ב"ה יום ראשון, א' תמוז תשע"ז | 25.06.17
הגיגים לפרשת בהעלותך / גב' רבקה ערנטרוי

"מבלי להעתיק את מושבה מהיכל הפאר שלה ומבלי להשתפל ולהתדרדר אל הצר ולהעניק לו חשיבות מה, היא מבקשת להמיס אותו כדונג" ● מאמר תורני ומעמיק לפרשת בהעלותך מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון הייטס
היבט חודר לתוככי הזהות האישית לאור המנורה

נפש עשויה "מקשה" והיא "מתקשה" להשיג ולהבין באור הפנימי הממלא אותה במגבלות כלי השכל והלב שבה את משמעותה של מהות החיים...

הקורנס "מקיש ומקיש" בה בתלאות החיים ו"קושיות" העל מה ולמה שלה מופנות אלי העולם בו היא חווה את נסיונות הוויתה אך מעלימים של "קש" מסווים על האור כאותה שבולת יבשה המעלימה על גרעין החיטה השורה בה...

והיא חשה מבותרת... מבודדת ומבוצרת ושיח הבריות, כביכול, מעצב את צביונה... וככול שהיא מתרחקת מעצם הנפש שלה... מהזהות העצמית שלה - כן גוברת עליה ההשפעה השלילית של דעת הזולת עליה והאופן בו מחשיבים אותה.. והיא כ"כ מתפעלת מעמדת הזר והיא חשה חרדה... פחד ורתת היות ושולטת בה יניקת החיצונים ואז היא מאבדת כליל קו וכיוון ...

אבד בתוכה העונג האישי - הנשמתי הכמוס שלה... היחודי, החקוק בתוכי גוף כתר הפאר המעטר אותה ומתוכן מבזיקות אבני חן מבזיקות והמחשך הזה שהיא שקעה בו לחש לה כי יד ההשגחה העליונה היא שכיוונה אותה להתנהל באורחות סבך אלה ואולם, בתוכי האופל שבנסיון חיים אפורים אלה, קוראת לה בת קול - מקננים פוטנציאלים אדירים של דרור בפורמט של נס להתנוסס...

ולפתע היא אינה מתעתעת עוד בינות עמדות העם והשקפם עליה אך היא החלה לפתע להתבונן ולחזות מבעד לאותו אור מקיף של עטרת על ראשה... ממקור נשמתה...

מאותו מזל החולש מעל ומעבר לכוחות הראיה שבמושכל שבה ומעבר למה שנשמע ומסתבר לה לפי הרגשי הלב המבין והיודע שלה והוא ממשיך לה הארה.. זיק נוצץ ושח לה רחשי אמונה טהורה כי אין האויב מנשים את עצמו עצמאית, ואין לו חשיבות וערך לכשעצמם אך הוא מונשם ע"י אלוקה והוא דווקא מהווה עבורה להפתעתה המדהימה כלי שרת נאמנים להביא לה פריחה ושגשוג...

כעסיה ונאנקותיה דועכים עתה וכל התרכזות השווא בעוצמת האויב שאינה קיימת - פגה עתה ובכך היא מנטרלת ממנה את היניקה הסחטנית והחונקת של החיצונים!

ולפתע, "המקשה" שבנשמתה אינה מתנערת עוד ואינה מסתערת ו"מתקשה" כ"קשת" יורה חצי גבורה וחרוף נועזים באויביה... והיא אינה מוסיפה עוד להיות נאבקת כאותו מלך שנוטש את ארמונו ודוהר לשדות הקרב... מאיים כ"כ על אויביו ומעורר בהם חרדה איומה כשהוא שועט על מרכבת המלכות שלו עטורה בדגלים ססגונים להתנצח על האויב שלו.. והיא אינה מבקשת עוד להשתפל אליהם ולהכריע ולרסק אותם בלשונה החדה והחריפה ובהברקות החץ הפוגעניות והמפתיעות שלה...

היא נוכחת כי האויב אומנם, נס לו אך טרם נכנע וככל שהיא צומחת ומתעלה - הוא מבקש להתנקש בה בשל צרות עינו בה והוא לא ישקוט על שמריו כל עוד היא מתנשאת עליו בהתנשאותה העצמית של אמת וטוהר...

והוא חוזר להציק לה ומנסה לשסות בה את עמדותיו חסרות השחר ושוב היא אינה דורכת עוד את נשקה כלפיו ואינה מבקשת להסתער בקריאת "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך" כי עתה חשקה נפשה במנוחה... בשקט ובשלווה ומבקשת כדוד המלך: "קומה ה' למנוחתך" והיא שואלת בנפשה את השלום של שלמה...

מבלי להעתיק את מושבה מהיכל הפאר שלה ומבלי להשתפל ולהתדרדר אל הצר ולהעניק לו חשיבות מה... תפיסת מקום... היא מבקשת להמיס אותו כדונג...

תחילה, היא, אומנם, הגיחה מהמארב כאותה "קשת" הבוקעת את המעטה החוצץ והקודר של העננים שבה ומבצבצת בשלל אורות נוצצים של נצוצות קודש שנשמטו לתהום השוקע...

ועתה היא "מקוששת" וצוברת ומלקטת כל שביב... כל ניצוץ בנשמתה והיא גועה באותיות המלל של התפילה והם יורים את נשמתה מעלה בערגה ובתחנונים ונמשכים עליה גווני הקשת ומעטרים אותה בכתר של מלכות מבזיק..

שם מקנן העונג הפנימי שלה... הסוד והרז שלה והיא חשה כיצד חייה שבים אליה והיא נוכחת ומכירה במהותה היחודית. בהתנשאותה האישית.. בקסם היחודי שלה.

והזריחה הזו שובה את אויביה והם נמשכים אליה כדרך הניצוץ הנמשך ובטל באבוקה והם נמסים מולה כדונג...

והיא עולה ומתרוממת... מזדככת ומיטהרת ונעשית מקשה אחת המתאחדת עם האלוקים.

(עפ"י ליקוטי הצ"צ ליקוט "מנורה" בהעלותך שנ"ד - שנ"ה ומאמר פדה בשלום תשכ"ו)


י"ז בסיון תשע"ז