ב"ה ערב ש"ק, ל" תשרי תשע"ח | 20.10.17
לאפשר לטעות ■ בלוג שליחות

אנו ההורים, כמו משה הרועה, צריכים לאפשר לילדנו לטעות. ואם יטעו? נו, נקווה שבעזרת ה' בזכות החינוך שהענקנו להם יידעו ללמוד ולצמוח מהטעות ● השליח בבאזל שבשוויץ הרב זלמן וישצקי מגיש את הבלוג השבועי מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● לבלוג המלא >>>
השליח הרב זלמן וישצקי, באזל
חברים יקרים,

שניים מילדינו יצאו השנה מהבית, בתנו בת ה-16 יצאה ללימודים בבית ספר חב"ד בארץ הקודש ובננו יצא לישיבת חב"ד באנטוורפן. לא קל לנו כהורים כשהילדים יוצאים מהבית, אבל יחד עם זאת יש בזה הרבה צדדים חיוביים ואנו משתדלים להתמקד בעיקר בהם. הדבר המשמעותי ביותר הוא העובדה שהילדים נעשים עצמאים ולפתע עליהם לקבל החלטות לבד. לא מדובר בדברים הרי גורל, אבל בכל זאת בכל הנוגע לחייהם כבני נוער הרי שאלו החלטות חשובות ומשמעותיות. זו יכולה להיות החלטה כלכלית על מה להוציא את דמי הכיס או החלטה חברתית איך להתנהל מול חבר כזה או אחר ועד החלטה תורנית רוחנית, מה וכמה לקבל על עצמם בתורה ומצוות.

הורים שקוראים את הדברים בוודאי יסכימו איתי, שכשאנו רואים את ילדנו מקבל החלטה לבדו אנו מתמלאים גאווה, ובפרט כשההחלטה תואמת את הדרך בה אנו חינכנו אותו. אלו הם רגעי נחת מזוקק, אנו מביטים מן הצד וכאילו אומרים לעצמנו - הייתה שווה ההשקעה, היו שווים הלילות ללא שינה, יש שכר לעמלנו ותמורה לעבודתנו.

ואיך כל זה קשור לפרשת השבוע? ובכן, בפרשת השבוע יש מסר פונדמנטלי לנו, לחיינו בכלל וכהורים לילדים בפרט.

בני ישראל בקשו ממשה לשלוח מרגלים כדי לתור את הארץ. משה מתייעץ עם הקב"ה ומקבל תשובה מוזרה, וכפי שרש"י מפרט "שלח לך, לדעתך, אני איני מצווה לך, אם תרצה שלח". כשאני קורא את הדברים אני מתפלא, הייתי בטוח שידלקו לו למשה כל הנורות האדומות, שהוא יבין את הרמז הכל כך ברור הזה ויוותר על שליחת המרגלים. הנה במילים הבאות תיאר זאת הרבי בשבת פרשת שלח תשמ"ט "נאמר לו אני איני מצווה לך, אלא שלח לך לדעתך.. אם תרצה שלח. זוהי הנהגה בלתי רגילה כלל (מצד הקב"ה) – הלא דבר הוא! והי' צריך לעורר ספק (אצל משה) שמשהו נשתנה, ולמה החליט מדעתו לשלוח המרגלים?!"

האמת היא שמשה כן שם לב לנורות האזהרה, הוא הבין את הסיכון שהוא לוקח ולכן גם שינה את שמו של תלמידו מ?הושע? ל?יהושע? באמרו ?ה' יושיעך מעצת מרגלים?. אם כן, איך בכל זאת החליט משה מדעתו לשלוח המרגלים?

וכאן במשא מרתק מלמד הרבי באותה שבת יסוד חשוב בניהול החיים של כל אחד ואחת מאתנו, שבמשפט אחד יש לסכמו כך: אנחנו קיבלנו מאת ה' שכל ולב, ידיים ורגליים, כדי שנדע להתנהל בכוחות עצמנו, מדעתנו. ואם נטעה בדרך? אז כנראה שזו הדרך שלנו ללמוד, דרך הטעות. כן, בדיוק כמו אבא ואמא שבונים את הילד ונותנים לו כלים כדי שבבוא היום יוכל להתנהל בכוחות עצמו. ואם יטעה? שיטעה! ובעזרת ה? ילמד מהטעות לעתיד.

רק כך מה שנעשה יהיה 'שלנו'. וכבר לימדונו רבותינו, שאמנם גבוהה יותר היא הדרגה בה מובילים אותנו יד ביד מלמעלה, אך יקרה יותר היא העבודה בכוח עצמו.

וכך ממשיך שם הרבי: "כשהקב"ה אמר למשה 'שלח לך, לדעתך. אני איני מצווה לך, אם תרצה שלח' – הרי לא זו בלבד שמשה לא חשש שיש כאן ענין בלתי רצוי, אלא אדרבה – היה שמח על החידוש שבדיבור זה, שעבודת המטה תוכל להיות באופן של בחירה חפשית.. מדעתו ומרצונו של האדם".

תשאלו, למה דווקא בעניין שילוח המרגלים אמר הקב?ה ?שלח לך לדעתך?? שלא כמו בשאלות והצעות אחרות שהגיעו מבני ישראל, כמו פסח שני וקרבנות הנשיאים, שאז נתן הקב?ה מענה וציווי מדוייק כיצד לנהוג, למה כאן התחיל הקב"ה פתאום 'לסמוך' על בניו? התשובה היא, כי שילוח המרגלים היה השלב האחרון לפני הכניסה לארץ. ובארץ בני ישראל לא יהיו עוד ילדים שמקבלים הכל מאת ה', לא עוד מן וענני כבוד, בארץ הם יזרעו ויחרשו מצאת החמה ויגנו על גבולותיהם עד צאת הנשמה. מרגע הכניסה לארץ הם, לראשונה, לוקחים אחריות על חייהם. הכניסה לארץ זה הרגע שבו הילד יוצא מהבית ונוסע ללמוד בארץ אחרת. וכהכנה לעליה לארץ, נתן להם הקב"ה פעם ראשונה את האפשרות להחליט לבד, להפעיל את הראש ואת הלב הגשמיים שלהם בכדי לדעת כיצד לכבוש את הארץ.

ועוד משהו: הקב"ה איפשר למרגלים לטעות, אפילו משה הרועה הנאמן שראה את נורות האזהרה מהבהבות, החליט לקחת את הסיכון. גם אנו ההורים, כמו משה הרועה, צריכים לאפשר לילדנו לטעות. ואם יטעו? נו, נקווה שבעזרת ה' בזכות החינוך שהענקנו להם יידעו ללמוד ולצמוח מהטעות.

שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
כ"ב בסיון תשע"ז