ב"ה מוצאי ש"ק, ג' אייר תשע"ז | 29.04.17
"בכפר חב"ד אתה מוצא קודש וחול משמשים בערבוביה". יין ישן וטוב
"בכפר חב"ד אתה מוצא קודש וחול משמשים בערבוביה". יין ישן וטוב
אחד ה'סודות' הגדולים שלנו: ההתוועדות

"מדברים, מתווכחים על סוגיות בתניא. מזמרים זמירות חסידיות. לוגמים כוסיות ומקנחים בפרוסת חלה. קליפות החולין מתקפלות אותה שעה מן האדם והוא עוטה חג ושאר רוח" ■ תיאור ביקור בכפר חב"ד שהותיר רושם עז וגם סיפור על הצנזור המשומד שנשאר 'חסיד' ● הרב משה מרינובסקי מגיש את המדור המיוחד 'יין ישן וטוב' במגזין פסח ב'שטורעם' ● יין ישן וטוב >>>
הרב משה מרינובסקי
תחת הכותרת "קודש וחול בכפר חב"ד" פרסם אברהם פלג את רשמיו העזים בעקבות ביקור בכפר חב"ד בהדרכת הרה"ח ר' אברהם מייזליש ע"ה:

כפר ככל כפר בישראל – ויש בו הרבה מן ה"נשמה היתירה"...

אם קול ה"סליחות הבוקעים בלילות ותרועת-השופר המנסר באוויר ביום, הביאו לכם את תחושת העגמומיות הכרוכה בשנה הבאה אל קיצה; אם הימים הנוראים הוציאו אתכם מעולם-החולין ועוררו בכם את הנשמה היתירה וגעגועים להתעלות מעל שטפם של ימות-השנה – אין לכם מקום נאה לבקר בו מאשר כפר חב"ד.

בכפר חב"ד אתה מוצא קודש וחול משמשים בערבוביה, ארציות המגיעה עד לרקיע השביעי ושמים הקרובים לאדמה. ואין תחום פוגע בתחום; אדרבא, משלים הוא לו. האורח הנקלע לכאן, אינו יודע אם חג היום, או סתם יום של חול...

בתחילה, אין אתה מבחין במהותו המיוחדת של המקום: כפר ככל כפר בישראל. בתים אדומי-גגות, פזורים בריבוע
גדול על פני השדות. ליד הבתים-רפתות, לולים. כלי-עבודה חקלאיים – בחצרות. בבוקר קורא כאן השכווי ובלילה מיבב נוגות כלב מול ירח. ואולם, כשאתה עוצר ליד קבוצת גברים עבדקנים ושואל אותם למקום מגוריו של אברהם מייזלס, אתה חש שנקלעת לאווירה שונה מן הרגיל, לכפר שאינו דומה אולי לשום כפר אחר בארץ.

"את אברהם מייזלס אתה צריך?" אומר לנו אברך, שפניו עטורים זקן שחור ועבות, "בוא, אראה לך היכן הוא גר". שמנו פעמינו אל ביתו של אברהם מייזלס, אך הוא לא נמצא בו. "אין דבר", אומר האברך ואינו נופל ברוחו. "ננסה למצוא אותו בישיבה", ואולם אף שם לא נמצא המבוקש.

בחצר הישיבה התרוצצה סיעה של נערים מסולסלי-פיאה, לבושי קפוטה וגרביים ארוכים. בן לויתנו פנה אל אחד מהם ואמר לו, באידיש: "שלמה'לי, רוץ קרא לאברהם מייזלס. אמור לו שמישהו בא אליו". כעבור רגע נראה הנער חוזר, כשאחריו צועד אברך, שזקן אדם לוהב לו על פניו. "כן!" – אמר בארשת מסבירה. "שמי מייזלס. אשמח להדריך אותך בבקורך כאן
ולענות על שאלותיך".

ופרצת ימה וקדמה

אברהם מייזלס אינו תמה כלל שאדם חילוני מבקש להגיע אל סתרי חב"ד. חזיון רגיל הוא, שלחינגות והילולות הנערכות בכפר, באים "חסידים"-חילוניים, המבקשים להעלות זכרונות-ילדות ולזכות שוב בחוויה של התעלות הנשמה והתפשטות הגשמיות, על כוסיות יי"ש, זמירות חסידיות וריקודים משולהבים, הנמשכים לעתים עד שעה מאוחרת בלילה ואשר במעגליהם אתה עשוי לראות חסידי חב"ד, חברי כנסת וסתם יהודים "שהנשמה בקרבם".

