ב"ה יום ראשון, א' תמוז תשע"ז | 25.06.17
הרבי
הרבי
בהר-בחוקותי – התמדה בצמיחה ■ הפרשה החסידית

כאשר אדם רוצה להשפיע על הזולת, כאשר אדם רוצה לגייס אנשים כדי להיטיב למישהו אחר – יש הבדל משמעותי אם עושה זאת אדם מן השורה, מה"מישור", או שעושה זאת אדם בעל מעמד, "הר" ● הרב אלי' וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי' וולף
בשבת זו בה אנו מברכים את חודש סיון, החודש בו קיבלנו את התורה - אנו קוראים בתורה שתי פרשיות, פרשת "בהר", ובפרשת "בחוקותי". פרשת "בהר" נקראת על שם תחילת הפרשה: "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר", ופרשת "בחוקותי" נקראת על שם תחילת הפרשה: "אם בחוקותי תלכו".

בחלק מהשנים קוראים את פרשיות בהר ובחוקותי בשבתות שונות, עם שבעה קרואים העולים לתורה לכל פרשה, ובחלק מהשנים, כבשנה זו, אנו קוראים אותם עם שבעה קרואים לשתי הפרשיות יחד.

מכך עולה ההבנה שלפרשת "בהר" יש תוכן משלה ולפרשת "בחוקותי" יש תוכן משלה, ובשבת זו התכנים הללו אמורים להשפיע זה על זה. התוכן של "בהר" אמור להשפיע על התוכן של "בחוקותי", והתוכן של "בחוקותי", אמור להשפיע על התוכן של "בהר".

*

"בהר" – מסמל הגבהה והתנשאות, בדומה להר שמרומם מהמישור. בספרים מובא (תורת חיים בראשית כ) ש"הר" הוא "צומח שבדומם". גוף כדור הארץ הוא דומם, וההרים שבו, דומם המתנשא מעל הסביבה שלו, הם צמיחה של הדומם.

הגדרה זו שהר הוא "צומח שבדומם" המבטא צמיחה וגדילה, דורשת ביאור: טבע העולם הוא שכתוצאה מסחף מי גשמים ומי נהרות – הרים מתכווצים. המים סוחפים איתם שכבות אדמה ואבנים מההר, עד שיש צורך בפעולות שונות כדי לשמר את שלימותו של ההר.

לא זו בלבד שזהו טבע העולם, אלא גם בנביא (מלכים א' יט, יא) ישנו פסוק המגדיר את הרוח כ"רוח גדולה וחזק מפרק הרים", התורה מעידה שיש כרסום בהר כתוצאה מהרוחות, כך שיש להבין מדוע ההר מוגדר כ"צומח שבדומם", הגדרה המבטאת צמיחה מתמדת.

ההסבר הוא: העובדה שהרוח "מפרק הרים" דווקא, ולא את המישור – כי המישור לא מפריע לרוח לנשוב. הרוח אינה נתקלת במחסום, כך שהיא לא מתמודדת מולו. אך ההר, שבשל גובהו הוא עומד בדרכה של הרוח וחוסם אותה, אזי עוצמת הרוח "מפרק הרים", היא לוחמת עם ההר ומחסירה ממנו.

אך דווקא בשל הרוח - ההר גם גדל וצומח. הרוח הנושאת עימה חלקי עפר – נתקלת בהר אחר העומד בדרכה, וחלקי ההר שהיא נושאת עימה מצטרפים להר הבא, כך שההר השני גדל. ההר הוא אכן "צומח שבדומם".

השפעת הרוח על ההר היא בשתיים: (א) מחסירה מההר, "מפרק הרים". (ב) מצמיחה ובונה הרים. יש הרים שהרוח מחסירה מהם, ויש הרים שהרוח מצמיחה אותם ומוסיפה עליהם.

משמעות הדבר בעבודתו של האדם את הקב"ה:

"הר" מסמל הגבהה והתנשאות, וישנם שני סוגים של הגבהה: (א) התנשאות שלילית, התנשאות הבאה ממידת הגאוה, מישות עצמית. "הרים" שכאלו צריכים לבטל או לפחות להחסיר, "מפרק הרים". (ב) הגבהה של קדושה. הר שכזה צריך להצמיח.

"הר" של גאוה, שעל מידת הגאווה נאמר (לקוטי תורה במדבר טו, ב) שהיא "שורש כל הרע" - זהו הר שלילי שצריך לבטל אותו. גסות וגאווה לא זו בלבד שאינם מביאים לצמיחה, אלא הם גורמים לירידה גם לאדם עצמו. אדם הנוהג במידת הגאווה, הוא נחות יותר מאשר הדומם. ה"הר" שבו, הדומם, נחסר ונחלש בסופו של דבר, "מפרק – הרים". ההר, הדומם, מתפרק.

אדם הלוקה במידת הגאווה, צריך להתבונן בכך שזו תכונה שלילית, וכאשר הוא יעמיק בהתבוננות זו - הוא יזכה שהקב"ה "יערה עליו רוח ממרום" (ישעיהו לב, טו), רוח של טהרה וקדושה, ו"רוח" טהרה זו תבטל, "מפרק", את רגש הגאווה, ה"הרים" השליליים שבו.

או בעומק יותר: רוח טהרה זו תפעל אצלו "צומח שבדומם". תכונת ה"דומם" שבאדם, הביטול שבו, תהיה בצמיחה, בעליה.

