ב"ה יום שני, ג' חשוון תשע"ח | 23.10.17
הגיגים לכסה ביום חגנו ■ גב' רבקה ערנטרוי

לשאוב את מירב ההנאה מהישנות הצלילים האלה בזמר שובה ובאילטרציה של הרמוניה של פאר, המדגישה את אותות העקרונות, שכבר נרקמו להם ונחרתו להם במרקם נפשותינו בעבר... ולהתענג כשתווי נגן אלה מעלים בנו ומעוררים בתוכינו "זכרונות" (שכבר, אולי, נשכחו) וזאת תוך כדי חיזוק הקשר שבינותם עם תווי נגן חדישים ומרעננים של חידושי החג ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
מחוגות במחשך

לחוש את אווירת החג זה זה כמו לחוג ולהתנועע למקצב המחול בו מתמזגות ויראציות שונות ומהופכות של זמר החג והמשתלבות לשלימות פלאית, היות ולכל אחת החיסרון והגרעון משלה וההרמוניה בינותן מביאה לשלימות של פאר, המעצבת בנו את תפיסת החג הבהירה...

הויראציות הללו מונעות בתיזמור מקצועני... בהתנצחותה של חכמת החסידות, המביאה להתאמה נהדרת בניגודים השונים שביניהם...

לשאוב את מירב ההנאה מהישנות הצלילים האלה בזמר שובה ובאילטרציה של הרמוניה של פאר, המדגישה את אותות העקרונות, שכבר נרקמו להם ונחרתו להם במרקם נפשותינו בעבר... ולהתענג כשתווי נגן אלה מעלים בנו ומעוררים בתוכינו "זכרונות" (שכבר, אולי, נשכחו) וזאת תוך כדי חיזוק הקשר שבינותם עם תווי נגן חדישים ומרעננים של חידושי החג...

זוהי מעין תקיעת שופר "התוקעת" בנו יתד נאמן של רשמים אדירים של "מחוגות" (חג) המבצבצים מההסתר, "מהכסה" של "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו"... (בר"ח כשהירח מתכסה)

מחוגות אילו מורים ומצביעים על עקרונות מחודשים הרוקמים בנו תפיסת חיים טהורה ומקודשת...

אז מדוע כשאנו באים להמליך עלינו את הקב"ה ביום זה כדי להמשיך את השפע לקראת השנה החדשה...

א)מדוע, אפוא, יש לתקוע בשופר העשוי מקרן בהמה נטול מוחין וכח להשכיל... ומדוע דווקא מכלי שראשיתו צר והוא מתרחב בסופו? מדוע אין ניתן להביע את הרחשים שלנו אל הקב"ה במלל... בצעקה הבוקעת מהלב ולהביא לכך שה' יעתר אלינו?

ב)מדוע מתרחשת מצווה זו דוקא בר"ח תשרי, "בכסה" כשהירח מתכסה וחשוך.. האם לא היה תואם יותר שאורה של השנה החדשה יפציע עלינו בשפע וטוב בתקיעת השופר בעת צאת השמש מחופתה, כשאורה זורח ומתעצם?

או בויראציה אחרת ניתן להקשות..

ג)"הכסה" מבטא, אכן, את ראשית השנה שבה יש לנהוג מתוך תנועה של ביטול כעין הלבנה המתכסה בהתחדשות החודש כפי שהגמרא מפרשת במסכת ר"ה דף ט"ז עמ' ב' את המילה ראשית, המאויתת "רשית" (שמשמעותה רשות ועוני) בפסוק: "עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה עד אחרית השנה" (דברים י"א, י"ב)

ואולם, איך מתיישבת "רשות זו - "עניות" עם השפע והעושר שחודש זה "מושבע" (שבע) בהם בתדמית לאור השמש המפציע.. כפי שמדרש רבא בפרק כ"ט, ח' מבהיר את הפסוק "ובחודש השביעי באחד לחודש..." (אמור, כ"ג, כ"ד) "גיתות בתוכו (תבואה של חג האסיף) ברכות בתוכו, כיפור בתוכו, סוכה בתוכו, לולב וערבה בתוכו"

והרעיון שוב נשנה בויראציה נוספת וב"תזמור" הנוסך בהירות זורחת על השקפתנו והמקנה התאמה משכנעת בין המונחים הנוגדים...