"אדרבה!" – אומר

מר אברהם מייזלס, מורה בישיבה המקומית, המשמש מעין קצין עתונות. "האדמו"ר מליובאביטש, שמקום מושבו בניו-יורק, קבע לנו סיסמא: ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה. כלומר, תורת החסידות צריכה להתפשט על פני כל חוגי היהדות ואז תבוא הגאולה השלמה". מר מייזלס מוסיף ומספר, שמקובל בין החסידים, שהיתה לו לאדמו"ר הזקן עלית-נשמה והגיע אל היכל המשיח ושאלו: אימתי קאתי מר (אימתי יבוא האדון המשיח) וקיבל מענה: כשיפוצו מעינותיך החוצה. היינו, כשתתפרסם ברבים תורת החסידות.

חסידי חב"ד מקיימים מצווה זו של פרסום תורתם ושיטתם בכל מאודם ונפשם. בארה"ב, ששם מתרכז סביב הראש הרוחני
של חב"ד ציבור גדול של חסידים, נוקטים בשיטות פרסום... אמריקאיות: שימוש ברשת הרדיו, העתונות, הפרסום המסחרי, פרט לטלוויזיה, העלולה להביא את האדם לידי עבירה על הפסוק: "ולא תעשה לך כל פסל ותמונה".

אף בישראל, חסידי חב"ד אינם קופאים על שמריהם. חוליות של אנשי חב"ד, הכוללות דרשן (או מרצה – בלשון המודרנית), מנגן ו"עושה שמח", יוצאות אל המושבות והערים ואף אל... הקיבוצים ומשתדלות לרכוש לבבות. מר מייזלס מספר שחוליות כאלו בקרו בקיבוץ פלמחים, נחשונים, עין-חרוד, בקבוצתו של יו"ר הכנסת, מר קדיש לוז, בדגניה ב, התארחה חולית חב"ד במשק כל חג הסוכות והצליחה לרכז סביבה מניין לתפילה ואף ערכו, בשמחת-תורה, הקפות ברוב התלהבות וחדווה.

כמה ימים לפני ראש השנה ארגנו חסידי חב"ד "עליה לרגל" אל הרבי שלהם בניו-יורק. שכרו אווירון מיוחד, השיגו הנחות, רקדו בשדה התעופה לפני המראת האווירון – והגיעו לניו-יורק כמעט יחד עם... חרושצ'וב.

למעלה מזה

מהי האמונה המזינה את נפשותיהם של חסידי הרבי שניאור זלמן מליאדי ומנין הם שואבים את השראתם, התעלותם וחדוות החיים?

"תורת החסידות רחבה ועמוקה מיני ים", אומר בחיוך אברהם מייזלס, "וכדי להסבירה ולפרשה צריכים לעשות לילות כימים. ואולם אחד ה'סודות' הגדולים שלנו הוא ההתועדות. רצונך ליטול בה חלק, הבה ונלך לבית הכנסת".

כשנסתיימה התפילה, אין המתפללים נחפזים לבתיהם. בצוותא מתכנסים הם ליד שולחן ארוך מכוסה מפה צחורה שעליו
עומדים בקבוקים של קוניאק וודקה ("כן, אנוש ולבב אנוש צריך לשמחה").

מדברים, מתווכחים על סוגיות בתניא. מזמרים זמירות חסידיות. לוגמים כוסיות ומקנחים בפרוסת חלה. קליפות החולין מתקפלות אותה שעה מן האדם והוא עוטה חג ושאר רוח.

בראש השולחן מתיצב עתה הדרשן, הנושא דרשה על הפסוק בשיר השירים, קומי לך רעיתי יפתי: "מהי רעיתי?" מתנגן קולו של הדרשן, "הוה אומר ישראל. ומהי יפתי? הוה אומר שומרי-המצוות. קומי צאי – הינו, צאי מתוך הרפש של עולם החולין וענייני הבשר-ודם ועופי לקראת המלך המשיח".

דבריו של הדרשן פורצים כנהר גואה ושוצף. ב"לשון קודש" מעורבת באידיש. ללא אתנחתא ובלא להרים או להוריד את
קולו, הוא מגלגל על ראשי השומעים, את דבריו כברד כבד. כאן אין חשיבות לנוי המלה וליפי המשפט. כאן אין מצטעצעים באקרובטיקה תחבירית ובהמצאות דקדוקיות, כאן העיקר הרעיון, הכונה שמביאים ומוליכים אותה מפי המדבר אל אוזנו של
השומע באמצעות האגודל. העיקר בדרשה הוא הגרעין, התוך שבתוך...

