ב"ה יום חמישי, כ"ו כסלו תשע"ח | 14.12.17
"להיות כאותה צפור דרור"
"להיות כאותה צפור דרור" צילום: נחמיה ג, Wikipedia
הגיגים לפרשת בהר / גב' רבקה ערנטרוי

הספירה של שבעת השבועות מחוללת בנפש זוך ו"ספירות" (טוהר) אך עצם ענין הספירה שחה לו לאדם את סוד חייו... כי כל רגע שחלף מזמנו לעולם לא ישוב וחלילה לו להחמיצו! ● מאמר תורני ומעמיק לשבת - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון הייטס
דביקות האחווה והרעות - נערים וחתנים...

(עפ"י לקוטי הצ"צ לליקוט "יובל" וליקוטי תורה לנושא זה)

"וקראתם דרוד בארץ לכל יושביה - יובל היא לכם" (כ"ה י')

א)דרור - מהו?

להיות כאותה צפור דרור ה"דרה" בבית כבשדה ואינה מקבלת מרות... (ביצה, רש"י) משוחררים מאימת האויב האורב ומבקש לאחוז בנו ולבלוע...

להידמות לאותו עץ רענן ששורשיו יונקים "מיובל" שמימיו אינם חדלים ופוסקים בשל תשישות... עלי האילן הפורחים מתוכינו - רעננים הם ומלאי כח ומרץ מחודש וטרי כשל עץ החיים ואיננו חוששים שמא יבוא החום ויבער...

להתנהל במקצב נעימות הנגן המעורר של צלילי "היובל" הקוסמים ולהיות מתנשאים... "מובלים" בתנועה משחררת שכזו... בקלילות עלי מפרשי החלומות הנעימים לתוכי עולמות פלאיים... נשגבים של שיבה והאחזות - "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו" (שם)

אך האורחות המיתמרים אלי הדרור עשויים, חלילה, לתעתע בינות נבכי צוקים ומוסרות של מחדלי הנפש הבולעים והאדם הנכסף ומשתוקק כ"כ לזיקים של דרור עשוי להתדרדר ולשקוע בכובד שכזה במצולות הרפש...

אך נפשו הנסערת - זועקת... מבקשת אחר אותות וסימני דרך ש"יובילוה" (יובל) לתנועה של שחרור...

והיא יודעת 49 שערי בינה עליה לבקוע... שערים של בינה בימי הספירה, אזי נמשכת הארה החודרת לתוכי הרגש והיא מחוללת בה "ספירות" וטוהר... אור זה ממשיך לה תובנות וחכמת חיים המעוררים אותה להאבק בנחשולי הרגש הפגועים ולחוש נופש...דרור...

ב)להתבונן ולהתפקח - בגרות נפשית (ספירת העומר ויובל):

אזי חשה הנפש מוכנות נפשית... בגרות ויכולות וכישורים לתפיסה של "בינה"... להתמודד במחדלי הרפש שבמידות הרגש שלה, המטרפדים את הדרך לדרור. זוהי תכולת השער החמישים באופי של חכמת התורה הנגלית, שנמשכת אליה מאותו מעמד מסעיר בהר סיני והחודרת אליה פנימה והיא עולה ומזדככת... עולה ומתנשאת בקצב הנגן המנשא אותה אך בלעדיו לא תוכל להתנשא...

ואולם בשנת החמישים "וקידשתם את שנת החמישים" (שם) נמשך עליה אור מקיף שאינו מסתבר לה ואינו מובן... סובב ואינו יכול לחדור אליה...

אין זה הנגן המעורר אותה אך זוהי תפיסת מוחין רחבה המעוררת אותה... הרגש כאן שוקט שלא כבימי הספירה כששערי הבינה נפערים והם נתפסים ע"י הרגש...

אך את שנת יובל מקדש העם ונמשכת לעולם הארה מרמה של קודש וכל מהותה היא כוח החכמה - "כח מה" והמסמל את תנועת ה"אין" שהוא "בטל בשל רמת הקודש העוברת בו והארה זו נמשכת אלי הנפש בשבת שבתון (יום הכיפורים) של שנת היובל ומוחשת בתוכינו בתפילת מנחה של השבת...

הדי תרועת "היובל"- "והעברת שופר בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים" (שם, ט') בשנת החמישים הם המובילים את הנפש הפעם ומנשאים אותה ...

