ב"ה יום רביעי, כ"ה כסלו תשע"ח | 13.12.17
חובת הזעקה. הרב ליפשיץ
חובת הזעקה. הרב ליפשיץ צילום: שטורעם.נט
זעקה מקצה העולם ועד קצהו / הרב שמואל ליפשיץ

בתקופה האחרונה אנו עדים לתופעות חמורות, חמורות מאוד. מפגש של קבוצת אנשי ציבור ורבנים עם האפיפיור ברומא וליווי כומר מניגריה על ידי יהודי חרדי ● המחאה החייבת להישמע כנגדן היא חובתנו בראש ובראשונה כחסידים של הרבי ● הרב שמואל ליפשיץ, מראשי ארגון 'יד לאחים' בטור נוקב ● לטור המלא >>>
הרב שמואל ליפשיץ
בתקופה האחרונה אנו עדים לתופעות חמורות, חמורות מאוד. מפגש של קבוצת אנשי ציבור ורבנים עם האפיפיור ברומא וליווי כומר מניגריה על ידי יהודי חרדי, כומר השואף לקבע מקום ענק של עבודה זרה בארץ. וברקע תופעות דומות נוספות. דומה כי המחאה החייבת להישמע כנגדן היא חובתנו בראש ובראשונה כחסידים של הרבי.

שתי תנועות

שתי תנועות מנוגדת לכאורה בדברי הרבי. מחד, דרכי נועם ונתיבות שלום לכל יהודי באשר הוא שם ולכל אשר נשמה יהודית באפו, ומאידך, קול זעקה בלתי מתפשר חד ותקיף כנגד כל נסיגה או שינוי מתורתנו ומצותיה.

שתי תנועות מנוגדות למביטים בשטחיות. קל יותר לצבוע כל דבר בגוון אחד. שחור או לבן. אך האמת האלוקית מצורפת משתי התנועות גם יחד. אהבה לכל יהודי מתוך ראיית נשמתו של היהודי בכל מצב נחות ככל שיהיה, אך יחד עם זה עמידה על קוצו של יוד והשמעת דברי מחאה בלשון החריפה ביותר, כשניכרת פגיעה ולו הקלה ביותר, בתורה ומצוותיה. במיוחד כאשר מדובר על פגיעה בקודשי האמונה. קודש הקודשים.

קול הזעקה - קיצוני בעיני חלק מהציבור אך באוזנינו צלול וברור - מתמזג לחלוטין בתנועת הארת הפנים לכולם, שניהם באים מאותה הדבקות באין עוד מלבדו. 'חלק אלוקה ממעל ממש' הנמצא אצל כל יהודי, יהיה מצבו אשר יהיה ממשיך להאיר- כי הרי גם שם, במקומו החשוך, 'אין עוד מלבדו'. ומשום ש'אין עוד מלבדו' לא תתכן ולו הפשרה הקטנה ביותר, הסטייה הקטנה אל מחוץ ל'אין עוד'.

תריס ומגן

כשדיבר הרבי הייתה הזעקה הולכת מקצה העולם ועד קצהו. מול תופעות שכאלו הדגש בדברי הרבי הוא כי מלבד האיסור החמור; ייהרג ואל יעבור גם ב'אביזריהו'. הרי יש כאן פגיעה בכלל עם ישראל. שהרי למול פעולות שכאלו השאלה שצריכה להישאל היא איך זה מתפרש אצל יהודים רבים שונים ומגוונים? מה יאמר יהודי ש'רק' מתעניין בדת האחרת? יהודי שמתלבט אם להינשא לגויה וכד'. זהו טשטוש גבולות מאין כמותו ושבירת חומת האמונה. ומי יודע לשער השלכות של דברים מסוג זה?!

והייתה אותה הזעקה של הרבי מעמידה תריס ומגן מפני ההשפעה ההרסנית של אותם המפגשים והפעולות. מול תקיעת יתד בחומה שבין ישראל לעמים הייתה הזעקה לחומת אש. היו המילים מייצרות מחדש את 'גאון יעקב', את ההפרדה ההכרחית של 'אשר בחר בנו'.

חובת הזעקה

במאמר הרבי המפורסם של 'ביום עשתי עשר' מתבאר קשר מפתיע בין מצב בו אדם עוסק בעבודת השם לצרכיו לצורך מציאותו והנאתו לבין מצב בו לבסוף (על ידי ''ריבוי השתלשלות וכו'') יעדיף השפעה מהכוכבים ומזלות. כי כאשר אצלו המניע זה הצלחה ושפע, הנה מהם, מהכוכבים ומזלות, יש ריבוי של שפע.

דומה שהמציאות מעמידה בפנינו אות אזהרה. האם לא נשכח מאתנו בסערת ימים ההבחנה בין עבודת השם לצורך עצמו או 'לצורך המלך'?

אך מכל מקום תהיה אשר תהיה הסיבה לאירועים הללו, כאשר אלו הן העובדות חובה עלינו כחסידים לעת כזו בימים שאחרי ג' בתמוז להשמיע מול פעולות מהסוג הזה את קול הזעקה של הרבי, זעקה בלתי מתפשרת, שתהדהד מקצה העולם ועד קצהו. תייצר ביתר שאת את ההבדלה בין ישראל לאומות. בלי פשרות ובלי משוא פנים.

כ"ו באייר תשע"ז