ב"ה יום שלישי, כ"ח אלול תשע"ז | 19.09.17
ניצחון הרוח על 'הרוח'. מימין: הרבנים אברהם וולף (כותב השורות), אלי וולף ודובי רבינוביץ'
ניצחון הרוח על 'הרוח'. מימין: הרבנים אברהם וולף (כותב השורות), אלי וולף ודובי רבינוביץ' צילום: שטורעם.נט
לנצח את הרוח / השליח הרב אברהם וולף

השליח באודסה הרב אברהם וולף השתתף אתמול (שלישי) בחתונת הת' מוישי וולף, בנו של בן דודו הרב אלי וולף, עב"ג הכלה דבורה שפאלטר מפלורידה ● בטור מרגש הוא משתף את ההשתתפות שלו בחתונה שהתקיימה פחות מיממה אחרי הסופה הקשה 'אירמה' שהיכתה באזור ובעוד שבאזור כולו שעות לפני תחילת החתונה המים עדיין לא זרמו וזרם החשמל נותק ● בפנים: גם קטע וידאו משמחת החתונה ● לטור המלא >>>
השליח הרב אברהם וולף, אודסה
אלי שלום.

שוב מזל טוב על החתונה אתמול. זה היה אירוע שייזכר בלב כל משתתפיו עוד שנים רבות.

אם נתחיל מהסוף להתחלה (כי אני יושב שעות ארוכות בשדה התעופה בפלורידה בדרכי חזרה לאודסה להספיק להיות עם הקהילה ב'שבת סליחות' - בגלל עוד טיסה שמאחרת כבר שעות, כי אפילו אמריקה הגדולה לא מצליחה להתמודד עם איתני הטבע, אז מותר לי לבלבל קצת את סדר הדברים), בלבותינו תזכר החתונה כאירוע חסידי, בו משפחות חסידיות מחתנות את צאצאיהם, בחתונה חסידית בהשתתפות שלוחים, אברכים חסידיים, בחורים יושבי 'אוהל'.

אתבטא במילים שאמר לי בסיום הערב ידידנו הרב אבי קאסל (מנהל ארגון 'סטארס' העולמי), כשדיבר על הבחורים - חבריו של החתן שרקדו ושימחו כל הלילה: "יש עתיד לליובאוויטש". ואת זה קודם כל יזכרו כל משתתפי החתונה.

עד כאן לגבי הזיכרון שלנו - משתתפי החתונה.

עכשיו לגבי הזיכרון שלכם והשיעור לחיים שהעברתם לי אישית (ואני חושב שאני לא היחיד), באם אסכם אותו בכמה מילים, יהיה זה: ניצחון הרוח על 'הרוח'...

יצא לנו במהלך עשרות שנות ידידותנו הקרובה לדבר הרבה על השעות ה'לא קלות' שחווים שלוחים רבים בהלך עבודתם: קשיים כספיים, אתגרים רבים בחינוך הילדים, קושי בשינוע מזון כשר ועוד קשיים אחרים, ובפרט קשיים הנובעים מכך כשהם מנסים 'לרדוף אחרי הרוח', להספיק דברים שלא נעשו במקומות שליחותם בשנים שלפני הגעתם: לפתוח עוד מוסד, לקרב עוד יהודי ועוד יהודי, להדביק חסר של שנים, או אולי עשרות שנים של נתק (בכמה מקומות אף לנסות לתקן 'שואה' יהודית רוחנית).

חלק מאותם שלוחים אכן הספיקו והצליחו 'להשיג את הרוח'. חלקם אף שילמו או משלמים מחיר כזה או אחר, על הספקים אלו. אבל גם אנחנו, שלפעמים אפילו הצלחנו 'לעצור את הרוח' לא ידענו שאפשר גם 'לנצח את הרוח'...

את זה אתם עשיתם אתמול. ברור לי שזה נעשה עם עזרה רבה של אנשים טובים, בראש ובראשונה ללא ספק יחד עם המחותנים הנפלאים שלכם למשפחות שפאלטער/גופין.

לי אישית, אין צל של הבנה על המחיר הנפשי ששילמתם (על המחיר הגשמי אני לא רוצה לחשוב, במילא לא יכול לעזור לכם כרגע בעניין).

