ב"ה ערב ש"ק, ל" תשרי תשע"ח | 20.10.17
קבר דוד המלך
קבר דוד המלך צילום: תמר הירדני
מודל לקסם וחן אישיים / גב' רבקה ערנטרוי

"הוא מתבונן בדמותו הענווה של דוד בהערצה והוא נדהם ומשתאה מהתוקף העז המקנן בו ומן עוצמותיו הנמהלות בתכונותיו האציליות של הרוממות העצמית וההתנשאות האישית המאפיינות אותו..." ● מאמר תורני ומעמיק לחג השבועות - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון הייטס
האם מתנת חסד אלוקית היא המעצבת בנו דמות הנושאת חן... בעלת קסם אישי ויכולות פלאיות - כריזמטיות לעורר... לסחוף ... לשכנע ולכבוש בקלות שכזו?

האם "מענק" אלוקי הוא המסוגלות לשקף כלפי חוץ תחושות של ביטחון עצמי... של החלטיות... איפוק ורוגע...?

או, השמא, ניתן לרכוש את אלה וללמוד לאמץ לאישיותנו רגשות של נינוחות ונועם ואפילו לגלות במעמקי נפשותנו - שביבים לשמחת אמת שאינה חולפת עם התמורות במהלך החיים וזיקים לשלווה ועונג פנימיים?

וכשהאדם נטול אושר פנימי... שמחה ועונג נשמתי - הוא תר אחר נתיבות כושלים... אלטרנטיבות זרות ודרכים עקלקלות כדי לצמוח ולנשא את עצמו מעלי האחרים... לעיתים, למרבה הצער, הוא משתמש באמצעים עריציים וקשוחים ביותר ומותיר את קרבנו בתחושות של אשם ודכדוך נוראים...

והוא דוחה ודוחק את הזולת מבלי עוול בכפה... מבלי שיש בה איזשהו פגם אך מאחר והוא אינו יכול לשאת בעובדת מעמד התפארת של רעיו... את סוד ההצלחה המשגשגת שלהם - הוא משפיל ומקניט אותם עד חורמה...

ב)הכלום סותרים הם החוסן העצמי ותחושת הענווה וההתבטלות הפנימיים?

ואולם, דווקא, אדם בעל יוקרה אישית... אישיות שהיא מנושאת ומורמת משכמה ומעלה - דווקא, היא בולטת ביחידויות שלה... במידת הרגישות שלה והיא חשה את האחר ומביעה כלפיו יחס של חמלה ורחמים נכמרים...

דווקא בשל ההוד וההדר העצמיים של דמות אצילית זו - היא ניחונה בלב מבין... והיא מזדהה כ"כ עם תחושת הסבל והמועקה של השני, שעה שאדם אחר שהוא קר ואדיש חולף עליו ביעף מבלי משים ובהסח הדעת ואינו מרגיש מאום...

החוסן והחיל הפנימיים מעניקים לדמות עילאית זו תחושה של עונג... של שלווה... של שמחה פנימית והוא מקרין אותה החוצה באהבה ומפנה מקום וחלל לנשימה לרעיו... הוא מעניק להם תחושה של מציאות מה... של חשיבות... על אף שמצד עצמם הם נעדרים תכונות עשירות אלה...

דמות זו בתוכה פנימה חשה רגשות ענווה וביטול עצמיים היות והיא מחוברת למקור חייה הנובע מעיינות של אמת... של זרימה...פריחה ושיגשוג... במהלך חייה היא תופסת בינות הקהל בה היא מתנהלת מקום מרכזי וראשי והדינאמיות שבה הופכת אותה לדמות מנהיגה... מובילה...

והיא רוכשת את אמון אנשיה ומנהיגה במשבצות של תוקף (ולא בתוקפנות עריצה ועיקשת... אנוכית) ללא כניעה והתרפסות לפנימי שמעז פניו וכלפי מי שאינו יודע מהי תחושה של רחישת כבוד לזולת... ענווה והתבטלות...

דמויות שנוהגן מביע עזות וחוצפה אינן נתפסות אצל אישיות מנהיגה זו מתוך יוקרה והערצה...

ואולם, מי שמתיימר לטפס בדרג המעלות, ומעניק חסינות ומנשא את מי שאינו ראוי לכך בשל העדר יופי והדר במעלותיו העצמיות...