ד)ר"ה כעת להתחדשות העולם בשל בריאת עיקר הברואים שבו... האדם... היה צריך, לכאורה, להיברא במידת החסד והרחמים אז מדוע ביקש ה' תחילה לברוא את העולם במידה של הסתר ככסות הלבנה.. במידה של רשות (עוני) המשקפת את "הדין" (שם אלוקים) ולא במידת החסד והרחמים המתגלם בשם "הוי'ה", והמסמל גילויים וזריחה ושפע של אור השמש?

ה)אז מדוע אח"כ כשנמלך בדעתו הקב"ה, החליט לשתף את שתי המידות של דין ורחמים יחדיו בהרמוניה מאוחדת? הכיצד, אפוא, מהווה תשלובת זו השלכה חותכת ומעשית כלפי האורח שאנו נדרשים לנהל את חיינו?

ו)האם היעד ביום שעיקרו הוא נושא התשובה הוא להגיע לדרג של צדיק או לזה אשר של בעל תשובה?

ההרמוניה מיועדת להביא מצב לדרגת השיא שבשלמותו... למצות את יתרנותיו של האחד למידה של מקסימום ולמלא את חסרנותיו ומגרעותיו ע"י השתלבותו של ערך מנגד ומשלים ושונה במערכתו הלוקה שלו...

כך שגם באורח של שתוף פעולה מלא ובעבודה של תאום גם הוא ימלא את החלל והחסר של מי שהשתלב בו...

נקודת המוצא... המפתח, שממנה בוקעים צלילי הויראציות המנגדות הנ"ל והנמשכות לתזמור תואם בינותן - היא נקודת הלב - ממנה בוקעים ועולים השברים... התרועות וגניחות הילל שבשופר!

היא נקודת הלב שבה מתמזגים ומתגלמים המסרים שבעקרונות הנ"ל והמבטיחים את ברכותיו של החודש של "גיתות בו" וכו שיתמשכו אל השנה הזאת...

זוהי נקודה עמוקה כ"כ ורוגשת של התקשרות עד מצוי הנפש.... כך שהמלל והצעקות מנבכי הלבב לא יצליחו לאחוז בה ולהביעה.... כלי הדבור והשאגה האדירה ביותר הבוקעת מהלב חלשים מידי להמשיך אותה!

היא נקודה שהכוח המפיח בה חיים היא תנועה של התחברות של שיא באלוקים וזה נעשה ע"י מידת הכניעה וההתבטלות ששכל אנוש ומאוויי רגשותיו מעכבים את הקשר... מונעים ופוגמים בהתבטלות זו...

דוקא שופר העשוי מקרניה של הבהמה המהווה סמל לביטול והכנעה,( היות והיא נטולת שכל ומוחין המביא ליהירות וגאווה) עשוי להביע רגשות סוערים אלה!...

התקיעה בקרני הבהמה מנשאת אותנו למקור שרשה הרוחני בעליונים הנמשך אליה מעולם "התוהו" דרך חיות הקודש הנושאות את המרכבה ומתבטלות....

ודווקא התקיעה הזו חודרת לתעלומות הלב ולנבכיו העמוקים ומביעה את הרחש שהמלל ושאגת הצעקה אינם מסוגלים...

דווקא ההתבטלות הזו ממשיכה שפע והדבר מתגלם בפתחו הצר של השופר המסמל את המיצר... את הביטול הממשיך ומגלה את מקור העצמות האלוקית.. את המרחב העצמי של... "מן המיצר קראתי.... ענני במרחב.."

