ב"ה ערב ש"ק, כ"ו מנחם-אב תשע"ז | 18.08.17
כ"ף אב – מתורת בעל ההילולא ■ הפרשה החסידית

בשבת זו, כ"ף מנחם-אב, יחול יום ההילולא של כ"ק הרה"ג הרה"ח המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן ע"ה, אביו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, שנפטר בגלות במדינת קזחסטאן אליה הוא נשלח על ידי השלטון הקומוניסטי, ושם נטמן, לרגל יום זה אתמקד בקטע של שורות בודדות, מתוך ביאור ארוך שלו על דברי הזהר בפרשת ויחי ● הרב אלי וולף מגיש השבוע מתורתו כ"ק הרה"ג הרה"ח המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן ע"ה, אביו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי' וולף
בשבת זו, כ"ף מנחם-אב, יחול יום ההילולא של כ"ק הרה"ג הרה"ח המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן ע"ה, אביו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, שנפטר בגלות במדינת קזחסטאן אליה הוא נשלח על ידי השלטון הקומוניסטי, ושם נטמן.

לרגל יום זה אתמקד בקטע של שורות בודדות, מתוך ביאור ארוך שלו על דברי הזהר בפרשת ויחי.

*
בספר הזהר (רלח ב) מובא על משפט הרשעים בגיהנם, ועל כך שיש "גיהנם של אש", ויש "גיהנם של שלג", ומובא שם הפסוק מספר תהלים (סח, טו) "בה תשלג בצלמון", המרמז על גיהנם של שלג.

ממשיך הזוהר ושואל "יכול אף ישראל כן?" האם גם עם ישראל ייענש בגיהנם של שלג? ומשיבים שם שלא. שנאמר (משלי לא, יא) "לא תירא לביתה משלג", עם ישראל אינו אמור לחשוש מגהינם של שלג "לא תירא .. משלג", והסיבה היא: "כי כל ביתה לבוש שנים".

מבאר הזוהר שהמילה "שנים" יש לנקדו באופן שונה, לא "שנים" (שי"ן קמוצה, נו"ן חרוקה) במובן של בגד אדום ("אם יהיו חטאיכם כשנים"), אלא "שנים" (שי"ן שוואית, נו"ן פתוחה, יו"ד חרוקה) במובן של המספר שתיים. "כל ביתה לבוש – שניים".

והזהר מציין דוגמאות בזכות איזה "שנים-שתיים" אין לעם ישראל מה לחשוש מהשלג: "כגון; מילה ופריעה, ציצית ותפלין, מזוזה ונר חנוכה". בזכות זוגות המצוות הללו, "שנים-שתיים", אזי "לא תירא לביתה משלג - כי כל ביתה לבוש שנים".
עד כאן דברי הזהר.

*
מבאר רבי לוי יצחק ע"ה מדוע הזוהר בחר דווקא את הדוגמאות של הזוגות הללו: "מילה ופריעה, ציצית ותפילין, מזוזה ונר חנוכה" – כי כלל צרכי האדם מוגדרים בשלושה קטגוריות: "האדם עצמו", "לבוש" ו"בית". מזון למחייתו, אוכל הנכנס לגופו ומחיה אותו. בגדים ללבוש, ובית להתגורר בו.

כל זוג מזוגות המצוות שהזוהר ציין הינם כנגד קטגוריה אחת:

"מילה ופריעה" - הינם מצוות הנעשות ב"גוף" האדם עצמו.
"ציצית ותפלין" - הינם מצוות שהם בתחום ה"לבוש" של האדם, כי התפילין הם כמו לבוש על האדם.
"מזוזה ונר חנוכה" - הינם מצוות הקשורות עם ה"בית" של האדם.

*
יתרה מזו: שלושת הקטגוריות הללו, מרומזות בפסוק עצמו: "כל ביתה לבוש".

"לבוש" – מסמל את שתי המצוות, "שנים", הקשורות עם קטגורית ה"לבוש": ציצית ותפילין.
"ביתה" – מסמל את שתי המצוות, "שנים", הקשורות עם קטגורית ה"בית": מזוזה ונר חנוכה.
"כל" – מסמל את ספירת ה"יסוד". בספר דברי-הימים-א, דוד המלך מברך את הקב"ה על השלמת התרומות מעם ישראל לבנין בית המקדש, והוא מפאר את הקב"ה ואומר (כט, יא): "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ".

בספרי חסידות מבואר שבפסוק זה דוד המלך מזכיר את כל שבעת-הספירות לפי סדרם: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות: לך ה' הגדולה-חסד, והגבורה-גבורה, והתפארת-תפארת, והנצח-נצח, וההוד-הוד, כי כל-יסוד, בשמים ובארץ-מלכות.