אך בשל התהלך האדם באפלולית, עיניו מטעות אותו ותפיסתו מעוותת ואדם פוחז נחשב לו כאישיות קורנת ובעל עמדה נישאת...

והוא אינו נחון בלב להעריך את הדמויות המחוננות בקסם אישי של נועם ורוך וחסד וזיקה לאמת וטוב הלבב...אולם...

החסינות "המעושה" והמגוננת שמעניקים למי שאינו זכאי וראוי לכך ולזה שאינו נושא בעצמו ערכים של אמת - תהא ביום מן הימים רופפת ונשמטת... והאדמה הרועדת לרגליו תעיד על מעידה קשה מנשוא, היות ובתוכי דמות זו אינם מקובעים ומקננים זיקים של אמת התומכים באדם בשעותיו הקשות...

ג)פנים בפנים:

עיון מחקרי שאינו חולף על המקרא בריפרוף גרידא, אך התבוננות מעמיקה בקטעי ההגות והחשיבה השונים והעשירים של רבותינו הקדושים באופן של "פנים בפנים" - תחשוף לאושרנו תובנות חיים מחודשות של חרות הנפש...

תפיסה עמוקה ומפנימה של תכנים יקרים אילו יסגלו לנו דפוסי נוהג נשגבים שיותירו אחריהם בלבותינו אותיות חקיקה חרותים של שיחרור ודרור ורשמים עזים לנועם ועונג נצחיים שלא יישכחו לנצח!

ד)מדוע שכח דוד?

דוד המלך, אומנם, שכח... הוא שיבח את חוקי ה' כי הם טומנים בתוכם את רצון ה' וקיומם עבורו מחברת אותו עם ה' ולכן מסב לו הדבר עונג אדיר ותחושת נועם של הנאה כאילו הוא מאזין לנעימות... לזמירות..."זמירות היו לי חוקיך" והזמר, הרי, חוזר על עצמו ומניע ומרומם והעונג המופק מאותו זמר חוזר על עצמו, כך שכול מצוה (ואין הדבר משנה איזה חוק או איזו מצווה) - מסבים לדוד את אותו עונג...

ואולם ה' חפץ בשבח ספיציפי יותר... מדויק יותר התופס את הסוד הפנימי והיחודי של כל מצווה ומצווה כפרט יחודי לכשעצמו... שהרי, דוד כללם במכנה משותף והוא שהאלוקות נעלמת בכל אחד מהם ובקיימו את כל אחד מאלה הוא מתחבר עם עצם האלוקות... ותפיסה חיצונית שאינו מתמקדת בפנים של העובדה... בעומק שבו - נשכחת... ולכן הוא שכח...

לו רק היה מזמר: "שעשועים היו לי חוקיך" כי אז היה מבטא את העובדה שבתוכה של כל מצווה שוכן עונג אלוקי, פנימי... יחודי ממש כמו שלכל שעשוע יש את הכיף... התענוג היחודי משלו והמבדילו משאר השעשועים והנאותיהם...

התענוג הוא שגורר אחריו את אופי השעשוע היחודי... העונג האלוקי הספיציפי הוא שגורר אחריו את רצונו של ה' דווקא במצווה זו, שהרי הרצון נמשך אחרי העונג ואין דבר העומד מעל ומעבר העונג...

תפיסה חיצונית זו גררה אחריה מידה כנגד מידה שהתבטאה בשכחה שלו!

והוא שכח את העיקרון הנלמד מהעובדה שאת ארון הקודש נושאים על הכתפיים כי אין להפנות (עורף) את הכתף לארון (מתוך אדישות וחוסר יחס של קודש) אך יש לשאת את הארון כשהפנים מופנות אליו כדי להורות על יחס פנימי... עמוק... תפיסה עמוקה מתוכי הלב שתיזכר לעד כי בעטיה של תפיסה חיצונית - נשכחת העובדה... הרעיון הנלמד...

הכיצד, אכן, ניתן לשאוב את תשומת הלב... את הקשב והעניין של הילד שלנו למסר שאנו מבקשים להעביר לקרבו פנימה???

