ב"ה ערב ש"ק, ל" תשרי תשע"ח | 20.10.17
"אין לשער את גודל המהומה שהתחוללה במקום". הרבי נכנס למכוניתו
"אין לשער את גודל המהומה שהתחוללה במקום". הרבי נכנס למכוניתו צילום: ארכיון שטורעם
כי לא מחשבותי מחשבותיכם / הרב אלי וולף

"לפתע - נפתחה הדלת במפלס חנית הרכב, הדלת שבעדה הרבי נכנס ויוצא מאז שנת תשמ"ו – ודמותו של הרבי נראתה" ● הרב אלי וולף במאמר מעורר לרגל חג הפסח ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף
עשרות בודדות של בחורים עמדו והמתינו במתח. "הרבי ייצא"? "מהיכן"? "הנזכה לראות אותו"?...

הם מיהרו באמירת ההגדה ובאכילת ה'כזיתים', והם מיהרו אל 770, בתקווה ובציפיה לראות את מה שאף אחד לפניהם, לאורך של שנות נשיאותו של הרבי, לא ראה מעודו...

ליל א' של חג הפסח שנת תשמ"ח.

לפני כחודשיים, בכ"ב שבט, הרבנית הסתלקה, והלילה הרבי עורך את 'הסדר' בחדרו הק' ב-770.

המחשבה שעברה בלב התמימים, שמן הסתם ל"שפוך חמתך" הרבי ייצא אל הפתח של 770.

ממחשבה, לדיבור מתלחש. "מ'שושקט זיך". אולי כדאי להזדרז ולהגיע לעמוד מול 770, אולי הרבי ייצא. אוי נזכה לראות את הרבי יוצא ל"שפוך חמתך".

אני, באופן אישי, חשבתי לעצמי – שזה לא יאה, ממש לא נכון ולא מתאים.

הרצון לחזות ברבי – זה רצון טבעי של כל חסיד. בטח מעמד נדיר שכזה, כיצד אפשר לוותר על מחזה זה. מעולם לא ראה חסיד את הרבי יוצא ל'שפוך חמתך', והנה הרבי כאן, ב-770.

אבל, חשבתי לעצמי, כיצד אפשר "לנצל" מצב כה כואב של הרבי, בשביל "תאווה רוחנית" שלי?!

והלא באם השנים היו כתיקונם, והרבנית היתה איתנו כאן בעולם הזה – הלא הרבי היה עורך את הסדר בביתו, ואיש לא היה מעלה על דל מחשבתו להמתין שם ממול לפתח, לראות את הרבי.

וכי בגלל שהרבנית הסתלקה בחטף לפני כחודשיים, והרבי שוהה כעת בגפו ב770 – הדבר נהיה מותר?...

אנחנו שראינו את הרבי במהלך החודשיים מאז הלילה ההוא של כ"ב שבט - מנין העוז לעמוד שם ולראות את הרבי יוצא. כיצד אפשר לנצל מצב כה כאוב, כדי למלא תאווה שלי?

בהתוועדות י"א ניסן תשמ"ג הרבי דן על משמעות הנוסח "טאטע איך וועל בא דיר פרעגן פיר קשיות", שאומרים לפני אמירת "מה נשתנה". בין הדברים ביאר הרבי, שכאשר רבותינו נשיאנו היו אומרים נוסח זה, הם היו "ממשיכים" את נשמת אביהם אליהם, כך שהם היו איתם יחד, ושואלים אותם את ארבעת הקושיות "טאטע איך וועל בא דיר פרעגן".

והרבי שואל בהתוועדות, כיצד זה ממשיכים נשמה מעולם העליון לעולם כאן למטה, והלא יש "לשלם על זה". והרבי התבטא ואמר: עס ווילט זיך. ס'איז טאקע א גוטע זאך – אבער עס ווילט זיך"...

בתרגום לא מדוייק: "מתחשק. אמנם זהו דבר טוב, אבל זו תאווה"...

לעמוד ולראות את הרבי ב"שפוך חמתך" – אולי זה "טאקע א גוטע זאך", אבל המניע שלו הוא "אבער עס ווילט זיך"...

■■

לא עמדתי שם. הלב היה קרוע...

הרצון לגשת לשם היה חזק. חזק מאוד. הרצון להתאפק, להישאר, ולא ללכת – היה גם חזק. חזק מאוד.

ערכנו את הסדר במטבח הישיבה ב1414, חלק מהחברים הלכו ל770, ואני – לבי נקרע.

לא ללכת, כן ללכת - לא ללכת...

■■

הרבי יצא. אך לא רבים ראו אותו.

הרבי פתח את הדלת הנמצאת תחת חדרו הק'. הדלת הנמצאת בקצה המסדרון הצר שתחת חדרו הק', הדלת שבקצה גרם המדרגות שתחת חלונות חדרו הק', מימין לחניית הרכב.

■■

אחרי שהרבי חזר לחדרו, ובעיקר בשעות הבוקר, השמועה עשתה לה כנפיים, ומטבע הדברים בלילה השני – כבר צבאו המונים מול הפתח.

כר הדשא שתחת חלונו של הרבי, רחבת חניית הרכב, מפלס הכניסה הראשית של 770 – הכל היה מלא בבחורים שמיהרו והגיעו לתפוס מקומות בטוחים, מקום ממנו הם ייראו את הרבי – יוצא מן הפתח הצדדי, מהפתח שתחת חדרו...

עיני כולם נשואות לנקודה זו, מייחלים שהרבי ייראה במקום בו הם בטוחים ששם יראו אותו –

אבל דעת תחתון לחוד, ודעת עליון לחוד.

לפתע - נפתחה הדלת במפלס חנית הרכב, הדלת שבעדה הרבי נכנס ויוצא מאז שנת תשמ"ו – ודמותו של הרבי נראתה.

אין לשער את גודל המהומה שהתחוללה במקום....

■■

נקודה למחשבה:

לא במקום שאתה חושב ומשער ששם תראה את הרבי - באמת שם הרבי נמצא.

ייתכן ואתה מביט למקום מסוים, כי לדעתך שם תראה את הרבי - אולם הרבי, במלוא הדרו, נמצא מצדך האחר.

החשבונות והמחשבות שלנו, ההשערה שלנו היכן הוא המקום בו אנו יכולים להשיג ולראות את הרבי – לאו דווקא שהן מחשבות אמיתיות.

כי לא מחשבותי מחשבותיכם...

י"ז בניסן תשע"ז