ב"ה יום שני, ג' חשוון תשע"ח | 23.10.17
הגיגים לפרשת נצבים ■ גב' רבקה ערנטרוי

הנסירה - כיצד אמורה היא להרגיש? א) להישרד או לחיות חיים מלאי עניין... שוקקים ומלאי עלץ ? בתפיסה רדודה ומצומצמת מאוד, כשההשקף נטול הבהרה של תורת החסידות, יכולה האישה להתאוננן מדוע לא יצר אותה ה' כיצור שהוא עצמאי ואינו תלותי? מפני מה לא נפח ה' גם באפה, נשמת חיים כדרך שהוא יצר את האדם? ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
הנסירה - כיצד אמורה היא להרגיש?

א) להישרד או לחיות חיים מלאי עניין... שוקקים ומלאי עלץ ?

בתפיסה רדודה ומצומצמת מאוד, כשההשקף נטול הבהרה של תורת החסידות, יכולה האישה להתאוננן מדוע לא יצר אותה ה' כיצור שהוא עצמאי ואינו תלותי?

מפני מה לא נפח ה' גם באפה, נשמת חיים כדרך שהוא יצר את האדם?

המרי שלה עשוי לגאות והיא עשויה להתריס בשל העובדה שבטרם הפרידה ה' מן האדם היא היוותה מעין דמות נגררת מאחור לאיש ונסרכת בעקבותיו...

ואכן, כשהפיל ה' תרדמה על האדם בתהליך הנסירה כשהוא (ניסר אותה ממנו) כשהוא לקח את אחת מצלעותיו ויבן אותה לאישה - סגר ה' את האזור "שלא יראה חתיכת הבשר שממנו נבראת - ותתבזה עליו" (רש"י ב', כ"א)

ואולם עפ"י תורת החסידות משקף האיש המשפיע את האלוקים המחיה את העולם והאישה את הכלי המקבל... את העולם...

והמשכת החיות לעולם שישרד ולא יחרב - מתבצעת ע"י בחינת ה"אחור" המסמלת את מידת הגבורה... את האופן שבו מצמצמת האלוקות את החיות בהתאם למידה שהיצור נזקק לה והיא לא מגדישה את יכולת קיבולו כדי למנוע את בעורו של הכלי בשל עוצמת היתר שבחיות שנמשכה אליו...

המשכה כזו המגבילה במידה ומשורה היא חיצונית ואינה מעבירה חיות שוקקת רווית מרץ ועלץ ושמחה פורצת...

ה' אינו מעוניין בחיי עולם רדודים... מוגבלים אך הוא מתענג שכשיש כאן עוצמות ופוטנציאלים אדירים מנוצלים!

ב) החסד עבורו והגבורה אליה:

בהפרדה שביניהם המשיך ה' לאישה עמידה עצמאית... פעילה... ואליה העביר ה' את כל הגבורה (ואח"כ יבוא הוא וימתיק את מרירות הגבורה שלו במידת החסד שימשיך אליה) ואילו את החסד העניק לאדם.

בשל היותה היצירתית וזו שבאה במגע ממשי בעולם בהריון ובהתפתחות הולד בקרבה... בלידה וגידול ילדיה וחינוכם המשובח לשם ולתפארת ולתהילה וניהול בית בישראל מקרין אור וחמימות מלבבת - לכן היא זקוקה לכוחות יתר... גבורתיים יותר ממנו...

הגבורה היא חמה ויש בכוחה לחלק... לבתר... כמו בכור היתוך להפריד... לפורר.... להסיר בדיל וזוהמה ובכך לגלות את הזיו והזוהר האלוקי הנסתר בעולם!

ג)מהי סיבת התרדמה שהפיל ה' על האדם בעת הנסירה?

היא זו המכונה "חווה" היות והיא מביאה את הבטוי ... את מבע האמת לעולם היות ובבינתה היא בונה ע"י אות מתחברת לאות.. למילה... לרעיון... לגלוי האמת שבעולם וזו היתה כוונת ההשגחה העליונה...

