ב"ה יום שלישי, ל" מנחם-אב תשע"ז | 22.08.17
הגיגים לפרשת כי תשא > זמירות לשבת / רבקה ערנטרוי

"כל בעלי השיר יוצאין בשיר ומתנשאין בשיר" הם דברי חז"ל במסכת שבת ה' א' והמכוונים עפ"י הסוד והרז החסידי לתנועה של התנשאות מתוכי מיצרי הכלא... להתרומם מעלי תווי הנגן ולהתמשך בשיר בהתעלות של נפש ● מאמר תורני לשבת למגזין עונג חב"ד מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס ● לקריאה >>>
הגב' רבקה ערנטרוי

"כל בעלי השיר יוצאין בשיר ומתנשאין בשיר" הם דברי חז"ל במסכת שבת ה' א' והמכוונים עפ"י הסוד והרז החסידי לתנועה של התנשאות מתוכי מיצרי הכלא... להתרומם מעלי תווי הנגן ולהתמשך בשיר בהתעלות של נפש.

יצירה מוסיקלית אדירה... כובשת... בעלת מאפיינים יחודיים, המנשאת אלי גובה של צלילי שיא - היא, אכן, תנועה של שחרור... הגואלת מהקדור הערפילי אך הכיצד שוב תשוב לנחות במוקד המיועד לה בדרך חזור?

השיר הוא טבעת עגולה הסוגרת והנשזרת לשרשרת והנקשרת לצווארה של הבהמה... ניתן להוציאה בשבת בשרשרת זו ולמשוך אותה בשיר זה.

בשבת מתנשאת הנשמה ע"י השיר והנגן...שבעת תווי הנגן הם שבעת הסולמות עליהן מתנגנת הנעימה ועם תום, היא שובה לב כשהיא שבה למקור התו ממנו יצאה אך בחוזרה אל ההתחלה - הטון של הנעימה עולה שלב... וחוזר חלילה בסדר הדרגות ועד שהנגן מנסק לרמות האין סוף.

שבעת תווי הנגן מקבילים לשבעת ימי השבוע עליהם מתנגנת הנשמה עד שבשבת היא מרקיעה ביציאה של שיר אל אותם מרחבי אופק החולשים מעל ומעבר יכולות ההמראה שלה.

ואולם, אז היא נמשכת בשיר ע"י אנרגיות אדירות של אור הנמשכות אליה ממרומים בשל עבודת הברורין שהיא בצעה בשבוע שחלף, ואורות עילאים אלה, מנסקים אותה מעל ומעבר ליכולות העצמאיים שלה להינשא מעלה ולהתרומם אלי רבדים של דרור... אלי גבהים אוריריים... קליליים נטולי כובד מכריע... מדרדר.

ואולם ללא כלי לעצור בו ולהחזיק את הנגן - הוא יפרח ויעלם ויסחוף את אדונו עימו אל אותם אתרי סיכון - בם רובצים להם במארב כוחות טרף עויינים.

הדממה האילמת... השתיקה הדוממת הן סמל לעמידה של דום רוכנת... נכנעת ועל כן, בקושי התירו חז"ל לדבר דברי תורה בשבת, היות ואז מתרחשת תנועת עליית העולמות והיא נזקקת לעמידה מתבטלת, המפיחה בה קלילות ומסוגלות להינשא ולרחף אל על..

ועם תום השבת שב השיר לאותם תווים המחזירים אותו לקרקע העולם ע"מ שתינתן האפשרות להנשים מחדש את העולם לשבוע הבא במקצב של "דבר יום ביומו" אך בפתיחה של נגן המתנשא מטון נשגב ונעלה יותר מזה שפתח את השיר בשבוע שחלף וכן הלאה... וכן הלאה.

השיר מנשא היות והוא בר עוצמתי ואדיר כ"כ ומבטל את בעליו ומרסק עיתים אף את אילו המאזינים לו... על כן עשוי המנגן, שניטל ממנו הכובד והמלל התכני - לנשא את הנשמה לטונים של שיא...

