ב"ה יום שלישי, ב' מנחם-אב תשע"ז | 25.07.17
בלק – בני 'אדם' או בני 'שת' ■ הפרשה החסידית

"כאשר אדם שב בתשובה, אזי למרות שבעבר הוא היה ראוי לעונש על מעשיו השליליים – אבל כעת אין כל מקום לעונש, כיון שאין זה אותו האיש שחטא, הוא הפך למציאות חדשה" ● הרב אלי' וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי' וולף
בפרשת השבוע מפרטת התורה באריכות את נבואותיו של בלעם. הוא הגיע במטרה לקלל את עם ישראל אולם הקב"ה כפה עליו, פעם אחר פעם, לברך את עם ישראל.

נבואותיו-ברכותיו של בלעם, עוסקות במצב עם ישראל בתקופתו, וגם בימי העתיד, על הדורות העתידים בוא, וגם על עידן הגאולה הקרובה לבוא על ידי משיח צדקנו,

כפי שהרמב"ם כותב בסוף ספר "היד החזקה", שנבואותיו של בלעם עוסקות הן על ימי דוד המלך והן אודות ימות המשיח: "אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד .. ובמשיח האחרון שעומד מבניו, שמושיע את ישראל באחרונה".

והרמב"ם הולך ומפרט: "אראנו ולא עתה – זה דוד, אשורנו ולא קרוב – זה מלך המשיח. דרך כוכב מיעקב – זה דוד, ושם שבט מישראל – זה מלך המשיח. ומחץ פאת מואב – זה דוד .. וקרקר כל בני שת – זה מלך המשיח".

בלעם אומר בנבואתו (בלק כד, יז): "וקרקר כל בני שת". ומבאר רש"י, שפירוש המילה "וקרקר" הינו: חפירה, ביקוע, נקיבת חור, במובן של שבירה וביטול המציאות. בלעם מתנבא שיהיה "וקרקר", ביטול המציאות, אצל "כל בני שת".

מי אלו "כל בני שת", מבאר רש"י: "כל האומות, שכולם יצאו מן שת, בנו של אדם הראשון".

לאדם הראשון היו שלשה בנים: קין, הבל ושת. הבל נהרג מבלי שהשאיר צאצאים, צאצאיו של קין נכחדו במבול, ונינו של שת היה נח, אבי האנושות כולה, כך שכל האומות הינם "בני שת".

●●

ייחוסם של כל האומות אל "שת", דורשת ביאור; מדוע בלעם מוצא לנכון להתמקד בו, ולא באביו אדם, או בנין שלו, נח.

אדם הראשון הוא אבי האנושות, כולנו נקראים "בני אדם", כי אנו בניו של אדם הראשון. האומות מוגדרים כ"בני נח" כי ממנו המשיכה האנושות לאחר המבול – כך שלכאורה מתאים יותר היה לייחס את "כל האומות", או לדמות הראשונה, אדם, או לאחרונה, נח, ומדוע בלעם מתמקד דווקא בשת.

מה עוד שבפרשה זו עצמה הוא אומר (כג, יט): "לא איש א-ל ויכזב, ובן אדם ויתנחם", הקב"ה אינו "בן אדם" שאומר דבר והוא חוזר בו או משנה את דעתו. כך שהוא משתמש בלשון "בן אדם" על שמו של אדם הראשון, ולא "בן שת", ומדוע בנבואת הגאולה העתידה הוא רואה צורך לציין דווקא את דמותו של שת, "וקרקר כל בני שת".

●●

בתורה ישנם שמות, שיש קשר ומשמעות בינם לבין מעשים או מסויימים שלהם, למרות ששמם לא ניתן להם על שם פעולה זו. בדומה לדבריו של עשו על אחיו יעקב (בראשית כז, לו): "הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמיים". למרות שהוא קיבל את השם יעקב לא בשל מעשה זה.

בדומה לזה - גם השם "שת" הוא לא רק שם פרטי שלו, אלא יש לו תוכן נוסף.

משמעות המילה שת, היא מלשון תשתית, בסיס, יסוד. "אבן השתיה" נקראת על שם העובדה "שממנה הושתת העולם", כדברי הגמרא (יומא נג).

כך גם שמו של "שת", יש לשמו משמעות בכך שממנו הושתת העולם, הוא היה בנו של אדם הראשון שמצאצאיו הושתת יסוד האנושות כולה.

