ב"ה יום ראשון, כ"ט כסלו תשע"ח | 17.12.17
הגיגים לחמישה עשר באב ■ גב' רבקה ערנטרוי

"כיצד נשחל בינות החייץ של הלבבות הכבל השובה הזה.. עבותות של אהבה"? חוקרים בני העשרה.. "הכלום, מניע של יופי.. של נוי וחן אישיים.. המה סוד ההצלחה במהלך, אבל הרי לא את כל אחד חנן ה' בתכונה שובה זו? ואולי, גורמי ה"גזע" היחוס.. ואולי, העושר והזהובים שב"נדן" הם עילת הקסם של ההוצאה לפועל של קשרי הזוגיות הפוריים ואם כה פני הדברים, הרי, שהעובדה הזו מאיימת ומרתיעה ומפרידה בין הרבים שלא נחונו במעלות אלה.." נשמע הנוער מאוכזב ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד לאתר חב"ד 'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
האמת לעד של אותו היום..

כשהם מגיעים הלום מעברו השני של מתרס החיים - הם נושאים עימם לתוכי שנות העשרה כיסופים לחוויות של קסם... וחלומות סמויים...

ומתוכי אשנבי הנשמה רוחש בתוכם רגש סקרנות צעיר, תוסס ומבקש ומפציר לפתח בקרבם מודעות עצמית גבוהה...

בצפונות נפשם הם שואלים לבטא את עצמם מתוכי אווירה של תכונה רווית ציפיות והתרגשות...

והם תוהים - מהו העונג... מהו סוד המשמעות של החיים הנפערים לפניהם?

אך המציאות הנוכחית והאפורה - המתדפקת לה עלי נימי הערגה שלהם השואפים רווחה - והתופחת על פניהם קשוחות - מותירה אותם מתנכרים.... נטושים...

ואולם בחמישה עשר בחודש כשהירח זרח במלואו - הוא שח להם כיצד הוא שש לנתב את אורוחותיו בשחקים...

"ההתחדשות היויומית שלי... הציפייה שיקרינו עלי אור והשינויים במידת הזריחה התמידיים הפוקדים אותי - מפיחים בי אושר... שמחה שהיא פנימית ורצופה... וגיל - אותו רגש פנימי מענג הצף ועולה בשל ארועים מפתיעים של התחדשות "...

והחמה? הם משתאים... "הגם היא סובבת במערכת השמים צוהלת וששה"?

"השמש מאירה תמיד ובאופן מונוטוני... משעמם... מלאה ומונע מהישות שלה תחושה של כסופים"...

"אבל הכיסופים האלה" - הם משתאים - "אובדים בתוכי חלומות הפז שלנו, המתנפצים עלי שוברי הגלים של הגיל... של הרננה..."

"דווקא הכיסופים האלה" - מבהירה להם הלבנה, "הם אותו מנגנון היוצרים בלב המשתוקק - רגשות התפעלות והערכה... הכרה בטוב ומודעות ליושר... והתחברות במוטיבים של אמת"...

"אמת? המתיימרת את כי מצויה "האמת" בתוכי הכזב של העולם הזה?" הם מוחים נוגות כלפי הלבנה ...

"את האמת תקרינו אתם" היא מתריסה. אמת שבוקעת מתוכי הנימים הטהורים של הלב התמים והצעיר שלכם!" צוהלת הלבנה...

"מהי האמת?" הם מקשים...

"ובאותו יום כשהאור והזריחה נמשכים לעולם לאחר התופת והחרב של תשעה באב - נשברים הקרדומות (המגל לכריתת עצי המערכה) לאותות שלום ושלווה..

ובאותו יום שוב עלו אבותיכם חיים, מהשוחות שחפרו החל מתשעה באב והירח שהאיר אז את שמי המדבר שח להם כי היה זה יום של מחילה ...

וביום זה מניחים את העוגן... את התשתית והמכון של משכנות ישראל היות וביום זה כביום החופה מלבין גוון השני שבזוהמה וכל אחד עומד תחת לחופה זך וטהור...

את היתד של הבית הזה תוקעים בתוכי חממה של מציאת חן ושל הליכה בשבי אחר קסם המעלות של חוט של חן וחסד המשוך על פני המיועדים הקורנות."

"כיצד נשחל בינות החייץ של הלבבות הכבל השובה הזה... עבותות של אהבה"? חוקרים בני העשרה... "הכלום, מניע של יופי...של נוי וחן אישיים... המה סוד ההצלחה במהלך, אבל הרי לא את כל אחד חנן ה' בתכונה שובה זו?

ואולי, גורמי ה"גזע" היחוס... ואולי, העושר והזהובים שב"נדן" הם עילת הקסם של ההוצאה לפועל של קשרי הזוגיות הפוריים ואם כה פני הדברים, הרי, שהעובדה הזו מאיימת ומרתיעה ומפרידה בין הרבים שלא נחונו במעלות אלה..." נשמע הנוער מאוכזב..

"היופי והחן האישיים, אכן, שובים ולכן קבעו חז"ל שאין האישה אלא ליופי... שהרי כשמציאות מסויימת אינה מושכת... אינה שובה. הכיצד יהיה מסוגל האחד להאציל אליה ולהתחבר עימה מתוכי העצם... מתוכי הפנימיות האינטימית שלו?

היחוס מגלם את האמונה והאחיזה הנבונה של המיועד בתובנות של סבי סביו של דורי דורות בשיטות של חינוך נאורות ושובות לקנות את לב הילד שיהיה נאות להישמע... והרי בנין הוא המשכיות של דורות ישרים ומבורכים...