ואולם אותיות המלל של דבר התורה בשולחן השבת (שבקושי התירו החכמים) מהווים, למעשה, בחינת כלים המחזיקים באור המתנשא לבל יפרח ויעלם ויסחף את בעליו עימו בלתי שוב... מבלי שינחת עלי קרקע המציאות.


ב). התמודדות הנשמה בקליפה: משל השועל והזאב המובס.

ואולם, לתוכי עולם הנגינה והאושר המנשא בשבת - מנסה "הזאב" העויין (במשלו של רבי מאיר) להסתנן ולטרוף... והוא מבקש להמשיך אליו את העדן הזה אך היהודי בתחפושת של שועל ערמומי - מפתה אותו להגיע אל חצרות היהודים בערב שבת.. והם חוברים עליו במקלות.

בערב שבת כשהגברים פונים למקווה הרחצה להפריד מעצמם את הזוהמה החוצצת ודובקת בסמל של זאב - הוא נמלט בשל איום המקלות.

ובשבת בערב עם תפילת מעריב - "השועל" מזנק אלי הדלי שבמעלה הבאר ושוקע בתהומה והדלי השני מתנשא.

בבואת הירח משתקפת בתחתית המים כנתח של גבינה מלעיטה זאבים והמים המה משל לעולם תחתון, אליו נמשכו ניצוצות אור בדגם של אור הלבנה ואלי השפל הזה נמשכה הנשמה לזכך... לטהר וולהעלות ניצוצות אלה באווירה מרוממת הניסכת על היקום בשבת... והיא עושה זאת במקצב של נגן ונעימה שבעבודת הברורין.

וביום השביעי כשהנשמה מתרוממת אלי אותם גבהים נישאים ע"י אותם אורות עילאיים הנמשכים אליה מאל על בשל אותו כתר נוצץ באבנים זורות אור העוטר את כנסת ישראל בשל ברור הניצוצות בתדמית לשועל מתוחכם המערים על הזאב הרעבתני החומד "בנגס של גבינה" המגרה אותו מעומקה של הבאר.

ואף הוא (הזאב) מסתער עלי הדלי השני הקשור לחבל ושוקע במצולות וטובע... והשועל מתרומם לו ונחלץ.

ג). משל מחצית השקל למאזניים ולשני דליי הבאר:

שני הדליים מהווים משל לשני החצאים של שקל הקודש, המהווים את שיא השלימות ואת סמל ההתנשאות הנשמתית בפרשת כי תישא את ראש בנ"י בשקל הקודש!

באותו גובה ומרחק שמחצית השקל - הכף האחת במאזניים - מכריעה ושוקעת - באותו גובה מתנשאת ומתרוממת הכף השניה - מחצית השקל השניה!

ההתרוממות הזו היא תהליך של "לפיקודיהם" של היפקדות של כל הזוהמה שדבקה בנשמה ועתה היא נפקדת - נחסרת ומוסרת מהם (כמו: "איש בל ייפקד" - יעדר) וזה נעשה כופר נפש! מכפר ומחטא.

הכופר הזה שבנתינת מחצית השקל מקביל למגמה שבאש המערכה ולשליחת השעיר לעזאזאל וכמו התרנגול בכפרות... הם מיועדים לשחד את השטן בפיצוי אפסי כדי שיסיח את דעתו מהאושר המענג של היהודי וכך ירפה מהקטרוג.

והוא לא ידע איזה עונג מדושן ואושר מלבב ואיזו נחת ממוגגת נפלו לו בחלקו של היהודי אך הרוע והזדון פסחו על הטוב הזה בשל נתינת הכופר!

וההיפקדות הזו שבשקל הקודש "לפיקודיהם"מביאה עימה את הקלילות להתנשא אל שבת של מנוחה ודרור... אלי אותם שחקי אור ולהביא משם נצוצות של אור מענג אל שבוע נוסף ואור זה מתרומם ומתנשא לו במקצב הנעימה.

והנגן אחוז בכלי קודש של אותיות התורה של דבר התורה בשולחן השבת והן נמשכות מאליהן, כי הן מנוטרלות מכובד חוצץ ומכריע של ישות וגאווה.
   
   


 

כ"א באדר תשע"ז