ב"ה ערב ש"ק, ב' תשרי תשע"ח | 22.09.17
מה רץ על פינחס בוואטסאפ... ■ בלוג שליחות

"כמו כל מי שעושה משהו בעולם הזה, פינחס שילם מחיר על מעשיו. הציבור לא סולח ובעיקר לא מפרגן, מסתבר שבני ישראל במדבר לא היו שונים בזה מאתנו היום" ● השליח בבאזל שבשוויץ הרב זלמן וישצקי מגיש את הבלוג השבועי מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● לבלוג המלא >>>
השליח הרב זלמן וישצקי, שווייץ

פינחס הוא גיבור השבוע בתורה. הוא אשר עמד יחיד מול עם מבולבל בשעה שאפילו משה רבנו לא בדיוק ידע איך לנהוג, ובאקט של קנאות קיצוני עצר את ההתנהגות הבזויה של בני ישראל.

כמו כל מי שעושה משהו בעולם הזה, פינחס שילם מחיר על מעשיו. הציבור לא סולח ובעיקר לא מפרגן, מסתבר שבני ישראל במדבר לא היו שונים בזה מאתנו היום. הם קראו ואמרו: הוא מתייפייף, משחק עצמו קנאי לה' ולמשה עבדו, אבל לא, הוא אכזר בטבעו, כמו סבא שלו מצד אמא, יתרו, שבכלל היה גוי שהתאכזר לאווזים למען הדת. חכמינו מביאים לנו רק כמה ציטוטים מהדברים, אני לא רוצה לחשוב מה רץ עליו שם בקבוצות הוואטסאפ ואילו סרטונים כבר הפיצו עליו בכל מקום. לא היה לו קל.

אבל אז בא הקב"ה והרים אותו מעלה מעלה. החל בלייחס אותו לסבו מצד אבא, אהרן הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, המשיך בזה שצירפו להיות כהן מן המנין, למרות שהוא נולד לפני שאביו אלעזר נמשח לכהונה ועד הפסוק שכולנו מכירים מברית המילה, הפסוק איתו מקבלים את הרך הנולד רגע לפני הכנסו בברית "לכן הנני נותן לו את בריתי שלום".

המוטיב הזה, שרק אחרי הקושי והכאב זוכים לגדולה וצמיחה מגיע פעם אחר פעם בתולדות עמנו. הביטוי "ירידה לצורך עליה" שגור בפי כל ילד. והאמת, שגם בחיינו אנו, כל אחד מאתנו אם ייטיב להביט יראה את העליה שהגיעה דווקא אחרי הירידה.
והשאלה היא למה? למה צריך את הירידה בשביל העליה? למה אנו זקוקים לכאב וקושי בשביל לצמוח?

הגישה של הרבי בכל הקשור לחורבן וקושי היא שיש להביט על החורבן והקושי כמו על חרישה של שדה. ילד שגדל בעיר כל ימיו, כשיראה חקלאי פוצע את אדמת שדהו בעזרת כלים כבדים, עלול לתמוה ולזעוק: למה אתה פוצע את האדמה? למה להפוך כל מה שהיה ברור ויפה? והחקלאי רק יביט בחיוך של מי שכבר ראה דבר או שנים ויאמר: בני, אינני פוצע, אני חורש! אינני הורס אני בונה. אינני הופך, אני מסדר. מה לעשות, יש רק דרך אחת לגרום לאדמה להפעיל את כוח הצומח שטמון בתוכה וזו החרישה אותה אני עושה כרגע. אתה רואה רגבי אדמה הפוכים ואילו אני כבר רואה את התבואה צומחת על פני השדה.

חברים, לא פעם כשאנו נתקלים בקושי וכאב ובוודאי בחורבן ל"ע, אנו באים בגישה של הילד העירוני שהגיע לכפר, אבל מה שבאמת נכון, זה להביט על הירידה והקושי בעיניים של החקלאי החורש, זה שמבין שההפיכה היא חרישה והפציעה היא הדרך להוציא את הפוטנציאל על הפועל.

ושיהיה לנו בהצלחה,
הרב זלמן וישצקי

כ' בתמוז תשע"ז