ב"ה יום חמישי, ה' כסלו תשע"ח | 23.11.17
הגיגים לפרשת שופטים ■ גב' רבקה ערנטרוי

אך, הכלום, אין הם חוששים כי בעטיה של הפליה זו - עלולים הורים תמימים אלה לעורר כלפם סקאנדלים... קיתונות של תרעומת מצד הבנים האחרים ולגרור בכך שערוריות הנעוצות בקנאה עמוקה.... בטינה עזה וברגשות סלידה שליליים ואיומים נגדם? ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
הגיגים לפרשת שופטים

לחבב את הקטן על פני כולם?

איתא במדרש על הפסוק "שוטרים ושופטים תתן לך בכל שעריך" משל למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולם, והיו לו כו"כ נכסים והיה בהם פרדס שהיה אוהבו יותר מכולם, אמר המלך אני נותן את הדבר שאני אוהב לזה שאני אוהב...

כך אמר הקב"ה אני אוהב את ישראל שנא' "כי נער ישראל ואוהבהו וכתיב וה' אוהב משפט, אני נותן את המשפט לישראל ובזכות זה אני משרה שכינתי עליהם וגואלם" (דב"ר פ"ה, ז) האם מוסרית היא ויש בה מן ההגינות ויושר - העתרה של חיבת יתר ... אהבה מועדפת לבן הקסם הקטנטן בשל היותו החמוד והמתקתק יותר מכולם ?

האומנם, יש, אולי, כאלה המתעלמים מהעובדה שאולי, אין זה נוהג הולם ובכל זאת והם אינם מאמינים ומשוכנעים בהן צדקם בדרך זו ומצפונם, אולי, נוקף אותם בשל קיפוחם של האחרים אך הם אינם עשויים להתמודד באתגר זה ובכל זאת הם מרעיפים את אהבת האין סוך וחיבתם היתרה למחמד נפשם... בן החמד הקטנטן והמתוק...

אך, הכלום, אין הם חוששים כי בעטיה של הפליה זו - עלולים הורים תמימים אלה לעורר כלפם סקאנדלים... קיתונות של תרעומת מצד הבנים האחרים ולגרור בכך שערוריות הנעוצות בקנאה עמוקה.... בטינה עזה וברגשות סלידה שליליים ואיומים נגדם?

האהבה שהמלך רוחש לבנו הקטן בהעניקו לו את ירושת הפרדס החביב עליו מכל - אינה משקפת תנועה רכרוכיות וחלישות מתרפסת...

אדרבא... יחס זה נובע מחוסן נפשי... מבגרות מוסרית ומהקרבת אין סוף... ממסירות נועזת היוצקת תשתית מוצקה... יסוד מעוגן... ויתד נאמן של מורשת חינוך המקנה ערכים ונכסי יוקרה לחיים... עדי עד! לנצח!

המלך אינו מוריש לבנו אהובו שדות חיטים להבטחה של צרכים חיוניים... נחוצים למחיה...

הוא מעניק לו דווקא, פרדס של עצים מניבים פירות עסיסיים... מענגים... משיבי לב ונפש שאינם נצרכים לחיי האדם, אך מהווים מקור להנאה מבסמת...

המשל אינו מגלם את חיבת ה' לעם בהמשיכו להם את מורשת התורה והמצוות החיוניים לחיי נפש תקינים, אך הוא מוריש להם את הזכות להיות בעלי המשפט הוא המקור הממשי.... המציאותי לעונג והחייאה של נפש... הכיצד?

מה מדהימה ומפליאה עובדה זו שדוקא הנער הקטן שטרם בגר וטרם השכיל והוא נטול נסיונות חיים - יטול קב זה, שהרי כדי להיות ראוי ותואם למשרה נכבדה זו של שופט נערץ - על האדם להיות מנוסה בשטח זה... משכיל מאוד, חכם עצום ונבון בתובנות של חכמת חיים עשירה ביותר... היתכן שדווקא הנער הצעיר שטרם התנסה בנחשולי החיים יהיה זכאי לרשת תואר זה?

הפרדס המרענן והמשיב לב בפירותיו העסיסיים - מגלם את עיקרון המשפט שאינו מושתת על מימצאים של הגיון בריא ושכל ישר ופריטי מידע הנחשפים והעולים במחקר...

ה' אוהב משפט שבו מעורה השופט בכל הפרטים הכרוכים בחקירה והוא מאזין אף לפרטים המשקפים חוסר אמת משווע היות ובכך נעשה השופט חוליה חיה מהמערכת והוא חי ומרגיש וחווה את המציאות החיה על בשרו של האנשים העומדים מחולו במשפט...

היכולת להצטמצם ולהשתפל מרוממות עריצה הכרוכה סביב האיגו והישות האישיים של השופט... המסוגלות להתעלם ממניעי היוקרה המתנשאת מעלי כסא הכבודה המלכותי ולהתחבר אישית ונפשית באופן שהוא קונקרטי וממשי עם העומדים מולו במשפט היא תנועה המגלמת עמידה שהיא מקצוענית מאוד... מתוכננת ומחושלת והעומדת להוציא לפועל משפט של יושר... אמת והגינות...

היות והמסקנה החותכת במשפט היא תוצאה של הזדהות כנה ואמיתית של השופט עם מצבם של הנשפטים...

"ארדה נא" אמר ה' כששמע את צעקתה הנואשת ואת נאקת הכאב של הנערה הנענשת בסדום על אשר האכילה בחשאי את העני שהתחנן על חייו...

היכולת "לרדת"... להצטמצם אלי הנפש של הזולת... להבין אותה ולמצות את המשפט במסקנות של נסיון שהוא חי ומבין ומעורה במערכת הנוכחית... בפרטי הפרטים כדי להתחבר עם המציאות הריאלית.. - היא מסוגלות המביאה עימה יכולת לקביעה של פסקי יושר והגינות.

את האמת הזו... את היושר הזה וההגינות הזו הוריש לנו ה' ונטע בנשמותינו ובעת שאנו שופטים ודנים את רעינו... - אנו, למעשה, נשפטים בעצמינו אם, אכן, אנו מתנהלים עפ"י ערכי אמת זו הטבועה וחצובה בנשמותינו...

האם נחשפת אז נקודת האמת הצפונה בצפור הנפש ונהיה הוגנים ומבינים ומתחשבים או שמא, חלילה, יגלם הפסק שאנו גוזרים וחותכים נגד רעינו בבקורת קטלנית - השלכה של רגשותינו השחצניים... של איגו נשפל ומתועב של תנועה מתנשאת... מתרברבת מושחתה?

כשהעצם היהודי מתגלם במשפט והוא משקף טוהר ואמת ותמימות של זוך של נער רך שטרם טעם חטא - רואה בנו ה' את עצם הנפש שלנו הנמשכת מהעצם שלו והוא מתעורר באהבת אין סוף והוא משרה בנו את שכינתו הקדושה ונער ישראל וה' אוהבו

שבת שלום
ג' באלול תשע"ז