ב"ה יום חמישי, א' תשרי תשע"ח | 21.09.17
תמוז – לחמם את החמור ■ הפרשה החסידית

"למרות ש"שמש ה'" מאירה במלוא התוקף בחודש תמוז, ייתכן ובשל חומריות העולם, ה"חומר" הגס של העולם - אדם יהיה בקרירות רוחנית, אין לו חיות וחמימות לעניינים של קדושה" ● הרב אלי' וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף
חודש תמוז הוא שיאו של חום ימי הקיץ, כשהגמרא העוסקת בדיני הסרת אוכף מעל גבי החמור בשבת, האם זה לתועלתו או לא, היא כותבת (שבת נג): "חמרא, אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה", לחמור, תמיד קר, אפילו בימי תקופת חודש תמוז.

בשאר ימות השנה, אי אפשר לומר שקרירותו של החמור נובעת מטבעו, ייתכן והתקופה אינה כה חמה והקור הוא תוצאה של מזג האוויר, אך כאשר גם בתקופת תמוז, שזהו הזמן החם ביותר, קר לחמור – ברור שהדבר נובע מטבעו ולא ממזג האוויר. החומר שלו הוא כה מנוגד לחום, עד כדי כך שאפילו בימי חודש תמוז החמים, קר לו.

*

משמעותו הרוחנית של חום, הוא קדושה. דוד המלך מגדיר את הקב"ה בתואר (תהלים פד, יב): "כי שמש ומגן ה' אלוקים", ובחודש תמוז, הזמן בו החום במלוא תוקפו, זהו תוקפו של גילוי "שמש ה'".

בתחילת פירושו לתורה (בראשית א, א) כותב רש"י על המילה "בראשית": שהעולם נברא בשביל "ב-ראשית", עבור שני דברים שנקראים בשם "ראשית", "בשביל התורה ובשביל ישראל". תכלית בריאת העולם היא כדי שעם ישראל יקיימו בה את התורה והמצוות, וכפי שהגמרא (בסוף מסכת קידושין) אומרת: "הם (הבריאה כולה) לא נבראו – אלא לשמשני, ואני לא נבראתי – אלא לשמש את קוני". העולם כולו נברא עבורי, עבור עם ישראל, ותפקידו של עם ישראל הוא, לעבוד את הקב"ה ולמלא את רצונו.

אם כך נאמר לגבי הבריאה כולה, הרי בוודאי שגם בריאת החום - היא עבור התורה וישראל, כדי שבאמצעותו נקיים את מצוותיו של הקב"ה. החום הוא השתקפות של "שמש ה'", של קדושה.

לאמתו של דבר, כיון שהעולם כולו נברא רק בשביל התורה וישראל, אזי כל הדברים שבעולם היו צריכים לשרת רק את הקדושה. בדומה לדברי חז"ל במדרש (בראשית רבה טז) "לא נברא זהב, אלא בשביל לבית המקדש", בריאת הזהב לא נועדה לצרכי העולם, אלא כדי ליפות ולהדר את בית המקדש – כך גם ה"חום", נברא רק למען הקדושה,

אך כדי שלאדם תהיה "בחירה חופשית", שהוא יוכל לבחור מרצונו בטוב ולא בהיפך, שקיום המצוות שלו יהיה מבחירתו, לכן העולם נברא באופן בו מטרת בריאתו אינה גלויה, וניתן לעשות בכל דבר שימוש לחיוב או לשלילה.

אך לאמתו של דבר, הבריאה כולה, והחום כחלק ממנה - נועדה לדברי תורה וקדושה בלבד.

*

אך למרות ש"שמש ה'" מאירה במלוא התוקף בחודש תמוז, ייתכן ובשל חומריות העולם, ה"חומר" הגס של העולם - אדם יהיה בקרירות רוחנית, אין לו חיות וחמימות לעניינים של קדושה.

יתרה מזו, הגמרא (עבודה זרה ה) מתארת את תפקידם של השור והחמור: "כשור לעול וכחמור למשא". תפקידו של החמור הוא לשאת משאות. עבור ה"חמור", חומריות העולם - התורה והמצוות הם כמו "משא", והוא רוצה לפרוק את המשא שעליו, החמור "רובץ תחת משאו".

הבדל יש בין סוס לבין חמור. סוס, כאשר מדרבנים אותו, כאשר מכים בו עם שוט, הוא מתקדם הלאה בדרך, הוא זז. לעומת זאת החמור - "רובץ תחת משאו", הוא עומד במקום ולא זז כלל.

עם "חמור" המתנהג באופן כזה, אי אפשר לדבר בסגנון של הבנה והסבר, הוא לא נמצא במקום הזה, התורה היא משא כבד עבורו –

הדרך לפעול על החמור היא, כביאורו של הבעל-שם-טוב (היום יום כח שבט) על הפסוק (שמות כג, ה): "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו".

פירושו הפשוט של הפסוק הוא: כאשר תראה את החמור של אדם שאתה שונא, והחמור רובץ תחת משאו הכבד, אל תעלה במחשבתך שלא לעזור לו, אלא מוטל עליך לסייע לו.

אולם הבעל-שם-טוב ביאר את תוכנו הפנימי של הפסוק כך: "חמור" מסמל את חומריות הגוף. והגוף החומרי, שונא את הנשמה, את הרוחניות. "כי תראה חמור", כאשר תתבונן בחמור שלך, תראה שהוא "שונאך", הוא שונא את הנשמה, ותבחין גם שהוא "רובץ תחת משאו", הוא לא רוצה לשאת את המשא שהקב"ה הטיל על הגוף, לקיים את התורה והמצוות.

