף החשיבה שלנו ולאופן תפיסת החיים שלנו - אינה מחסלת ומתנקשת בעמידתנו האיתנה - היא השלכה של מרחבים ושל עוצמות גובה נפשיים שכבשנו.

המאפיין את האתרוג ר"ת : "אל תבואני רגל גאווה" היא יכולת יחודית ומסוגלות פלאית לדור (לגור - דירה) באילן במשך כל עונות השנה של חורף קיץ וסתיו ואביב ואילו אינם מחסלים אותו.

היכולת להימנע מהיתכשתות והתנגחות במנגדים של עמדות חורף וקיץ וסתיו ואביב... היא עוצמה אדירה!

אך המסוגלות שלא רק להימנע אך גם לחיות עימם בשלווה - מקנה לאדם דש של הצטיינות ואותות הוקרה מדהימים!

ג)הדס מחבר בנקודת הסגול שלו שתי קצוות מהופכים! - להתחבר עם מי שמשקף עמדה הופכית היא פוטנציאל אדיר לאדם שיתחבר עם האושר היות והניגוד אינו מעיב על רוחו ואינו גורם לו להצטנף ולהתנתק ממחויבות ומאחריות מעשיות לחיים!

ד)הערבה נטולת הריח וללא מראה שובה ובכל זאת אין ערב ממנה - איך?

ענפי הערבה מעורבבים אילו באלה וחיים באחווה מבלי שהענף האחד יבעט וידחק בזולת באמתלה כשואף למרווח... לאוויר לנשימה...

אין הערבה מבזיקה בזרקורים מרצדים מסנוורים בגאון ריח המשכר והמבסם שלה ולא במראה שובה ומרהיב...

היא, אומנם נחונה בכל התכונות העילאיות האלה שחושינו הדלים אינם מסוגלים לקלוט... אך היא אינה מנופפת בשחצנות דוחה בדגל עליונות של יהירות וגאווה...

אך היא נותרת צנועה וענווה בשל תחושת הבטח והשלווה המקננים בה!

ה)נטילת ארבעת המינים בסוכה - לא לסלף ולאבד את הצביון המקורי

רעיון שנמשך ונקלט במודעות שלנו עשוי לבוא לידי סיכון של סילוף, חלילה..

בשל היותו מודגם ומוחש במשל של צל הסכך, המשקף תדמית משתקפת של העצם - (כן מתגלם הדבר במשל... בצללית שיוצר הסכך)

כשאור חודר ללב הוא נעשה להויה של תפיסת האדם... לנכס שלאדם יש בעלות עליו ואזי קיים סיכון של סילוף... של זיוף... של הטית הדברים לכיוונה של הפניה האישית... זוהי תנועה ערמומית הפוגמת בזוך ובטוהר של העובדה!

הסכך אינו מקבל טומאה! הסכך מסמל מרות מגוננת שלא תהיה פגיעה עויינת ומסלפת! ולכן כשהאהבה חודרת ללב מבעד לארבעת המינים המכשירים קליטה זו - היא נזקקת להגנה הסוככת של הסכך... שישתמרו הזוך והטוהר המקוריים!

ומשם ממשיך העם אל שיא השמחה שתחדור אל ישותנו בשנה מאושרת ספוגת רוח סבא!

ויש בה ששון וגם שמחה וגם גילה ודיצה ואהבה ושלום ורעות ושפע של ברכות עדי עד!

אמן!

י"ד בתשרי תשע"ח