ב"ה ערב ש"ק, כ"ז כסלו תשע"ח | 15.12.17
"מאיר את המחשך שבתוך עולמו האישי"...
"מאיר את המחשך שבתוך עולמו האישי"...
הגיגים לפרשת שלח / גב' רבקה ערנטרוי

אלו המחפשים מפלט בין שורות האנטלגנציה הגבוהה ביותר ומבקשים את מנת המשכל העשירה והרחבה - למדים כי חכמת אין סוף זו - אינה עשויה להיות מוגבלת במלל... ● מאמר תורני ומעמיק לפרשת בהעלותך מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון הייטס
מה מענגים הם רגעי ההשראה, כשהארה נשגבת צולחת מעל ומעבר לאותה תפיסה נדושה ושמרנית של האדם, הכובלת ומקפיאה את לשד האנרגיה של חייו ואת השביב העומם של אילו שסביביו....

וה"מוזה" הזו מניעה אותו להתחבר עם משאבי הנפש שלו הצפונים וכמוסים במצולות הלבב... כוחות תהומיים אלה מעוררים אותו פתע לצלוח... להתרומם.... להתקדם.... להיות בחינת "מהלך" מאושר...

רגשות עזים תוקפים אותו וחולשים על המוחין שבו המתגלמים מול עוצמת ריגושים אלה בתנועת רפיסות וחולשה...

המוחין מאבדין את סמכותם ואת יכולת שליטתם על ההתלקחות הסוערת שבהחלטה הספונטאנית המיידית והמהירה והסובבת ללא התוויה ותכנון מראש...

ההתלהבות הסוערת הזו מתקדמת במהירות הבזק והיא נטולת הכוונה ויעד מוגדר.. עד שהיא שוקעת וגוועת באכזבה נוראה...

ואולם מי שטרם טעם את הקסם שבשראה - לרוע המזל אינו מייחל עדיין להשתחרר מאותם כבלי חנק ואף אינו מנסה להתרומם מהסטאטוס החי ושאינו חי שבו חולפים עליו ימים של שקיעה... נטולי זיק וצמאון לעונג...

הדבר משקף את עמדת המרגלים שחששו מהיכולת היצירתית להתמודד בארץ עם האנרגיות האדירות שטרם התנסו בהן. הם שערו שעוצמת נצוצות התוהו תבלע אותם בחינת "ארץ אוכלת יושביה" והעדיפו את המדבר...

שם הם חשו בטוח יותר כי הכל נתפס אצליהם באופן של אור ממלא, מסתבר ומצטמצם בהתאם לכלי התפיסה המוגדרים ומקובעים שלהם ואולם ה' ביקש שהעם היהודי ישגשג ולא יקפא עוד על שמריו ולכן המשיך עליהם השראה שתעורר אותם להשתחרר...

והוא תיכנן מראש את המסע הזה וקבע עבורם כללים ברורים ומדוייקים והנחיות מוגדרות כיצד יתנהלו בביטחה וישיגו את היעד ללא תקלה - אך הם לא ידעו...

אלו המחפשים מפלט בין שורות האנטלגנציה הגבוהה ביותר ומבקשים את מנת המשכל העשירה והרחבה - למדים כי חכמת אין סוף זו - אינה עשויה להיות מוגבלת במלל... האור האדיר המקנן בהם מבקש להתגלם בכלי שיבטא אותו עד מצויו...

וככל שהאור אדיר יותר הוא תר אחר לבוש עצום יותר שיאחז בו... שיכילו... והוא מוצא את עולם המעשה כתואם.. את הרמז הפראבפועל מעשי כאן למטה בדפוס הגיון של די לחכימא ברמיזא.

האור שבחכמת התורה מגיע לשלימות השיא שלו כשהוא נתפס בקיום המצווה היות והיא נמשכת מרמה אלוקית אדירה יותר ודווקא חכמה זו יודעת להשתפל עמוק כ"כ במעשה המצווה!

בארץ ישראל חל פתאום השינוי הדראטי שממנו חששו כ"כ המרגלים!

המצווה המעשית הנמשכת ממקור עילאי כ"כ יודעת להשתפל אל העולם הפיסי ולטשטש את הגוף המעלים והמסתיר שבו על המציאות האלוקית השוהה בו ואחראית על קיומו...

מציאות החומר שבטבע היא השלכה של הסתר הכח האלוקי שלא יבלע ויבטל ויבער את האדם אך אדרבא שעה שהיהודי מקיים את המצווה הוא מאיר את המחשך שבתוך עולמו האישי וכך נעשה העולם סביבו מואר....

המצווה המעשים - נמשכת מרמות גובה של שיא ממשיכה עימה את ההשראה... את האווירה העילאית הניסכת על האדם והיא כובשת אותו.... שובה והיא מעוררת אותו והוא חש צמאון... געגועים וערגה ואולם מה שמפיח חיים בתנועה מרגשת זו ומניע אותה בהתמדה ובביטחה היא תנועת ה"הס" של כלב...

היא מעניקה רגעים של שכחה עצמית ושל אי התמקדות בעולם של איגו שאינו מניח לאדם לחוש את סביבתו... להיות ערני לה ולהיות מודע למציאותה...

תנועת ההס בפורמאט של מצוות "לא תעשה" -משתיקה ומביאה את האדם שיהיה נודם ובטל - מזככת.. מטהרת... מכשירה את המודעות שלו שיתרכז ויתמקד ויתחבר עם האור...תנועת ההס מכוונת להביא את התפיסה שלו לקליטה של האור המהנה... להתחבר עימו ולהתענג עליו....

ככל שהנפש טהורה יותר וזכה יותר כן תגבור יותר על המחשך ותהנה מהאור מבלי לאבד כיוון!

(עפ"י לקוטי תורה פרשת בשלח ומאמר הרבי "ויהס כלב" שבת מברכים חודש תמוז תשכ"ו)

כ"ב בסיון תשע"ז