אך "הר" של קדושה, הגבהה חיובית – אותו יש לטפח ולהגדיל מתוך מטרה להוסיף בתחום של טוב וחיוב. כדי שהטוב יהיה משמעותי יותר, יש צורך ב"הר", בהתנשאות.

כאשר אדם רוצה להשפיע על הזולת, כאשר אדם רוצה לגייס אנשים כדי להיטיב למישהו אחר – יש הבדל משמעותי אם עושה זאת אדם מן השורה, מה"מישור", או שעושה זאת אדם בעל מעמד, "הר". דבריו של ה"הר" מתקבלים יותר, יש להם השפעה על השומעים, והתוצאות תהיינה רחבות יותר.

*

"בחוקותי" – משמעותו "חוק", חוקי התורה. וכן גם את המושג "חקיקה", כתב החקוק בתוך האבן.

הן "חוקים" והן "חקיקה" – מבטאים דבר שאינו נתון לשינוי. על חוקי התורה נאמר "חוקה חקקתי .. ואין לך רשום להרהר אחריה", יש לקיים אותם ללא כל חריגה או שינוי בהתאם להבנת האדם. הדבר כלל אינו תלוי בהבנה או ברגש האדם, אלא יש לקיים אותם כי זה החוק שקבע הקב"ה.

"בחוקותי" מבטא קיום מצוות מתוך תוקף פנימי והעדר שינוי, כמו כתב החקוק באבן שאינו בר-שינוי.

*

כאשר אנו קוראים יחד את שתי הפרשיות: הן את פרשת "בהר", המבטאת צמיחה וגדילה (או שינוי לכיוון ההפכי, "מפרק הרים"), והן את פרשת "בחוקותי", המבטאת תוקף והעדר שינוי, "חקיקה" – משמע שלמרות שהן תנועות קוטביות, הפכיות זו מזו, עלינו לקרוא אותם יחד, עליהן להשפיע האחת על השניה.

על "בהר" להשפיע "בחוקותי", ועל "בחוקותי" להשפיע על "בהר".

יש לנו נושאים שונים שהם קבועים אצלנו, אנו מקיימים אותם ללא כל שינוי, הם "בחוקותי". פרשת השבוע מורה לנו שעלינו ליצור בהם צמיחה, "בהר", להוסיף ולהרחיב אותם. יש להגדיל ולהרחיב בהם, כמו הצמיחה של ההר ביחס למישור. התוכן של "בהר", אמור להשפיע על "בחוקותי".

חז"ל אומרים (בסיום מסכת ברכות): "תלמידי חכמים, אין להם מנוחה", והם מבססים את דבריהם על הפסוק בספר תהלים (פד, ח) "ילכו מחיל אל חיל". למרות שנמצאים במצב של "חיל", יש להתקדם משם ולעלות הלאה, "ילכו" ממנו "אל חיל" מרומם ונעלה יותר. צריכים לעבוד את הקב"ה בתחושה של "אין להם מנוחה", להתעלות כל הזמן, לא להסתפק בקיים.

הדבר מרומז גם בפתיחת פרשת בחוקותי, שם התורה כותבת: "אם בחוקותי – תלכו". גם את החוקים, המצוות שאנו מקיימים באופן של קביעות, ללא כל שינוי - יש לקיים באופן של "תלכו", ללכת ולצעוד הלאה, להתקדם ולהוסיף בהם.

ומאידך, גם "בחוקותי" אמור להשפיע על "בהר".

הצמיחה שלי, "בהר", צריכה להיות מתוך "בחוקותי", עם תוקף והעדר השינוי,

ובשני מישורים: (א) צמיחה ללא הרף, צמיחה תמידית, לא רק חד פעמית. עלינו להיות כל הזמן, בקביעות, בתנועה של צמיחה והוספה. (ב) הצמיחה שנעשתה בי, ה"הר" החדש שנוצר בי, השינוי לטובה – צריך יישאר קבוע, לעד. שלא תהיה בו נסיגה למצבי הקודם. ה"הר" צריך להיות "בחוקותי".

*

פרשיות בהר-בחוקתי נקראות בשבת בה אנו מברכים את חודש סיון, כך שהלקחים משמות הפרשיות הללו, וההשפעה שלהן זו על זו, צריכים להתבטא, ראשית לכל, בתכנים של חודש סיון.

יום ראש חודש סיון, זה היום עליו אומרת התורה: "ויחן שם ישראל נגד ההר", וחז"ל ביארו את הסיבה לכך שעם ישראל מכונה כאן בלשון יחיד, "ויחן", כי הם חנו "כאיש אחד בלב אחד". כך שראש חודש סיון מסמל את התוכן של אהבת ישראל ואחדות ישראל.

אחדות ישראל זו - היתה גם ההכנה הראויה לקראת קבלת התורה, שזהו עיקר תוכנו של חודש סיון.

שבת זו מהווה הוראה עבורנו, שהן בנושא אהבת ישראל והן בקבלת התורה היום-יומית שלנו – עלינו לאחד את ההוראות של "בהר" ו"בחוקותי": לצמוח בהם, ובאורח קבע, בתמידיות, ועם כל התוקף.

(משיחת שבת בהר-בחוקותי, תשמ"ז)

כ"ה באייר תשע"ז