ואולם האיש הוא המשפיע לה את נקודת החכמה... את הברק המבריק ההיולי... נטול צורה חיה והיא מרכיבה ובונה אך כדי שהוא יהא נאות להיות האיש המשפיע לה - נטע בה ה' כיסופים להתחבר עימו בכך שהוא ניסר אותה ממנו ...

היא חשה לכן געגועים עזים אליו וכמיהה ובערת אש כניצוץ המייחל להתחבר עם השלהבת ממנה נלקח...

וכדי שהוא יהיה נאות להשפיע אליה - היא נדרשת להתרומם לעולם של סטאנדרטים נעלים יותר...

מונים ממנה ש"תנסר" בעבודה של הזדככות של תשובה בסמל של כנסת ישראל התוקעת בגבורה שכזו... מהמעמקים בשופר כדי לעורר באלוקים עונג וההשפעה הנמשכת אליה ושאינה מגיעה מה"אחור"... מהקצה באופן מוגבל... רדוד ומצומצם... להישרדות גרידא..

אך זוהי המשכה של פנים בפנים מתוך הפנימיות מתוך ה"עצם" והלב לתוכי הפנימיות והעצם של העולם...

שתהיה זו שנה שאינה גרידא ממשיכה הישרדות של "אחור לאחור" אך שימשכו בה חיים שוקקים... מלאי עלץ.. רוויי עונג ואושר מהעונג האלוקי...

והמשכת עונג אלוקית זו בגלל המהפך הנפשי שמחולל העם בעבודת התשובה - ממתיקה את מרירות הגבורה היוקדת בה אל אישה בגלל הנסירה..... את האש היוקדת בה בתחושות של כמיהה וגעגועים וכלות של נפש דרוכה... חסרת שלווה ונינוחות...

הדבר נעשה דווקא בעת השינה, היות ואז מתנקזים מהאדם כל המניעים השליליים שדבקו בו והם מתיים אותו מאוד ומיגעים וסוחטים... וכהם מסתלקים ממשיך המוח אל האדם חיות רעננה... מחודשת שלא היתה נמשכת בעת מנוחה...

השינה היא זו שמרעננת ומחזקת וממלאה תושיה! ההתנקזות הזו בעידן השנה מסמלת את עבודת ההזדככות שבתשובה והיא מעוררת למעלה המשכה מרווה... מרעננת... רווית שמחה ואושר הנמשכת מהחשק... מהרצון.... מהעט=ונג הפנימי... מהעצם... והיא ממתיקה את המרירות שבאמביציה שלה..

הרעיון מתגלם גם במנהג של טבילת התפוח בדבש - הכיצד?!

ד)מדוע תפוח בדבש דווקא ולא שאר פירות העץ?

יחודיות התפוח מתבטאת בכך שהוא גדל על עץ דליל בעלים והמסמל את העצם... את האהבה האלוקית המנוטרלת מעטיפות וכיסויים של עלים להסוואה...

אבל התפוח הזה שהוא סמל לאהבה האלוקית - נזקק לשרותם של המלאכים שימשיכו את האור ע"י מקיפים מצלים... מגנים מפני הבערה העצומה שבאהבת ה'...

התפוח גדל בטרם העלים לאות של קדימת האהבה האלוקית למקיפים המצמצמים אותה ומגבילים...

אך עם ההמשכה הזו והשרות שמציעים המלאכים הם גם מקטרגים, ביחוד בתום השנה כשהחיות של אשתקד מסתלקת ובטרם נמשך האור החדש... אזי היא עת זמינה ופגיעה לקטרוגים...

אך את התפוח הזה טובל העם בדבש...

לא בסוכר להמתיק, היות וחומר הסוכר מסמל את מידת החסד המתפשטת ואליה עשויים לחדור מינרלים מחמיצים ולהבאיש את המזון...

ואולם הדבש כובש וחובש בגבורה שלו והוא דביק ושולט אך העצם שלו הוא סמל המתיקות!

יש בו עוצמה להמתיק את הקטרוגים... וככול שהחומר הנחבש מר יותר, היות ויש בו עוצמה גבורתית עזה יותר - כן יהפכו הדבש למתוק יותר!

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה כדבש וכתיבה וחתימה טובה. אמן

כ"ד באלול תשע"ז