ב"ה ערב ש"ק, ו' כסלו תשע"ח | 24.11.17
הגיגים לפרשת עקב ■ גב' רבקה ערנטרוי

אי שם במצולות האדמה חבויים נעלמים להם חומרי גלם... מתכות יוקרתיות יד האדם לא השיגה אותם עדיין בחפירותיה.. למרות מאמצי הכורים הנחושים בחציבתם הנמרצת למעמקי הארץ - טרם צללה כרייתם אלי האתרים המרוחקים יותר בנפש.. לרדת לעומקה של נפש הילד.. להסיר מתוכו גושי "עפר" חוסמים את הזרימה הקולחת והבריאה ולדלות את ה"מטמונות" הנחבאים בסתר נשמתו - היא עבודה נועזת שאי אפשר להפסיק.. ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
ארץ הרים ובקעות (עקב י"א, י"א)

אי אפשר להפסיק..

אי שם במצולות האדמה חבויים נעלמים להם חומרי גלם... מתכות יוקרתיות יד האדם לא השיגה אותם עדיין בחפירותיה...

למרות מאמצי הכורים הנחושים בחציבתם הנמרצת למעמקי הארץ - טרם צללה כרייתם אלי האתרים המרוחקים יותר בנפש...

לרדת לעומקה של נפש הילד.... להסיר מתוכו גושי "עפר" חוסמים את הזרימה הקולחת והבריאה ולדלות את ה"מטמונות" הנחבאים בסתר נשמתו - היא עבודה נועזת שאי אפשר להפסיק...

אך לעולם לא ישכיל "אמן" זה להגיע לכל אותם חגווי הסלע החבויים בעמקי לבבו של הילד... בסתר המדרגה... ולדלות משם את כל אוצרות הנפש העשירים שלו...

את החציבה הזאת... את הכריה הזאת...אי אפשר להפסיק..

לגוע ברוך ובעדינות בפוטנציאלים האין סופיים שלו... להביא לצריפתם במיומנות מקצוענית של יד "החרש" כך שהילד יקרין זיקים של נשמה להאיר את סביבתו...

לגוע ברוך בריגושיו הגואים של הילד הסואנים ומזדקרים כהר בולט מעל פני האדמה וללטף את הריגושים השקועים שלו כגיא.... כבקעה...

ואולם כל גייא יוצר הר וכל הר יוצר גיא...

זהו המסר הרוחני שגוללים המילים בפרשה "ארץ הרים ובקעות"!

הר היא תחושה גועשת הבוקעת מבפנים.... ממצולות הנפש , ואולם הר הוא גם אופן של תגובה של רגש מתפעל שצץ ועולה ומציף...

כל הר יוצר בקעה ממש במו שהחותמת הבולטת יוצרת שקע בשעווה...

הכלום, ידע אז המחנך להמשיך אל הילד הגועש ורועש בסערת הנעורים התוססת הקרנה שהיא חסויה... נסתרת כבקעה?

וממנה תימשך הדרך של התלמיד לנוהג בוגר ומאופק שימשיך אחריו תגובה מתפעלת ומתרגשת של המחנך בתדמית של הר?

השלווה הפנימית של האדם... הרוגע וההתבטלות הרוכנת - משווים לו את הדמות הענווה... ואורח זה, אכן, מעורר אצל הזולת הערצה ומאווים להתקרב... להתחבר... ולצאת אליו מתוכי המעמקים בתדמית של הר...

ואילו הרגש הגועש.... הסוער והמבקש לדבוק - יוצר הירתעות מה... נסיגה ..

את תורת הנפש הזו להיות בחינת בקעה.... אי אפשר לממש בטרם האדם נעשה בוגר... חושב ומאופק ובטרם דמו תחילה רגשותיו הסוערים והבולטים להר...

גם בתפילת השחר אנו מוצאים מסלול זה..

בחלק ה"מיושב" (ברכות ק"ש וק"ש) המקביל לקיום מצוות עשה -אנו ממשיכים אורות שהם מיושבים בתוכי כלי המצוות.. הם נסתרים שם ונחבאים כבגיא ואין לנו תחושה ממשית בהם ..

ואולם לעומת זאת, בתפילת העמידה המקבילה לשס"ה לא תעשה.... והנעשית מתוך תנועה שהיא רוכנת בהשתחוואה...

נודמת ושאינה נעה -נמשכת אלי האדם שכינה המדומה להר... היא מקפת... ומחבקת... מגוננת שלא ימעד, חלילה, במשך כל היום...

המחנך היקר והנערץ החושף מטמונות בלבב החניך בארץ שיש בה הרים ובקעות ידע לשדרג את מהלכו של הילד לתוך מסלול החיים..

הכלום, תוכל תנועה רוגשת סוערת גואה כהר של החניך - לעורר בקרב המחנך תנועה בוגרת של "גיא" המגלמת מסוגלות להבלגה נודמת והמעלימה בקרבה השפעה אוהבת כמוסה ונסתרת?

ומתנועה תוססת כהר שזכתה למגע מחנך כשיר - יתנשא הילד ויתרומם בעזרת ה' למעלה ה"גיא" של עמידה ענווה ומתבטלת והיא תעורר תגובה של "הר" של התפעלות של "ראו גידולים שגדלנו"

לדלות את העושר הטמון הנסתר בארץ חפץ של הרים ובקעות של אור החסידות - אי אפשר להפסיק....


(לקוטי תורה פרשת עקב ומאמר פרשת עקב ד"ה "ארץ הרים ובקעות" תשמ"ז)

י"ט במנחם-אב תשע"ז