ב"ה יום רביעי, א' אלול תשע"ז | 23.08.17
צריך לרצות באמת. זיגלבוים
צריך לרצות באמת. זיגלבוים צילום: שטורעם.נט
כמה באמת אתה ממקסם מיכולותיך? / מנחם זיגלבוים

היציאה ממצרים אינה אקט חד-פעמי, אלא עבודה דינאמית שמתחדשת שוב ושוב, בדיוק כמו האתגרים שניצבים ופזורים לאורך כל החיים. אין בזה שיטת 'זבנג וגמרנו' ● המאמן האישי מנחם זיגלבוים, בטור אימון ברוח ימי הפסח, על פי רעיונותיו של הרבי ● לטור המלא >>>
מנחם זיגלבוים
רוב הציבור לא באמת מממש את הפוטנציאל שלו. עם יד על הלב: כמה עוד אתגרים, רעיונות, פעולות וחלומות יש לך, כן אתה, ברשימת המטרות שלך שאתה מבקש להגשים? האמת? אתה אפילו כבר לא מנסה!

למה באמת? למה רק מעט אנשים שנמצאים בקצה הפירמידה מימשו חלומות, הגיעו ליכולות כלכליות או השפעתיות והם במקום שבו תמיד הם רצו להיות?! למה במסגרת החיים הפרטיים שלי אני מתקשה לעשות את השינויים שכל כך אני רוצה ומאמין בהם?

לרוב אנחנו משתמשים בתירוצים שחוסמים אותנו מלהתקדם. האמת היא שלכל אחד יש היכולת המתאימה, התובנות, הקסם והכישרונות האישיים שלו. כל אחד יכול לממש כישרונות, להגשים מאוויים, לנגוע בחלומות. זה לא סיפור גדול, צריך רק להעז לצאת מהמצרים האישיים שלנו. צריך לרצות, ולרצות באמת.


צא מהמצרים שלך

התורה מציינת "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". אין מדובר רק בזכירה, אלא בחוויה יומיומית של היציאה.

היציאה ממצרים יש לה הרבה רבדים ומשמעויות בחיינו. אחד מהם הוא היציאה מהמיצרים והגבולות החשיבתיים כמו גם מדפוסי הפעולה הצרים שמלווים אותנו לאורך השנים. הבעיה היא שאנחנו מקובעים עמוק בסוג של גלות פנימית בתוכנו, ודפוסי המחשבות הם גלותיים בהתאם. "תנו לי רק 'לגמור את החודש' ואני מרוצה". "רק שהכול יעבור בשלום, והכול אחלה". במילה אחת: לשרוד. חיים של שרידו?ת במקום חיים של תנופה והצלחה.

גם היציאה ממצרים, יציאה מהמסגרת האישית המקובעת שלנו, אינה אקט חד-פעמי, אלא עבודה דינאמית שמתחדשת שוב ושוב, בדיוק כמו האתגרים שניצבים ופזורים לאורך כל החיים. אין בזה שיטת 'זבנג וגמרנו'.

הדרך להתקדמות רציפה בחיים, לכיבוש עוד ועוד יעדים בלי להסתפק בקיים, מרומזת בפסוק: "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים". הביטוי "מסעי" אינו מובן, שכן היציאה ממצרים לא הייתה אלא במסע אחד (שאר המסעות כבר היו במדבר עצמו, אך לא מתוך מצרים). עובדת ציון המסעות, בלשון רבים, רומזת על כך שהחיים הם מסע בלתי פוסק, מיום הלידה ועד יומנו האחרון. כל מסע מהווה יציאה מ'מיצר' אל 'מקום רווחה', עד לפעם הבאה. בפעם הבאה, 'מקום הרווחה' הופך להיות מיצר, שכן כעת יש אפשרויות חדשות, גדולות עוד יותר. מה שהיה טוב אתמול – הפך להיות ה'מיצר' של היום. אשר על כן, החיים צריכים להתנהל מתוך שאיפה מתמדת להגיע אל 'הארץ המובטחת' = מקסום היכולות.

עולם האימון בא לנפץ האשליה ש'ככה אני – ואין מה לעשות'. עולם האימון בא לפרוץ את המיצרים המדומים שנמצאים בתוכנו (יציאת מצרים). הוא בונה את הפלטפורמה שעוזרת לנו להעז לפרוץ את המיצרים ואת החסימות ולהגיע למיקסום היכולות שלנו.

הרבי מתווה דרך זו פעמים רבות גם ברבדים הרוחניים, כשהוא מפציר שלא להישאר במסגרות הקיימות אלא לפרוץ ולהתקדם באופן קבוע. אך עיקרון זה פועל לטובת האדם בכל המישורים, גם בתחומים שבהם תלויים חיי הנפש, פרנסה, בריאות, שאיפות, התנהלות יומיומית. כלי חשיבה אלו יפים להניע להצלחה בכל המישורים והרמות.

התורה שנקראת "תורת חיים", מורה דרך בחיים – דורשת מכל יהודי לזכור, היינו לחיות מחדש את החירות, יציאת מצרים, כל יום מימי חיינו .. אף על פי שאתמול היתה אצלו "יציאת מצרים", צריך הוא לחיות את "יציאת מצרים" היום מחדש, ומחר עוד הפעם.

כי התוכן של "יציאת מצרים" מתבטא בכך שהוא משתחרר מההפרעות והמיצרים העומדים בדרכו ומונעים ממנו להיות מה שהוא צריך להיות ולעשות מה שהוא צריך לעשות. ולכן, ה"יציאת מצרים" של אתמול אינה מספיקה עבור מצבו ודרגתו היום, וה"יציאת מצרים" של היום – לא תספיק עבור מחר ('מכתב כללי', י"א ניסן תשי"ח).

הרבי מציע אפוא, כמעט מפציר, שלא לחשוב במונחים גלותיים (מצרים), אלא במונחים של גאולה. לחשוב גדול, רחב, לחשוב עמוק ולהסתכל הכי רחוק שאפשר. נכון, אי אפשר להגיע להישגים ביום אחד, אבל לפחות לשאוף!

יש אדם שנמצא ב'מצרים', במצר וגבול, כל חייו: היום הוא כאתמול, והמחר כהיום. ולא עוד, אלא שהשאיפה לשינוי נראית לו כשיגעון. ובלשון רבותינו זכרונם לברכה "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ואדמו"ר הזקן הוסיף "ובכל יום ויו"ם (לקוטי שיחות חלק י"ב ע' 166).

-----------------


מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולביטחון עצמי. 050-3541295 או במייל eimuunmz@gmail.com

 

י"ד בניסן תשע"ז