אבל הרוגע ששידרתם במשך כל החתונה, עוד יותר מכך, בימים של ההכנות לחתונה; כשדיברנו כמעט כל יום, ע"כ שכל אזרחי פלורידה נתונים בהכנות לשמור על חייהם וחיי בני משפחותיהם לפני ההוריקן, ועוד יותר בזמן ההוריקן עצמו, אתם הייתם עסוקים בעניינים אחרים לגמרי. כשדיברתי איתך ואתה יושב בחושך עם בני משפחתך, ואין לך מושג מאיפה להביא להם מי שתייה;

כש"מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה", רוחות עזות וגשמי זעף לא משאירים שום דבר שלם בדרכם, ובעוד יומיים החתונה - אתה מספר לי ש'הכל בסדר', 'שהכל נהיה בדברו', 'שהרבי מעודכן והכל יהיה בסדר';

כשבשיחות איתך יום לפני החתונה, האורחים כבר מתחילים להגיע, ובאף מלון שהוזמן לאורחים, לא זורמים מים בברזים, ואין חשמל;

כששני אולמות כבר ביטלו לכם את ההזמנה למקום החתונה - אתה עדיין מספר שנרקוד ונאמר לחיים;

כשאני כבר מגיע לפלורידה ואלפי עצים בעיר זרוקים בכל פינה כששורשיהם למעלה ופניהם למטה, וגורמים לכך שיותר רחובות בעיר סגורים מאשר פתוחים. בכל אותו הזמן אתם עדיין משדרים 'הכנות כרגיל' והשאלה היחידה שמטרידה אתכם זה איך לדאוג לאלו שטיסותיהם בוטלו, שבכל זאת יגיעו בדרכים אחרות.

כי את התקווה, הרוגע והחיוך שום הוריקן לא לקח מכם, כמו ש"שום דבר" עד היום לא לקח מכם את שמחת החיים, את העידוד ואת היכולת להעניק לכולנו כתף תומכת בשעות קשות.

תמיד אחרי השיחה איתך אני שואל את עצמי: "מאיפה הוא שואב את כוחות הנפש האלו, אותם הוא מעניק לכ ו ל ם?".
מתברר שאתמול בבוקר הודיעו לכם מהאולם השלישי כבר, שהחתונה לא תתקיים כי ?יש עוצר? באזור. אתם עומדים מספר שעות לפני החופה, אף אחד מהאורחים לא יודע שהאולם בוטל, שהתזמורת לא תוכל להגיע כי עוד טיסה בוטלה. הקייטרינג מודיע גם הוא שאין דרך להכין את האוכל לקהל. וכל אורח נוסף שמגיע לא מגביר את סעיף החרדה אצלכם, רק את סעיף הדאגה שלכם "מה הוא אוכל/איפה הוא יישן/כמה מאורגן כל אורח"...

אני שומע תוך כדי הריקודים שערב לפני החתונה בוטלה הגעת העופות 'שחיטת ליובאוויטש'. אז אמרת שתהיה 'לקרדה עם לחיים', כי הרי גם כך התחתנו חסידים פעם, וגידלו משפחות חסידיות, להם גם לא הייתה תזמורת ואולם, והנה צאצאיהם מכהנים כשלוחים בעולם.

ובסופו של דבר, אתמול בחתונה, הייתה גם לקרדה חסידית, וגם המשקה נשפך כמים, גם 'שחיטת ליובאוויטש' הייתה על השולחנות, וגם שמחה בטהרתה בקעה רקיעים, וגם חיוכים ודמעות מילאו את האולם.

בשלב זה אתה עולה לבמה, והדבר היחיד שיש לך לומר זה "רבי, לך אזבח זבח תודה"!

ואני 'רק' שואל את עצמי מאיפה כוחות הנפש, מאיפה האמונה היוקדת שתמיד בסוף הכל יסתדר, מאיפה ומאיפה?

אז נכון שראינו על בימת החופה אתמול ארבעה סבים וסבתות לאורך ימים ושנים טובות, שכל אחד מהם ומהן הקדיש ומקדיש את חייו לעניני כ"ק אדמו"ר; נכון שאצלנו ברוסית אומרים ש"דם זה לא מים" ו"גנים בכל זאת עוברים בתורשה", אבל עד כדי כך?

אז היום אני יודע שכן, הם עוברים ומשפיעים, היום למדתי עוד שיעור "קטן" מכם - אנשים ?גדולים?, למדתי שאפשר לנצח את הרוח...

כשבשיחה הבאה כשאדבר עם מישהו שיש לו "קשיים" בשליחות או בכלל, נזכור שהייתה חתונה חסידית, שבה משפחה אחת קטנה עם שורשים חזקים נטועים היטב עמוק באדמת ההתקשרות "ניצחה את הרוח", העץ שלה עמד איתן בהוריקן, והרוח לא יכלה לה...

מזל טוב גדול לך ולכל אשר לך "בן דודי ומעודדי" (גם עכשיו אני משתמש במטבע לשון שלך), הוכחתם שוב ש"מעט מן האור" יכול להאיר מדינה שלימה היושבת בחושך.

מה אאחל לכם ידידי היקר בתוך שבעת ימי המשתה? יה"ר שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך, שיהיו צאצאי מעיך כמותך.
א גוט גיבענטש יאר לך ולכל אשר לך, כתיבה וחתימה טובה.

שלך, בן דודך מאודסה.

=============

צפו בקטע וידאו מהחתונה:

כ"ג באלול תשע"ז