ליד הדרשן, יושב אברך שפניו הסגופים דומים להפליא לפני האברך המתענה בצום הכיפורים, בתמונתו המפורסמת של גוטליב. גופו נרכן אל השולחן ומזדקף חליפות תוך כך שהוא מאזין בכוונה עצומה לדרשן. הוא עוצם את עיניו בחזקה, עד לדמעות ופוקחן שוב, כשהן בוהות אל העולם. שוב הוא עוצמן ועל פניו מסתמן כוסף כאוב. דומה שנשמתו מתעלה עתה לרקיע השביעי בחדווה, בדבקות עד כלות הכוחות. להתייחדות טהורה ושלמה עם הבורא ועולמו...

אנשי כפר חב"ד

בקצהו השני של השולחן, יושב יו"ר כפר חב"ד, שלמה מידנצ'יק. בימות החול אתה עשוי להבחין בזקנו המתפרע ברוח, שעה שהוא משרבב ראשו החוצה מבעד לחלון הקטר שהוא נוהגו.

כיצד הגיע שלמה מידנצ'יק, נהג קטר מקצועי וחבר "קומוסול" לשעבר לכפר חב"ד? הסיפור הוא ארוך ועיקרו, ששלמה מידנצ'יק נקלע פעם עם קטרו לטשקנט. במקום זה נתרכזה אז, קבוצה גדולה של אנשים חב"ד גולים. שלמה מידנצ'יק התוועד אליהם ובסופו של דבר הפך לחסיד נלהב ועלה עמם לישראל.

לא הרחק ממנו יושב ישראל לוש, "ישראל לוש", מספרים אנשי הכפר, "הוא יהודי פשוט, המסוגל לאכול ליטרה בשר ולרוקן בקבוק קוניאק ובכוח אלה לשבת לילה תמים ולומר תהילים".

ישראל לוש כבר "אינו צעיר". ואולם "בימים ההם", בימי בחרותו, נשא את שם ישראל בין הגויים, כשזכה בתחרות אגרוף שהתקיימה במוסקבה. עתה הוא משמש כנהג הטנדר של הישיבה ובין נסיעה לנסיעה הריהו מוציא זוג תפילין ועומד
להתפלל, או פותח ספר תהילים ומשתקע בקריאה.

כשראשו משוקע על חזהו, יושב ישיש ומתנועע. זהו ר' יונה איידלקופ. "אדם זה", מספרים אנשי הכפר, "מוסר את נפשו על ענין החב"ד. הוא מכתת את רגליו ממוסד וממשרד למשרד. הוא מגיע אל שרים ואף אל ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. או שהוא מוציא שולחן אל המדרכה שלפני בית הכנסת הגדול בתל-אביב ודורש דרשה באוזני העוברים ושבים, על החסידות ומעלותיה. יש שהוא עוצר אחד מהם ומתחנן לפניו: "הא לך טלית ותפילין ועמוד בתפילה. מה איכפת לך? הרי זה ענין של דקות ממש. הרי לא התפללת היום, נכון?..."

פעם חסיד – תמיד חסיד

אין תימה שמורגל בפיהם של החסידים הפסוק: פעם חסיד – תמיד חסיד. ומספרים הם את המעשיה הבאה: בימי ה"צמח-צדק" נוחו עדן, הדפיסו את 'שולחן ערוך' של האדמו"ר הזקן (רבי שניאור זלמן) והיה צריך להביאו תחילה לפני הצנזורה הצארית. הצנזור היה משומד והוא קבע, שיש ב"שולחן ערוך" פסוקים האסורים בפרסום.

מה לעשות? שקלו החסידים וטרו בסוגיה ולבסוף התיצבו אצל הצנזור ואמרו לו: "אדוננו הצנזור, אין תקנה לדבר, אלא להשמיט מן הדפוס כמה פסוקים ובלבד שהשולחן ערוך יראה אור".

נתרתח הצנזור עד שפניו האדימו כסלק והוא הלם באגרופיו על השולחן וצעק כלפיהם: "נשתעגתם!?" מדבריו של הרבי הזקן אמר אומרים לשנות?"

אמרו לו החסידים: "יסלח לנו האדון הצנזור, אבל הן כבודו המיר את דתו והריהו נוצרי עתה – מה איכפת לו?"

השיב להם הצנזור: "יא א איד, ניט א איד, אויס חסיד קען מען ניט ווערען", היינו: יהודי או לא יהודי, אי
אפשר לחדול מלהיות חסיד...

("מעריב", תשכ"א)

י"ד בניסן תשע"ז