ודווקא הלבנה המתכסה ושאורה משתנה מיום ליום ותמיד היא מצפה ומייחלת שהשמש תמשיך לה מזיווה - מהווה סמל למידה של ביטול... למידה של דמות המעריכה ומכירה ומוקירה ומתענגת בשל השפע הנמשך אליה - דווקא לבנה זו מהווה סמל ונס להידמות אליה אליה ודווקא היא תמשיך אליה אור שהשמש טרם ידעה וחשה... היות..

ולעומת הלבנה המתבטלת והששה והמעריכה ומתענגת - החמה שונה...

שהרי, אורה בוקע בתמידות ללא שינויים ולכן תענוגה התמידי הוא אינו תענוג והיא אינה ששה... אינה שמחה ומאושרת ואינה מעריכה ומוקירה ומתבטלת ע"כ השפע שהיא ממשיכה אומנם עצום, אך הוא אפסי ביחס למה שהלבנה מסוגלת להמשיך בשל עמידה יחודית מתבטלת ומתענגת זו!

הלבנה מסמלת את מידת ה"רשות" - העוני בתדמית לבעל התשובה הצמא לכל קליטה של קרן אור ומתענג עליה והמייחל לחולל שינויים באורח חייו מהקצה האחד למשנהו כדי להתחבר עם הקודש שעה שהחמה השופעת אור - מדומה לצדיק, הרווי באור ה' וחש נינוח מאופן התנהלותו...

השלימות שאליה אנו מגיעים ביום זה פוערת מרחבים לפני מי שיודע כניעה וביטול כלבנה...

וההרמוניה הזו שמתבצעת ביום זה, היא שמכשירה את אלה הנינוחים (צדיקים) ואת אילו שחשים כאילו הגיעו לסיפוקם המלא לקראת שלב חדש של בגרות נפשית המקנה להם עוצמה במידת התבטלותם...

כך בעל התשובה משיב בשריפת הלב שבכמיהה שלו והגעגועים שלו את האנרגיות העליונות ביותר למקורן לאחר שהן נשמטו לתחתונים ונעשו למקור לג' קליפות הטומאה...

זדונות אלו הופכים לו לזכויות כבמקורם באור העצמות של האור הנגלה... של מידת הרחמים, ומה מדהימה העובדה שאור אינסופי זה עשוי להאחז בכליו של בעל התשובה אך לא בכליו של הצדיק...

שהרי, הצדיק עשוי לאחוז בכלי מצוותיו רק את האור הנמשך ממצוות העשה והאור של שס"ה מצוות לא תעשה שהוא אדיר הרבה יותר - אינו חודר לכלי מצוות הצדיק אך רק מקיף וסובב אותו...

השלימות המתגלמת ביום זה של התשובה אמורה להביא את הצדיק לעבודת התשובה... את החמה שתעריך ותתבטל ותתענג... את קריאת האדם הנמשכת מכלי שכלו המצומצמים ומרגשותיו המוגבלים לקריאה של תקיעת השופר המגלמת תנועה של התבטלות מוחלטת של בהמה בטלה...

ואז האור שבו נברא העולם במידת הדין והצמצום (כדי לברוא מציאות נפרדת של ישות) - יתמזג עם אור העצמות שהוא נעלה כ"כ ויימשך אל המודעות ויבטל אותה מהרהב האפסי שלה...

ובשל היות מקור אור העצמות מתגלם במידת הרחמים... - רם ונישא כ"כ - הוא עשוי להשתפל מטה ביותר ולהביא עימו ברכות הממשיכות גם שובע גשמי, שהרי אור שאינו נמשך מגבהים רוחנים נישאים - נותר תקוע ברמות רוחניות ואינו נמשך מטה בשל חולשתו היחסית...

ואולם אור העצמות הנמשך ממקור השיא - ממשיך בשל עוצמתו לתחתונים לא רק עושר רוחני, אך גם שפע גשמי לשנה זו...

שתהיה שנה זו מבורכת בברכות של "גיתות בתוכו (תבואות בסמל של חג האסיף) ברכות בתוכו, כיפור בתוכו, סוכה בתוכו, לולב וערבה בתוכו"

(עפ"י מאמר ר"ה יום ב' תשח"י)

כ"ט באלול תשע"ז