והעושר הרי מוסיף נופך... נוי ומרחב... וכשהדעת רחבה - נעשה האדם נינוח... שליו ורגוע וממשיך את זיקי השלום לבית...

"אבל , נניח שהמיועדת מחוננת בחן ונוי אציליים... ביחוס שהוא יוקרתי... חשוב מאוד ומכובד... וגם העושר אינו נעדר במערכת זו - הכיצד יהיה מובטח לבני הזוג שהשדוך יעלה ויפרח?"

"אז האמת בוקעת מהיום הזה... והחולות בכרמים מגיעות לבושות לבן וכל אחת שואלת את שמלתה מרעותה שאינה עשירה כמותה... מיוחסת כ"כ ואינה באה מכלי קודש כמותה כדי להעניק לה תחושה נעימה... חברותית של הכרה במציאותה... של הערכה בדרגתה... של שימת לב והתחשבות במציאותה והן חלות יחדיו מתוך אחדות ואהבה...

והן כולן קוראות למי שמופיע לחפש אחרי אבדתו "בחור, שא נא עיניך השמימה וראה מה אתה בורר" (תענית ד' ה')

והן מתרפקות על המעלה הייחודית שה' זיכה אותן ואינן מתכחשות לתכונתן האופיינית ומצהירות על כך... ואולם, בשל היותן בנות ישראל צנועות הן מייחסות תכונות אלה למשפחתן משם הן שאבו יוקרה זו ולכן הן קוראות "תן עיניך במשפחה" כמצהירות ומודות באמת זו...

אבל הן ממשיכות "בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר" הן מורות בהתבטאות זו כי מצב של מציאת חן, כשהמציאה היא לטעמו - אינה יכולה לסגור על ההחלטה שלו לעתיד החיים שהוא אומר לבנות... אבל שומה עליו להתפלל שאכן, יכוון בבחירתו לאותה אחת המיועדת לו מהשמים ואם לא - למרות כל הקסם המגניב - המערכת לא תתפקד כיאות"...

"ומהי האמת של אלה שגורלן אתרע להן (שבר, רעוע) והן אינן עשירות... מיוחסות ונאות ויפהפיות"? בוקע קולו של הנוער מתחנן למשוב מעודד.. משכנע.

"בינות החולות בכרמים עולה גם הקריאה של מעגל המכנה עצמו "כעורות"! המה בעלות נפש בוגרת... נבונה... צנועה... ויתכן מאוד שהן דווקא, כן מתייחסות למשפחה נכבדה מיוחסת... לבית עשיר ומבוסס ויתכן אפילו שהן נאות מאוד..."

"אז מדוע הן מצהירות על חיסרון בבואן לקנות לבבות"? משתאה גיל העשרה

"הן אינן מניחות לכל התכולה וההרמוניה הגשמית והרוחנית והנפלאה הזאת לבלוע אותן! הן מיתמרות מעלי סולם הטוב הזה אלי עולם טהור וזך של אמונה באלוקים ועמידה שהיא ענווה... צנועה ומתבטלת שכולה אומרת כי אין לי מעצמי כלום..."

"ממש כמו הירח"! חומד לו לצון הנוער...

"ממש כמו שלמה המלך שזכה בכל הטוב הזה מהעטרה שהמשיכה לו אימו... חן ויופי ושררה ועושר שקבל ממשפחתו במקביל למעגל המצהיר על הסגולות שרכש ממשפחתו...

אך הוא לא הניח לאלו לסגור על לוח ליבו ולצמצם את אופקי החשיבה והתפיסה שלו והוא מצא את שמחת ליבו באושר כן... פנימי... עמוק ואמיתי בבית אלוקים שהוא בנה... והיסוד החל ביום הכפורים..." הגיע המשוב המפתיע..

"ואת התכונה המפליאה והמלכותית הזו הוא ממשיך לבנות ישראל לדורי דורות" קוראים הנערים בהתפעלות!

"ומתוך ההיבט הזה... ובאמונה הזו יבנה בית המקדש במהרה בימינו"

"אמן" משיב הבחור

"אמן" זוהי מילת האמת והקסם של חיינו! בית המקדש ייבנה על יסודות של אמת...

והיא שכל הגדולה הזו שאנו רוכשים בעולם הזה היא נעימה ונהדרת ומקלה ומסייעת אך היא אינה שלנו ולא נניח לה לסנוור את התפיסה והמודעות שלו... ההכרה שה' חנן אותנו בכך היא ההצהרה של האמת!"

"אמן" קורא הנער. "אמת ונכון"!

ולא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב... והקריאה היא לבנות ישראל... לנשמות ישראל... לצאת מתוכי עולם מסנוור לתוכי מציאות האמת של החיים "צאינה וראינה במלך שלמה... בעטרה שעיטרה לו אימו ביום שמחת ליבו" והמשנה מסיימת בברכה של "ייבנה בית המקדש במהרה בימינו! אמן!

ובנות ישראל החולות ואותן הנשמות הממשיכות מעגלי קסם אלה לבניין העם - רואות בדיוקנו של שלמה המלך ותנועתו המלכותית והאמיתית סמל ומופת בבניין משכנות העם עדי עד' על יסודות האמת!

(עפ"י לקוטי שחות חלק כ"ד שיחה ב' לחמישה עשר באב)

ט"ו במנחם-אב תשע"ז