ב"ה יום חמישי, א' תשרי תשע"ח | 21.09.17
הגיגים לפרשת בלק ■ גב' רבקה ערנטרוי

"זוהי תקווה שאנו נושאים בלבנו כי יד מענגת, מלטפת ואוהבת תרחף עלינו תגונן עלינו כצפור על גוזליה ותשפיע אלינו רוך וחסד שאינו חדל כטל ומרווה וממוגג כמו הגשם הנמשך מהרביבים..." ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
"וירא בלק" - "וחזא בלק" - לשקם חזות שהיא ריקנית, מפורצת ומהרסת.

כיצד נשקם "חזות" שהיא "בולקת" - מכריתה ומהרסת? (ישעיהו כ"ד "הנה ה' בוקק הארץ ובולקה").

וכיצד נקבע חותמות של חומה החותמת את התחום של הנפש שלא תהיה ריקנית ופרוצה? (תרי עשר נחום ב' י"א "בוקה ומבוקה ומבולקה" -רש"י - ריקנית ופרוצה).

הכיצד נחדל ממחדל של נפש שלא להיות עוד תלותי בזולת ונשפל וכמהה ונכסף לשום בן אדם?

ובמה מותנית העובדה שעינינו לא תהיינה עוד נשואות בערגה מתרפסת ומכלה ובגעגועים מאכזבים להכרתו ההונה (מרמה - לא תונו) של האנוש?...

אנו מייחלים כ"כ לחוש כיצד מתפשט לו בקרבנו רגש מלבב ומציף של סיפוק נפשי ואת השלווה הפנימית הממלאת את כל ישותנו מבלי שיפרצו (בוקה ומבוקה ומבולקה) אל הנועם הזה מרעים ויכריתו, חלילה, וירוקנו אותנו מהחדווה הזו?...

חלום הכיסופים הזה מתגלם, אכן, במשאלה להיות: "כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב אשר לא יקווה לאיש ולא ייחל לבני אדם" (הפטרת פרשת בלק מיכה ח').

זוהי תקווה שאנו נושאים בלבנו כי יד מענגת, מלטפת ואוהבת תרחף עלינו תגונן עלינו כצפור על גוזליה ותשפיע אלינו רוך וחסד שאינו חדל כטל ומרווה וממוגג כמו הגשם הנמשך מהרביבים...

ואולם, החזות שלנו אלי החיים... ההיבטים שלנו הם הקובעים את החותמות... את החומות המגנות על תחום חיינו שלא יפרצו אלינו מבית ומחוץ כוחות עוינים... בולקים...(בלק) בולעים ומבלבלים ומבלים ("בלעם" - גורמים שנחוש קמלים ומתנוונים) כוחות שמביאים לפריצה לתוכינו ומנחילים בנו ריקנות והרס.... (בוקה ומבוקה ומבולקה - ריקנית ומפורצת בחומותיה...

האספקלריא החייה והפנימית שבנו - דרכה אנו צופים אלי החיים ומבינים וקולטים את איכותם - אם אינה רדודה מידי ושטחית - אזי היא עשויה לקלוט ולהבין את העומק והפן הפנימי החולשים מעבר למרבדים החיצוניים - והיא לא תניח לאנרגיה השוקקת שבתוכינו לשקוע...

היא המדריכה בנו חיים להתנער בבוקר כארי ולזנק בתנועה המשביתה כאב וקפאון ולנהל חיים שיש בהם אמביציה ורצון ומאוויים וריצה והספקים והשגים של ברור וניצול הניצוצים - (רמ"ח עם הכולל בגמטריה "טרף") הפוטנציאלים השוכנים בתאים הכבויים... ולהיות "כלביא יקום (עם שחר) וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף..." (בלק כ"ג, כ"ד).

כשהפרספקטיבה שלנו מודעת לעובדה ששמחת החיים והאושר השוררים בתוכינו נזקקים לכלי חסון שיאחז בהם... שלא יהיו בו סריטות וסדקים כמו בכלי הנטלא המגלם סמל למוחין מיושבים... אזי נייחל שהדעת שבנו תהיה מיושבת והמוחין שבנו יהיו מעוצבים וחסונים וללא סדקים מפולשים... ואז ישימו את הגבולות והחותמות המגנות על מתחם הרגש שלנו...

שלא יהיה גואה ומתפרץ (בלק) במשובה ובפראיות של הוללות שכזו, כדי שלא יביא הדבר, חלילה, לשבירת הכלים שבתוכינו ולהסתלקותה ולהבלעותה (בלעם) של רוח החיים השוקקת בנו כוחות רעננים ועלץ...

רגש גואה וגועש מידי המתפרץ (בלק) - מאבד גבולות ונעשה תקיף ועיקש מדי ואינו חש את סביבתו ואינו מתערה עימה...

אין בו מנגנוני תקשורת לחוש את הזולת והוא נעשה צר ומצומצם וריק (בלק) ואינו יכול להכיל את תכולת החיים העצומה השוקקת בו והוא נשבר ונעשה בחינת "תוהו" הורס ובולק (בלק)!

באספקט מוטעה כשהאחד מבחין כי רעהו מרומם ממנו ומתנשא עליו בשל מעלותיו הטבעיות - הוא מבקש לצפור עליו, (צפריר - בוקר "ויצפור מהר גלעד" שופטים ז, ג') להשכים ולקדם אותו (בלק בן צפור) בצעדים עויינים בגלל צרות העין והמוחין שבו ולבלוע (בלעם) את העוצמה הזו ו"ללוק (ללקק) אותה ממנו ("כל אשר ילוק בלשונו מן המים כאשר ילוק הכלב... ויהיה מספר המלקקים מן המים... (שופטים ז', ה-ו') ולהיות בחינת עלוקה המוצצת את הדם...

ואולם מה שאכן מרתיע את מואב (אב החכמה בהתחכמות להרע) ואת חרחורי המדון של מדיין היא החרב והקשת בה חלש העם על האמורי... החרב היא "צלותי"בארמית תפילה המדומה לצל הנע ומוטה בהתאם לתנועת הקרניים - כן שופך האדם את שיחו לפני ה' שהוא יסיח ויטה אליו את העוצמה והאור.... והקשת -"בעותי" - בארמית -רצון - היא הבקשה והתחנונים לישועתו הנפשית... המה יכריעו את כוחו המוחצן של בלעם בפיו..

ומתוך המחשך והאופל של מואב... מתוכי הפריצות והתוהו והחורבן וההרס... מתוכי המאוויים והזמם להתנכל לשלהבת שלנו שתדעך ולהתנקש לניצוץ שבתוכינו - צץ ונצנץ הניצוץ ובוקע מתוכי נשמתה של רות המואביה...

והיא מהווה מסר עצום ועז עבור היהודי. שאם הוא נחוש והחלטי - הוא עשוי להתנצח על הרוח הריקנית והפרוצה ולהפוך את החזות המהרסת והמחריבה, לתפיסה שיש בה חותמות של חומה מגוננת ותוחמת גבולות...

ובתוכי הגן הרווה של נפשו הוא ישחור "מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת..." (הפטרת בלק תרי עשר מיכה ה' ו').

י"ב בתמוז תשע"ז