לא כאן המקום להרחיב בביאור כל הפרטים, אך אנו רואים שהמילה "כל" מקבילה לספירת היסוד, ומצוות המילה הנעשית בגוף האדם גם היא קשורה עם ספירת היסוד.

ולכן המילה "כל" בפסוק "כל ביתה לבוש" – מסמל את שתי המצוות, "שנים", הקשורות עם "גוף האדם" עצמו: מילה ופריעה.

ובגלל, "כי", "כל ביתה לבוש", הן ב"כל", הן ב"ביתה", והן ב"לבוש" – "שנים", בכל אחת מהקטגוריות הללו יש "שנים" במובן של "שתיים", לכן "לא תירא לביתה משלג", עם ישראל אינו צריך לחשוש מגיהנם של שלג.

*
בגלל שבכל אחד מהתחומים הללו יש "שנים-שניים", צמד של מצוות, לכן "לא תירא לביתה משלג", אין מה לחשוש מגיהנם של שלג. אך אילו היתה רק מצוות אחת בתחומים הללו, היה ממה לחשוש.

"אש", ו"שלג" - מבטאים קצוות הפכיים, אש היא אדומה, ושלג הוא לבן. אדום ואש, מסמלים גבורות, שלילה. לבן ושלג, מסמלים חסדים, חיוב.

"גיהנם של אש", הוא גבורה שלילית, הוא עונש על מעשים שנבעו מחמימות שלילית, כאשר אדם עובר על מצוות לא-תעשה. "גיהנם של שלג", הוא עונש כאשר לא בוצעו דברים של חיוב, על אי-עשיה שנובעת מקור רוחני, מעצלות.

ישנם מצוות שתוכנם הוא הסרת השלילה, הסרת גבורה שלילית. וישנם מצוות שתוכנם הוא המשכת אור ושפע רוחני, מצוות של המשכת חסדים.

מצוות שתוכן קיומם הוא הסרת השלילה – מגינות עלינו מ"גהינם של אש". מצוות שתוכן קיומם הוא המשכת חסדים - מגינות עלינו מ"גיהנם של שלג".

אילו היה לנו רק מצווה אחת מכל קטגוריה, רק את המצוות: מילה, ציצית, ומזוזה – היינו אמנם מוגנים מ"גיהנם של אש", אבל היה לנו לחשוש מ"גיהנם של שלג". תוכנם של המצוות הללו הוא רק דחיית הרע, הסרת השלילה.

מילה – מהותה הוא הסרת הערלה, הסרת השלילה.
ציצית – שעיקרה הוא פתיל התכלת, צבע המסמל כיליון וביעור החומר והגשם. להבת אש הדולקת יש בה שני צבעים, הצהוב והתכלת. התכלת, הקרוב לפתילה, הוא זה המכלה את חומר הבעירה, את הפתילה והעץ. הצהוב הוא זה המאיר.
צבע תכלת מסמל כיליון ושריפה, תכלת מלשון כיליון. לכן הציצית, שיש בה פתיל תכלת, מבטא את כיליון הדינים והגבורות.
מזוזה - מהותה הוא הגנה ממזיקים. יתרה מזו: הערך המספרי של המילה "מזוזה" הוא בגימטריה 65, זו אותה הגימטריה של שם "א-ד-נ-י", שאותיות הוא "דינא", במובן של דין, עשיית דין עם המזיקים, שלילת המזיקים.

כך שאם היו רק מצווה אחת בכל קטגוריה: מילה, ציצית ומזוזה, מצוות שמהותם הוא דחיית הרע – אזי יש באמצעותם הגנה מ"גיהנם של אש", אך אין ביטחון של "לא תירא לביתה משלג", מגיהנם של שלג.

אך כאשר יש "שנים", צמד מצוות - גם מצוות פריעה, גם מצוות תפילין, וגם מצוות נר חנוכה - אזי "לא תירא לביתה משלג".

תפילין - מהותה הוא המשכת המוחין העליונים על האדם,
נר חנוכה – "שמן" מהותו חסד, שמן החתום בחותמו של "כהן גדול", מסמל את המשכת אור התורה,
פריעה – שמהותה הוא לא הסרת השלילה כמצוות המילה, אלא תוכנה הוא גילוי החיוב,

כאשר יש בכל אחת מקטגוריות של "כל" "ביתה" "לבוש", "שנים-שתיים", מילה פריעה, ציצית ותפילין, מזוזה ונר חנוכה, כאשר יש לא רק מצוות של הסרת השלילה, אלא גם מצוות של המשכת החיוב והחסדים – אזי "לא תירא לביתה משלג", אין מה לחשוש גם מ"גיהנם של שלג".
 
(לקוטי לוי יצחק, הערות לספר הזהר, בראשית, עמוד רלה ואילך)

י"ח במנחם-אב תשע"ז