ב"ה יום רביעי, כ"ט אלול תשע"ז | 20.09.17
הקללה ועומק הברכה ■ הפרשה החסידית

בקריאה שטחית של הפסוק, לא ניכרת חומרתה של התוכחה הזו, עד כדי כך שהתורה ראתה להציב אותה בסיום התוכחה, כעונש החמור ביותר, לכן מבאר רש"י את משמעות התוכחה הזו, ועיון בדבריו מעלה שכל פרט בפסוק מוסיף על משקל התוכחה, כל קטע הינו החמרה בעונש עם ישראל, וכך הוא מבאר ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי' וולף
בפרשת כי תבוא מופיעה גם ה"תוכחה", תשעים ושמונה קללות, שחלילה יבואו באם לא נקיים את מצוות ה'. אדמו"ר הזקן (שיום הולדתו חל בשבת ח"י אלול) כותב ב'לקוטי תורה', שלמרות שבאופן גלוי דברי התוכחה הם היפך הברכה, אבל "לפי האמת – אינם רק ברכות". הם אך ורק ברכות.

התורה יש בה "סתים" ו"גליא". סתום וגלוי. הפנימיות והנשמה של ה"גליא", שהתוכחה נראית כקללה - הינם לאמתו של דבר ברכות נעלות ביותר.

*
התוכחה האחרונה בפרשה, שמיקומה בסיום התוכחה הינו כי היא שיאה של התוכחה, הקצה השלילי ביותר, הינם (דברים כח, סח): "והשיבך ה' מצרים באניות, בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה, והתמכרת שם לאויביך לעבדים ולשפחות, ואין קונה".

בקריאה שטחית של הפסוק, לא ניכרת חומרתה של התוכחה הזו, עד כדי כך שהתורה ראתה להציב אותה בסיום התוכחה, כעונש החמור ביותר, לכן מבאר רש"י את משמעות התוכחה הזו, ועיון בדבריו מעלה שכל פרט בפסוק מוסיף על משקל התוכחה, כל קטע הינו החמרה בעונש עם ישראל, וכך הוא מבאר:

"באניות – בספינות שביה". "והתמכרתם שם לאויבך" – אתם מבקשים להיות נמכרים להם לעבדים ולשפחות". "ואין קונה – כי יגזרו עליך הרג וכליון".

לא זו בלבד שעם ישראל יילקח בשבי למצרים, מקום גרוע מאוד שעם ישראל יצא משם לפני שנים לא ארוכות, והזיכרון השלילי שלהם משם עדיין טרי, כך שעצם אזכור המקום מעורר חלחלה בלבו של היהודי, "אין מיראין את האדם, אלא בדבר שהוא יגור ממנו" – אלא גם הדרך לשם, "והשיבך ה' מצרים", תהיה מתוך צרה כפולה: (א) "באניות". (ב) "בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה".

הן הדרך לשבי-מצרים שתהיה "באניות", והן הדרך הקרקעית "בדרך" – הינן גרועות ביותר.

(א) יש הבדל בין מסע-שבויים רגלי, על גבי האדמה, לבין מסע-שבויים באנייה. מסע-שבי באנייה כרוך בצער וייסורים גדולים יותר, מה עוד שמרותם של השובים על השבויים הינה משמעותית הרבה יותר באנייה באשר על גבי הקרקע.

(ב) הדרך הקרקעית למצרים היא, כפי שבני ישראל ראו בעצמם - "מדבר גדול והנורא, נחש שרף ועקרב, וצימאון אשר אין מים". עד עתה עם ישראל צעד בדרך זן מתוך נסים וחסדי הקב"ה, אבל כאשר "והשיבך ה' מצרים" לשבי, אזי זו דרך איומה, "בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה".

וכאשר תגיעו למצרים, ל"שם", אזי "והתמכרתם שם לאויביך". אין פירוש הדברים שהאויבים, השובים, יוציאו אתכם למכירה, אלא כדברי רש"י: "אתם מבקשים להיות נמכרים להם לעבדים ולשפחות". אתם עצמכם תתחננו בפני השובים שלכם, "לאויביך", שיקנו אתכם כעבדים, כי כך לפחות תישארו בחיים – אבל "ואין קונה", הם לא ירצו כלל לשמוע אתכם, "כי יגזרו עליך הרג וכליון". זהו שפל ירוד ביותר של פסוקי התוכחה.

*
מלבד חלק ה"גליא" שבתורה, יש בה גם "סתים", וכאמור, דברי התוכחה "לפי האמת – אינם רק ברכות", הם רק ברכות, כך שיש להביט אל הפנימיות של פסוק זה ושל פרטי ביאורו של רש"י.

מטרתה של התוכחה היא, שעל ידה עם ישראל יגיע אל מעלת התשובה, וכדברי הפסוק (דברים ל, א-ב): "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה .. והשבות אל לבבך .. ושבת עד ה' אלוקיך".

כיון שמטרת התוכחה היא להביא אל מעלת התשובה, לכן תוכנה של התשובה מרומז בפסוק החותם ומסיים את פרשת התוכחה:

מעלתה של התשובה היא, כדברי הגמרא (יומא פו) "גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כזכויות", על ידי התשובה האדם מקבל "זכויות" ייחודיות, שאינם בנמצא גם לא אצל צדיק גמור.

כל דבר בעולם יש בו ניצוץ קדושה, ניצוץ אלוקי, המחיה ומהווה אותו, וכאשר אנו עוסקים כנדרש עם דברי העולם - אנו מבררים את אותם ניצוצות ומעלים אותם בחזרה לקדושה.