ייתכן ותחשוב ש"וחדלת מעזוב לו", תפסיק לסייע לגוף, אלא תנסה לשבור אותו על ידי צומות או סיגופים, אומרת לך התורה: לא, אלא "עזוב תעזוב עימו". עליך לסייע לגוף, לברר אותו, לזכך אותו, כך שהוא בסופו של דבר יתעדן וירצה לשאת את התורה והמצוות.

ראשית דבר יש לקיים תורה ומצוות מתוך קבלת עול, לא ממקום של הבנה, ואט-אט לעדן את הגוף, את החמור, עד שבסופו של דבר הוא ירגיש שהתורה היא חיותו, ולא רק משא חיצוני מכביד.

הזמן המוכשר והמתאים לזה – הוא חודש תמוז, הזמן בו מאיר החום של "שמש הוי". כאשר לפחות בתקופת תמוז ה"חמור" לא יהיה "קר", כשהוא ירגיש קצת חום וחיות לקדושה – הוא יוכל לקחת את החום הזה גם לשאר ימות השנה.

*

חודש תמוז, החודש החם ביותר, היה אמור להיות זמן של שמחה וגילוי אור אלוקי. זהו חודש שבא כהמשך לחודש סיון, החודש בו קיבלנו את התורה, בחודש תמוז הסתיימו ארבעים הימים שמשה רבינו היה בהר סיני ויד עם הלוחות – כך שחודש תמוז היה אמור להיות חודש של שיא החום הרוחני.

אך בשל חטא העגל שהיה בחודש זה, הוא הפך לחודש של תחילת הגלות, לחודש של חורבן.

לעתיד לבוא, כשכל החטאים, בתוכם חטא העגל, ייתקנו, גם חודש תמוז יחזור למעמדו האמיתי, "ייהפכו ימים אלו לששון ושמחה", אך כל עוד הגאולה לא הגיעה – זהו חודש של היפך השמחה.

בברכת החודש אנו אומרים: "יחדשהו הקב"ה עלינו ועל כל עמו בית ישראל, לחיים ולשלום, לששון ולשמחה, לישועה ולנחמה ונאמר אמן".

המנהג הוא: כאשר שליח הציבור אומר את המילים "לחיים ולשלום" הציבור מיד עונה "אמן", כאשר הוא אומר "לששון ולשמחה", הציבור מיד עונה "אמן", אך כאשר הוא אומר "לישועה ולנחמה" – עדיין הציבור לא עונה "אמן", אלא ממתינים בעניית "אמן" עד לאחרי המילים "ונאמר אמן".

יש בזה רמז עמוק: הברכות הראשונות, "לחיים ולשלום, לששון ולשמחה", אלו ברכות של טוב גלוי, ולכן מיד מגיבים בעניית אמן, אך "לישועה ולנחמה", אלו ברכות שבאות אחרי מצב של צער וכאב, מצב הדורש ישועה או נחמה – ובמצב שכזה, אדם מטבעו לא מסוגל לענות מיד אמן.

אמנם אנחנו מאמינים ש"מפי עליון לא תצא הרעות" (איכה ג), אבל ה"אמן" לא נאמר מעצמו באופן טבעי, אלא יש לעורר את הקהל לומר אמן", השליח ציבור מוסיף את המילים: "ונאמר – אמן".

חודש תמוז הוא חודש שדורש "ישועה ונחמה", זה חודש שבו היה חטא העגל שגרם למצב שלילי.

(בחודש תמוז גם היתה ההסתלקות של הרבי). למרות הידיעה שההסתלקות של הרבי היא עליה רוחנית גדולה עבורו, והעילוי שלו מביא עליה גם לנו – אבל כיון שבגלוי אנחנו חווים רק את הכאב והצער, אזי המילה אמן לא נאמרת באופן טבעי, זה מצב שנדרש בו "לישועה ולנחמה" – ולזירוז של תקווה: "ונאמר, אמן".

אך כהכנה לקראת הגאולה העתידה הקרובה לבוא, זכינו בדורות האחרונים, ובחודש תמוז התרחש נס י"ב תמוז, נס יום גאולתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מבית הסוהר, נס שהיה שרשרת של ניסים כבר מרגע כניסתו של הרבי לבית האסורים, כפי שמפורט ברשימת המאסר.

נס גאולתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בחודש תמוז, נס שהיה ביטוי של "שמש ה'" של חודש זה - מעניק לנו כח להתגבר על "קור" ו"חומריות" העולם, נותן כוח להוסיף חום וחיות בכל עניני קדושה.

על ידי ההתקשרות אל הרבי, נקבל כוחות להתמודד, כל אחד במקום ה"חומרי" בו הוא נמצא בעולם, עם הקור והחומריות של העולם, להוסיף חום וחיות –

ועל ידי זה נזכה בקרוב לגאולה הקרובה, ולגילוי תוכנו האמיתי של לחודש תמוז, למהותו הנעלית, נזכה "לישועה ולנחמה" על כל הדברים של היפך השמחה של חודש זה – "ונאמר אמן".

(משיחת שבת שלח ה'שי"ת)


כ"ט בסיון תשע"ז