ג)חמושים בקלילות ונחישות- חמישים:

ובעת שהיא ממלמלת את פסוקי דזמרה - היא חוזה בצבאות "חמושים" (חמישים) משוריינים בחרב ורומח ו"מזמרים" (גוזמים ובוקעים) בצלילי התרועה של היובל, מרועעים (שוברים) מחיצות ופערים החוסמים את הדרך לדרור...

ו"ננעלים" אז השערים לפלישה של אויב בהארת אלוקית שבתפילת "הנעילה" שביום הכיפורים והשופר הגדול מעורר את נקודת האור שבתוכי הלבב והיא מתנצחת על השחור!

ואין היא חשה בכובד הטורח להתנשא מעלי הרפש של הרגש, להתרומם ולהזדכך בעת התגר והמלחמה היות ומלמעלה מנשאים אותה, ממש כמו חיות המרכבה המנשאים אותה ומתנשאים עימה בקלילות שכזו... אלי הדרור!

הספירה של שבעת השבועות מחוללת בנפש זוך ו"ספירות" (טוהר) אך עצם ענין הספירה שחה לו לאדם את סוד חייו... כי כל רגע שחלף מזמנו לעולם לא ישוב וחלילה לו להחמיצו!

והרז הזה מוביל אלי עולם של יובל ושלימות... עולם שבו "איש אל משפחתו תשובו" השיבה הזו מגלמת את ענין התשובה (יום כיפור) המכשירה את הנפש לשיבתה לצור מחצבתה -המזל שלה - המקור עילאי בשמים משם היא קורצה ונמשכה...

והנפש מובלת אלי עולם בו יתגלו בפניה נשמות חדשות בעולם הבא הנמשכות מעולם עוד נעלה מהאור המקיף, והסובב...

ד)יובל - נגן הנערים וחופת החתנים:

"ושם אחיו יובל" והיה אבי כל תופס כינור ועוגב כי כל עלית העולמות ע"י שיר וכבר נתבאר שכל עליית העולמות זהו עדיין בהאור הפנימי... אכן, על גילוי בחינת המקיף נאמר יובל הוא אבי כל יושב אוהל ונקרא האור האור הפנימי אחיו להאור המקיף, שהרי מהמקיף הגדול נמשך האור הפנימי והם דבוקים זה בזה הוא לשון אחווה וחיבור..." (הצ"צ קרח תרע"ח)

יש והם מסמלים את המתרחש בנפש בימי הספירה והמה בחינת נערים צעירים החווים רשמים של התעוררות במשתה נגינתם - המה נזקקים לנגן שיעורר את הרגש היות והמוחין שלהם אינו רחב כדי לעורר - זוהי בחינת אחיו יובל... (קובוץ - קמץ)

ואילו החתנים הנמשכים במצהלות (שמחה) מחופתם המקפת בסמל של מוחין רחבים, מסמלים את הוואי היובל והם אינם נזקקים לנגן היות והמוחין שלהם רחבים ועצמאים ומעוררים אותם לאהבת ה' ותפיסה באלוקות שהיא מקפת כחופה והמה מגלמים את בחינת היובל...

זוהי עת של דרור כשהדירה (דרור) בתחתונים מתנשאת ומתרוממת לאותם שיאי זוך - שם נשרו ונשמטו להם מניעי החושך וההסתר... ואזי אף השפחה רואה בים את עצם האלוקות, ואזי שב העבד העברי אל אחוזתו ובית אביו...

והעץ הרענן שולח את שרשיו על "יובל" המים - פורח... ואינו חושש מחום הבערה של התאוות...

וברקע מתנגנת לה נעימת הנערים הנמשכת ו"מובלת" בניצוחו של "יובל אבי כל תופס כינור ועוגב" והיא עולה ומתמשכת ממשתה נגינתם וחודרת פנימה לרגש שבלב...

ואליהם מתחברת באחווה ורעות צהלת החתנים מחופתם והיא עולה ואופפת ומקפת וומתנשאת מעבר להתעוררות הנערים בסמל של שמיטה וספירת העומר והיא מובלת ע"י בנה האחר של עדה הוא יובל אבי יושב אוהל והם דבוקים זה בזה באחווה וחיבור.

כ"ה באייר תשע"ז