ב"ה יום חמישי, ה' כסלו תשע"ח | 23.11.17
הגיגים לפרשת כי תבא ■ גב' רבקה ערנטרוי

מהו טיבו של הרז הכמוס והטמיר של היות העלץ ממלא ומציף את ילדינו והבעתם כה זורחת להפליא?.. מאין נשאבות הקלילות שברגליהם והזריזות שבתנועתם המוחקות כל רמז ואות לשקיעה וכובד עצל?.. כיצד זה מתרחש שאנו עשויים להגיע אל צפונות הלב שלהם.. והם מגלים מוכנות להישמע.. נאותים לציות ולקשב?.. ואיך זה מתחולל הנס שפתאום, מתוכי נקודת הנפש.. מתוכי התום שבהם, צצים ונחשפים לפנינו לפתע, כוחותיהם ההיולים.. כל אותם פוטנציאלים אדירים הטמונים נעלמים נסתרים בעומק ועתה הם נעשים אפשרויות למימוש חלומות כיסופיהם?.. ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
מי יהיה האב הנאמן... האם המסורה של ילדינו?

מהו טיבו של הרז הכמוס והטמיר של היות העלץ ממלא ומציף את ילדינו והבעתם כה זורחת להפליא?...

מאין נשאבות הקלילות שברגליהם והזריזות שבתנועתם המוחקות כל רמז ואות לשקיעה וכובד עצל?...

כיצד זה מתרחש שאנו עשויים להגיע אל צפונות הלב שלהם... והם מגלים מוכנות להישמע... נאותים לציות ולקשב?...

ואיך זה מתחולל הנס שפתאום, מתוכי נקודת הנפש... מתוכי התום שבהם, צצים ונחשפים לפנינו לפתע, כוחותיהם ההיולים...

כל אותם פוטנציאלים אדירים הטמונים נעלמים נסתרים בעומק ועתה הם נעשים אפשרויות למימוש חלומות כיסופיהם?...

וראה זה פלא, שהרי, בעוד טרם בגרו והיו לאיש, הם כבר חושקים להתרומם בדרג המעלות ולערוך מהפך בצביון הנפש שלהם...

ומדוע בעת היותם עדיין בחינת עלם.. נער הננער מכל משא והתחייבות - הם מייחלים כבר להעשות מעודנים יותר... אוטנתים ויצירתיים.... ושלא להניח לכל מגע שאינו עילאי וטהור לקרב אליהם?...

ואנו תוהים ומשתאים, הכלום, מעורבותנו בחייהם האישיים היא שסיגלה להם את הייחול הנשמתי להמשיך אל נפשותיהם שפע של זיו... של שמחה ואושר לנצח?...

ההיה זה בזכותנו שהם השיגו עמדה עליונה זו המנשאת אותם מעל ומעבר והיא שמעניקה להם את המסוגלות להתחבר עם החומר הנלמד... לחיות אותו... להרגיש אותו.... ולהפכו כחוליה חיה בתוך מערכת החיים המצורכבים שלהם?

ואנו נדהמים ותוהים, האם, אכן, אושר זה נמשך אלינו בשל האופן היחודי בדרכי החינוך הנאורות, שבחרנו להתנהל לאורם עם ילדינו התמימים?

ואולם הסוד לאושר מדשן וממוגג זה טמון במילות הפסוק בפרשתנו: "תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה" (כי תבוא כ"ח, מ"ז)
אלא, שהשמחה הפנימית המקננת בתוכינו ושהכל מבטיחים לה נצורות - היא מוגבלת מאוד ומותנה בתמורות של רגשותינו המתחלפים מקוטביות האחת לזו המוקצנת לה...

רגשות אילו אינם חסויים ומוגנים בפני מגע חיצוני פוגע! רגשות נפערים וגלויים אלה - מזמינים אליהם מקור של פורעניות ופגע... מדוע?

השמחה המתפשטת לה בקרבנו וזו שדבקה בילדינו... זו שמוגנת בפני פגיעה עויינת... זו שמדרבנת אותם להגיע אל צפונות הלב שבהם ולחולל מהפך נפשי מייגע בדרכי תלאות מבלי לחדול בשל תשישות ...

החדווה הזו המדריכה אותם בזיקים טהורים וזכים כ"כ להתחבר עם ערכים של אמת ולחיות אותם... להתעורר בכוחות אנרגטיים, המניעים אותם להתקדם הלאה בזריזות אך גם במתינות מדהימים - היא אינה עוצמה בלעדית, אקסלוסיסית... יחודית... בלבדית של קניין האדם עצמו!

האושר הזה מפכה מתוך השפע האלוקי הנמשך אליו וממלאו.... ומגדישו...

ככול שהאדם חש עצמו בטל יותר ונחבא אל כליו מבלי להפגין את היחודיות הבלעדית והאקסלוסיבית הבלבדית שלו - הוא מעתיר אליו שפע מדשן וחיות אלוקית הממלאה אותו עוז ותושיה ורגשות של רננה וזריחה צוהלת...

היות והמסוגלות שלו להפוך את תנועת "היש" הגואה בו ומתנשאת מעל ומעבר לתנועה של "אין" שהיא בטלה... רוכנת.... היא שמעוררת למעלה עלץ להמשיך אליו את השפע...

אך עמידה שהיא גאה וזחוחה מדי - היא שמשתקת למעלה, בעולמות הרוחניים כל צעד לגונן עליו מפני חתירה מהמארב האומרת להמשיך אליו תנועה של עצב... של דכדוך והמתבטאים בכובד קר ועצל נטול עלץ וחדווה...
יען אשר הוא אינו עובד את ה' בשמחה - היות והוא נמנע מתנועה ענווה הממשיכה אליו את השפע הזוהר הזה...אז מי יהיה האב הנאמן... מי תהיה האם המסורה של ילדינו אם לא אנו בהיותינו עומדים בפרץ בחרוף ובגבורה עילאית להקרין אליהם את סוד האושר הזה?

(עפ"י מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים, חלק ב' פרשת כי תבוא)
.

י"ז באלול תשע"ז