ב"ה יום רביעי, ד' כסלו תשע"ח | 22.11.17
ציפה לנס. ר' בנצי בטשווילי ז"ל. בעיגול: יבדלחט"א הרב משה שילת
ציפה לנס. ר' בנצי בטשווילי ז"ל. בעיגול: יבדלחט"א הרב משה שילת
החבילה שקיבלתי מבנצי / הרב משה שילת נפרד בדמעות מחברו הטוב

"את בנצי הכרתי בישיבה בקרית גת לפני למעלה מ-20 שנה, הוא למד בכיתה מתחתיי, בן למשפחה גרוזינית שורשית 'ילד טוב נחלת הר חב"ד', לא משהו שהיה אמור לקשר ביננו. אבל נקשרנו מאוד" ● הרב משה שילת נפרד בדמעות בטור מיוחד ל'שטורעם' מחברו הטוב ר' בנצי בטשווילי ז"ל שנפטר בחול המועד לאחר מחלה קשה ● לטור המלא >>>
הרב משה שילת
בערב שבת של חול המועד, ח"י ניסן, ליווינו למנוחות חבר אהוב ויקר - הרה"ת ר' בן ציון (בנצי) בטשווילי ז"ל. היד רועדת לכתוב עליו ז"ל, כה נוכח וחינני היה הוא בין כל חבריו ומכריו וכל כך הרבה נעימות ושחוק הוא פיזר סביבו. גם בימיו האחרונים ממש.

את בנצי הכרתי בישיבה בקרית גת לפני למעלה מ-20 שנה, הוא למד בכיתה מתחתיי, בן למשפחה גרוזינית שורשית 'ילד טוב נחלת הר חב"ד', לא משהו שהיה אמור לקשר ביננו. אבל נקשרנו מאוד.

הייתה זו התקופה של בין כ"ז אדר לג' תמוז וכל השיח היה סביב מצבו של הרבי והתקשרות לרבי, היינו קבוצת בחורים שהתוועדנו כל שני וחמישי ובנצי היה מהדומיננטים בה.

כשנסעתי ל'קבוצה' שמרתי איתו על קשר חם, בסיום הקבוצה חזרתי לארץ והלכתי לכחצי שנה לצבא ובנצי נסע לקבוצה והוא שמר איתי על קשר חם מאוד. לא עברו שבועיים שלא הייתי מקבל בדואר לבסיס הצבאי (!) חבילה ובה מכתב ארוך עם פנינים ונקודות מכל ההתוועדויות שבנצי היה בהם באותם שבועיים וכמובן כל מה שנדפס בימים אלו כולל ה"רשימות" של הרבי שהיו באותם ימים התורה חדשה שכולם ממשמשין בה. ובנצי היה עסוק בהם מאוד.

כשסיימתי עם הצבא נסעתי שוב לחצרות קודשינו ואז פגשתי את בנצי ולמדנו יחד בהתמדה במשך שבועות רצופים בד' אמות של האוהל הק'. היינו מניין וחצי של בחורים שלא משו מהאוהל, זכינו שאף הגה"ח ר' יואל כהן היה מגיע במיוחד לתת לנו שיעור והיינו מתמוגגים יחד בהתוועדויות של המשפיע הרב שלמה זרחי באוהל וב-770.

עשרות שבתות עשה בנצי ליד האוהל ולא הפסיד אף התוועדות ואף סיפור. פעם הגיע יהודי מהנחל'ה לאוהל באמצע יום חול ובנצי שאל אותו חצי צחוק חצי רציני: "מה עושים בנחל'ה? מתוועדים?", זה היה עולמו בכל התקופה הזו והיה מונח אצלו שזה פחות או יותר מה שמתרחש בכל העולם...

לאחר החתונה שמרנו על קשר והוא התחזק כשנודע לי על מחלתו. חמש שנים בנצי נאבק בגבורה במחלה האיומה ובח"י ניסן היא הכריעה אותו. בכל השנים האלו זכיתי להיות איתו בקשר יום יומי ותמיד הוא היה שופע הומור ונזהר שלא להיכנס לדיכאון.

בנצי היה משתתף קבוע בכולל ערב בבית כנסת הגרוזינים בקרית מלאכי ואף העביר שם שיעור קבוע בתניא במתיקות מיוחדת והיה שולח פנינים ו'הרגשים' מעניינים מתוך שיעוריו. הוא היה 'קאך' בכל כתב יד חדש שנתגלה מהרבי ובכל וידאו שהתפרסם ותמיד השיג כל דבר ראשון ושלח לחבריו.

יחד עם חברינו היקר יבדלח"ט ר' דוד ביטון היינו נפגשים אחת לכמה שבועות לארוחה משותפת עם דברי תורה וחסידישע דברים בטלים. הפעם האחרונה היתה לפני חודש ובנצי ז"ל כבר היה מאוד מוגבל ובכל זאת ביקש לצאת ונסענו יחד וזכינו להתוועד באריכות, ב"ה.

גם בשבועות האחרונים כשהיה ברור שאין סיכוי בדרך הטבע הוא ציפה לנס, ומה רבה היתה שמחתו, כשישבנו אצלו כמה חברים בערב פסח אחר הצהריים, מכך שהוא יזכה לחגוג את ליל הסדר, לומר הגדה ולאכול מצה ומרור וארבע כוסות, דבר שהוא אכן זכה ובהידור שלשה ימים לפני פטירתו הקשה. (נדהמנו לשמוע שהוא התעקש לאכול חתיכות 'חריין' כמו שנהג הרבי ולא 'חריין' טחון... כמה אופייני לו).

משפחתו הנפלאה היתה סביבו בכל התקופה הזו ולא עזבה אותו לרגע. אשתו, ילדיו והוריו היקרים שזכינו להכיר במיוחד בתקופה הזו ניחנו באצילות נפש נדירה והעניקו לו עד לרגע האחרון שלו את כל התמיכה והאהבה שרק אפשר. בלי היסטריה ובלי לחץ, ועם מאמץ עצום להאריך את החיים שלו ולעזור לו גופנית ומנטאלית.

יהי זכרו ברוך, ימשיך מלמעלה ברכות, חן וחסד לכל משפחתו ולילדיו היקרים שליט"א, וירעיש עולמות לביאת משיח צדקנו ול"הקיצו ורננו שוכני עפר" והוא בתוכם בקרוב ממש.
כ"ב בניסן תשע"ז