הצדיק, שעוסק עם הדברים המותרים, אזי הוא מברר ומעלה רק ניצוצות של "קליפת נוגה", אך ניצוצות שנפלו במקום נמוך יותר, במקום של "ג' קליפות הטמאות לגמרי" - כיון שהוא אינו עוסק איתם, הוא לא עוסק עם דברים שהתורה אוסרת אותם, אזי הוא אינו מברר ואינו מעלה אותם.

אך עצם העובדה שניצוצות אלו נפלו במקום כה ירוד, מורה הדבר על גובהם הראשוני, כפי הידוע ש"כל הגבוה יותר – נופל למטה יותר". וכיון שהצדיק אינו עוסק בבירור הדברים האסורים, הוא אינו בא במגע איתם, אזי הוא גם לא מברר את אותם ניצוצות ירודים, שמקורם הינו נעלה ומרומם מאוד.

לעומתו, החוזר בתשובה, כיון שהוא כן ירד למקום נמוך, וכן הגיע אל אותם ג' קליפות - אזי כאשר הוא חוזר בתשובה, הוא מעלה את אותם ניצוצות בחזרה לקדושה, וממשיך אור עליון ביותר.

זה תוכן סיום דברי התוכחה "והשיבך ה' מצרים .. והתמכרתם שם לאויבך ואין קונה". מטרת התוכחה היא "והשיבך ה'", החזרה בתשובה, כדי שגם ממקום שעליו נאמר "שם", במובן של "ובקשתם משם את ה' אלוקיך", ("זה", גלוי וברור - מסמל את הקדושה, ואילו "שם", נעלם ורחוק - מסמל את ה"קליפה"), גם ממקום של "אויבך" – על ידי התשובה, נוציא את ניצוצות הקדושה,

ועל ידי זה "ואין קונה", במובן של "אין" (אל"ף פתוחה, יו"ד חרוקה), "מאין – יבוא עזרי", המרמז על הקב"ה המכונה בתואר "אין", כי הוא לא ניתן להשגה. על ידי גאולת הניצוצות מ"שם" ו"ואויביך", אזי "אין – קונה", נקבל אור וגילוי של "אין", הקב"ה, עצמו.

*
אך מלבד המעלה שיש בהעלאת אותן הניצוצות חזרה אל תחום הקדושה, הרי עיקר מעלת התשובה היא בעם ישראל. לא רק בניצוצות שאותן הם מעלים, אלא בהם עצמם. יהודי הוא "חלק אלוקה ממעל ממש", כך שלא סביר לומר שהתוכחה שנאמרת לו היא רק לטובת הניצוצות, אלא התוכחה נועדה למענו הוא. למען העילוי שיהיה בו.

את עומק מעלת התשובה שנפעל ביהודי עצמו – אומר לנו רש"י, שיש בביאורו "יינה של תורה". יין המבטא את הפנימיות של פרי הגפן, ה"סתים" שיש בגליא של ביאורו:

הבדל יש בין "בן" לבין "עבד". גם הבן וגם העבד עושים את רצון המלך, אבל אצל הבן הדבר נובע מטבע נפשו. כבן של אביו המלך, כמי שמבין את מעלת האבא, הוא עושה את רצונו ונמשך אליו. הדבר לא בא לגמרי מתוך עבודתו ויגיעתו, אלא מצד האבא, המלך. זו עבודת הצדיקים, בניו של ה'.

לעומתו, העבד, הוא אדם פשוט, בא ממרחק, אין בו הבנה וגילוי של המלך, וכאשר הוא מחליט להתנתק ממקומו, היפך טבעו, ושואף להיות עבד המלך, להתמסר אליו לחלוטין – זו מעלת התשובה.

אלו הם דברי רש"י על הפסוק: "אתם מבקשים להיות נמכרים לעבדים", זו תנועת נפש מצידכם, זו בקשה שלכם, "אתם מבקשים", התמסרות מצדינו של עבודת התשובה, להיות עבדיו של הקב"ה.

וזה גם תוכן המשך ביאורו על הפסוק: "ואין קונה – כי יגזרו עליך הרג וכליון", בעבודת התשובה:

משמעותה הפנימית של "הרג וכליון" הינם, שחיי האדם אחרי התשובה היא בתנועת נפש של "הרג" תאוות העבר, הוא ברגש של כליון אל הקב"ה, "כלתה נפשי". בדומה לדברי המשנה (אבות ה, כא) "בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם", כאשר אדם מגיע לדרגה של "בן מאה", הוא בירר את כל עשר כוחות הנפש שלו, כפי שכל אחד כלול מעשר, ויחד הם מאה - אזי ה"עולם" הוא כמו "עבר ובטל" אצלו, הוא מרומם מהוויות העולם הגשמי, "כאילו מת ועבר ובטל - מן העולם".

*
יהי רצון, שעל ידי לימוד "יינה של תורה", פנימיות התורה של דברי התוכחה, נזכה שבקרוב ממש תתגלה הטוב של פנימיות התוכחה, בטוב גלוי לעין, שנראה זאת בעיניים גשמיות, בכל פרטי החיים, בבנים, חיים ובריאות איתנה, ופרנסה בהרחבה, והתוכחות יהיו רק "על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך", וכל אחד מעם ישראל ייכתב וייחתם בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ועד לברכה העיקרית, ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

(מתוך לקוטי שיחות חלק יט)

ט"ז באלול תשע"ז