העובדה שהלוחות היו כתובים מכל עבר, ומכל צד נגלה באופן נסי ופלאי הצד הקדמי והפנימי שלהם - מורה כי הלימוד בכתובי הקודש יהיה פנימי... מעמיק... חודרני... חי ומעניין ובכך ניתן יהיה לשבות את לב הילד שיהיה קשוב ומעורה והתוכן לא יישכח. (לקוטי תורה דרושים לשבועות)

ואולם אישיותו לא תסולא בפז...(אינו נשקל ונמדד בזהב אך שוויו עובר וחולש עליו)

ה)עוצמות של תוקף ורגישות ורוך...

"וכמו דוד בתוקף המלוכה שלו היה בבחינת ביטול ושפלות לגמרי ונקרא דוד עבדי ... ואינם סותרים זה לזה כלל דעם שהיה בחינת הביטול לגמרי - היתה המלוכה בתוקף בבחינת תוקף העצמי.... והגם שהיה בתוקף ההתנשאות היה בעצם מהותו בבחינת ביטול במציאות לגמרי..." (בשעה שבקדימו תער"ב לרש"ב - מאמר לשבועות וידבר האלוקים עמ' תע"ד)

ואותן דמויות שאינן חשות כבוד למלוכה - חשו על עצמם את תוקף שבט המלוכה הרודה והמוכיח שלו, לא בשל יהירות עריצה אך בשל מציאות האמת העומדת חיה וחותכת שהרי...

"דלגבי רוממות המלך - הכל מתבטל במציאות לגמרי, שאין בו שום תפיסת מקום לעצמו ומתבטל בעצם מהותו.... שאין זה מצד התנשאות יתרה שבו שמבטל הכל כי אם שהם בעצמן אינם תופסים מקום וערך כלל לגבי הרוממות שלו... שכן הוא באמת וברוממות המלוכה - נראה האמת" (שם)

נספח:

דברים אלה של הרש"ב מבוססים על הפסוק הפותח את המעמד הדראמטי בהר סיני:

"וידבר האלוקים" - המונח "אלוקים" מורה על כוח ואיל המתגלם בהסתר (העלם אלוקי זה מחובר באלוקות) ואלם האלוקות שהמשיך ה' למעמד זה היתה גלויה כ"כ.... בהירה וניכרת אז מדוע השתמש המקרא במונח "אלוקים" המורה על הסתר והעלם?

מציאות הממש של העולם נוצרת ע"י כוח אלוקי המצטמצם, מסתיר ומעלים על האור האלוקי המבהיק שלא יבעיר ויבטל את הבריאה, ואולם כח זה דווקא מחיה אותה!

ואולם, בשל היות הבריאה שואבת ויונקת את ההחיאה ההאלוקית - היא עשויה להרגיש בכך אם היא אינה מתעלמת במכוון - ואז היא מגיבה בתנועה של התבטלות... כבוד והכנעה!

דמות מנהיגה אף היא (נסתרת ונעלמת) ואינה מצויה באופן שכיח בין אנשיה והיא מצטנפת בתוכי ד' אמותיה אך כשהיא יוצאת לקראת העם - היא מחיה... מעניקה מעמד וחשיבות לאנשיה מבלי שתניח לאיש להרהיב עוז... ולהקל בה בנוהג בז ומתל...

דווקא עובדת היות דמות זו קשורה ומחוברת למקור חייה - מקנה לה עוצמה ותוקף וכוח משילה איתן ואין היא רודה או נעשית עריצה ושטלתנית, היות ובתוכה פנימה היא חשה באמת האלוקית המחיה אותו והיא אינה רואה שחר בעמידה מתרברבת!

כשהאדם מחובר למעיין חייו ומקור זה מעצב את אישיותו - הוא מתבונן בדמותו הענווה של דוד בהערצה והוא נדהם ומשתאה מהתוקף העז המקנן בו ומן עוצמותיו הנמהלות בתכונותיו האציליות של הרוממות העצמית וההתנשאות האישית המאפיינות אותו...

והוא נודם וחש אפסי כ"כ, כשהוא נוכח שבתוך המערכת המפוארת והמעוצבת הזו מתמזגות להן, להפליא, תנועות של רוך שכזה, ענווה והתבטלות!

דוד מלך ישראל חי וקיים!

ה' בסיון תשע"ז