בלעם רוצה לבטא בנבואתו, שהמלך המשיח יבטל את מציאותם של כל אומות העולם. "וקרקר", הוא יבקע, יחורר, ישבור את כל אומות העולם. לכן הוא משתמש בדמותו של "שת", במובן שהוא היסוד של אומות העולם, משיח יחורר את תשתית ויסוד האומות.

אינו דומה נקיבת חור בקיר או בגג, שגם אחרי שבירתם נשארת מציאותו של הבנין, לנקיבת חור ביסוד ובבסיס הבנין, שעל ידי ביקוע ונקיבת חור ביסוד – הבנין כולו מתערער ומתבטל ממציאותו.

לכן בלעם אומר "וקרקר כל בני שת", לא רק במובן שאומות העולם הם בניו של שת, האיש, (דבר שמעורר את השאלה מדוע הוא מעדיף לציין את שת ולא אם אדם או נח) - אלא במובן הפנימי של שמו, כיסוד ותשתית האנושות. משיח יבטל את מציאותם של אומות העולם מן השורש.

●●

תפקידו של המשיח הוא ליצור עולם חדש, לשנות אותו מן היסוד, "וקרקר כל בני שת", לפעול שינוי בעולם, מהתשתית שלו, ובלשון נבואתו של הנביא ישעיהו (סו, כב): "השמים החדשים והארץ החדשה".

תפקידו הוא לא רק לבנות בנין חדש על בסיס היסוד הישן, אלא לשנות גם את היסוד, את התשתית, "שת". גם התשתית צריכה להיות חדשה.

משיח יצור חידוש בכל התחומים:

גם בתורה הוא יצור חידוש, על התקופה העתידה לבוא נאמר במדרש (ויקרא רבה יג, ג): "תורה חדשה מאיתי תצא". וכיון שהעולם נברא בהתאם לתורה, כדברי הזוהר (חלק ב, קסא) "אסתכל באורייתא וברא עלמא", הקב"ה מביט בתורה ולפי הנאמר בה הוא בורא את העולם –

מכיוון שלעתיד לבוא תהיה "תורה חדשה מאיתי תצא", אזי כתוצאה מכך יהיה גם עולם חדש: "השמים החדשים והארץ החדשה".

●●

כיון שמשיח אמור ליצור מציאות חדשה בעולם, החל מתורה חדשה וכתוצאה מכך שמים חדשים וארץ חדשה – אזי תפקידנו צריך להיות בדומה לזה.

משיח יגיע בעקבות וכתוצאה מ"מעשינו ועבודתנו", הפעולות שלנו הן אלו שיביאו את המשיח, כך שכיון שמשיח אמור לחולל שינוי וחידוש בעולם כולו, אזי המעשים שלנו, שמקרבים את ביאתו, צריכים להיות בכיוון זה – ליצור ולחולל בעצמינו שינוי וחידוש.

לא די בכך שנשפר ונוסיף היום נדבך על עבודת האתמול - זו אינה מהות חדשה, זה בנין חדש על תשתית יסוד ישן. עבודתינו צריכה לחולל חידוש, לשנות את עצמינו מהיסוד, ליצור תשתית חדשה.

●●

בזוהר נאמר (חלק ב קנג): "משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא", משיח עתיד להחזיר בתשובה (אפילו) את הצדיקים. ביאת המשיח קשורה עם עבודת התשובה.

מהותה של עבודת התשובה היא – יצירת מציאות חדשה. כאשר האדם שב בתשובה, הוא הופך להיות מציאות חדשה, ובלשונו של הרמב"ם בספרו אודות עבודת התשובה (הלכות תשובה ב, ד): "אני אחר, ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים".

כאשר אדם שב בתשובה, אזי למרות שבעבר הוא היה ראוי לעונש על מעשיו השליליים – אבל כעת אין כל מקום לעונש, כיון שאין זה אותו האיש שחטא, הוא הפך למציאות חדשה.

הדרך לזרז את ביאת המשיח היא – עבודת התשובה. כיון שמשיח צריך ליצור עולם חדש, תורה חדשה, מציאות חדשה, "משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא", משיח אמור ליצור תשתית חדשה לעולם, "וקרקר כל בני שת" –

אזי הדרך להביא אותו היא על ידי יצירת חידוש בנו, שנהפוך את עצמינו למציאות חדשה, על ידי עבודת התשובה, ישראל עושין תשובה ומיד הם נגאלין.

(משיחת שבת בלק תשד"מ)

י"ב בתמוז תשע"ז